לחפשי ישלחנו הריב"ש נסתפק אם העבד התחיל לריב עם האדון ועל ידי זה הכה האדון עינו או שינו אם יצא לחירות, והנה יסורין ממרקין עונותיו של אדם ק"ו משן ועין כו' (ברכות ה'.), וז"פ באיוב (ל"א י"ג), אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו, היינו אם אמאס בריבם עמדי אם יהי' הדין דאין יוצאים לחירות מה אעשה כו' דאנו מתחילים לחטוא נגד השי"ת, וג"כ ח"ו אין אנו יוצאים לחירות: ובס' ארץ החיים על חהלים (קכ"ג ב') עה"פ הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כו' להנ"ל דאיוב שהיה לו כ"כ יסורין הוא פטור מעונש שלמעלה, וז"ד אם מקיים כל הדינים וגם דיני שן ועין, אבל אם אמאס וגו' שאינו מקיים דין שן ועין מה אעשה כי יקום אל וגו', וז"ש הנה כעיני העבדים היוצאים לחירות בשן ועין כן היסורים ממרקין עונותינו:
והובא קו' מהגה"ק מקאצק ז"ל לר"מ בגיטין י"א: דחוב לעבד שיצא לחירות אם עבד כהן נפסל מתרומה ועבד ישראל מיתסר בכנענית, אם הכה עין עבדו יתוסף לו עוד חוב לעבד, וי"ל שברב כזה שמכה עינו הוא זכות היא לו, ועי' בכרם צבי בזה ותו"ת, ואפ"ל שהתורה שופטת לפי שכל האמתי דזכות לו להיות בן חורין ולהתחייב בכל המצות, וכמ"ש שלא עשני עבד, ואם הוא סכל הוא חוב לו כמו תינוק הבורח מחדר, ושם בגיטין לענין שליחות בעינן דעת שוטים גם כן, ואם א' ירצה לזכות בשביל חבירו בדבר יקר והוא יאמר אינו רוצה בה לא יזכה, אבל באמת אי' ברשב"א קידושין כ"ג: וז"ל וא"ל דמסתפינא אמינא דהכא אפילו בע"כ, ומתנות ממון שאני דלא זכות גמור הוא ואדרבה חוב דכ' ושונא מתנות יחי' (משלי ט"ו כ"ז), אלא רק נפשו של אדם מחמדתן קרי לי' זכות כו' ועמ"ש בקצה"ח קצ"ה סק"ג בזה:
ובר' בחיי כ' הטעם שכ' בנח (ט' כ"ב) וירא חם אבי כנען את ערות אבי' ויגד כו' ראה בעיני' והגיד בפיו ונתקלל, וכיון שלקו האברים החוטאים נפטר הגוף מעונש עבדות עכ"ל, והוא ממד"ר ותנחומא נח, משמע דיציאה שנמחל העון, אבל בב"ק ע"ד: בר"ג שסימא עין עבדו אמרי' דהוי מודה בקנס ע"ש, ויהי' נ"מ אם סימא בשבת אי נימא קלבד"מ או של"ש זה דלהפקעת עבדותו ל"מ לפטור עצמו וע' תו"א, אך בהמקנה דכ"ה. מפורש דשייך קלבד"מ בעבד שסרסו רבו שהק' דיש מלקות על סירוס וקלבד"מ, וכן בפנים יפות בדין יא"י עש"ה, וגם יש להעיר דברשב"א ב"ק שם אי' דמוב"ק דפטור ל"ש תפיסה דאל"כ אמאי אמר שכבר יש לך עדים, הא העבד תפס בעצמו, וכן פטור לצי"ש דאל"כ הי' לר"ג לפטרו לצי"ש ע"ש, ואם כן בקלבד"מ דמוסכם מכל הפו' דחייב לצי"ש ומהני תפיסה א"כ עבד דתפס בעצמו יצא לחירות, וברשב"א ע' באמה"צ אות קט"ו: