שור נגח מתמול שלשם רש"י ג"פ ובפעם ד' מועד עי' רבה"ז אריכות, ובתוספות יה"כ יומא פ"ו: כתב דלכן עבר עבירה ג"פ מוחלין לו דעדיין לא נעשה מועד, ונסתפק אי כגון אכל ג"פ חלב, או ג' עבירות מג' מינים כגון חמץ חלב ודם, ובס' עשרה מאמרות מא' א' פ"ד כ' דרק בעבירות חלוקות, והוא כ' דאף ממין א' אין מוחלין עש"ה, ובדרשות הראנ"ח פ' בא, ושו"ת מהר"ם אלשקר ל"ח. ובגו"א כ' דאף בכופר א"ע מה"ד והאריך בזה בבית האוצר ח"א כלל נ"ד, ולסברת מהרש"א סנהד' ס"ד. דאין לו כפרה בעונש קטן כזה גם בכופר אעמה"ד, ולהטעם משום שמא יש פירכא אם כן בכופר חייב אף בספק עי' ב"ק מ': ור"מ פ"י ה"ה מנזקי ממון, ומב"ק כ"ו. ויהי' אדם חייב בכופר מק"ו כו' משמע דמענישין כופר מק"ו, וגם כ' אף באיסור שהוא מצד סברא א"ע עלי' ובענין מיתת שור אי אעמה"ד וע"ש בביה"א כלל נ"ב וקל"ח, ובס' מאה שערים שער פ"ח:
ובתוה"מ כ' עד שאחרי' ב' יורה על התראה בב"ק כ"ד., ואם בא על הגדת עדים בא בלא קשור, או ביחס הפעול, ואעד עדים (ירמי' ל"ב י'), עדים נאמנים (ישעי' ח' ב'), ויעדהו לאמור (מ"א כ"א י"ג):
יומת רש"י בידי שמים עי' ביבין שמועה כלל קמ"ח ומגודל אריכות לא העתקתי, ובב"מ צ"ה. מה לי קטלא כולה ומה לי קטלא פלגא, וצ"ל דל' מיתה לאו דוקא כליון חיים אך גם רפיון ועונש, ובתמיד ל"ב. מה יעשה האדם ויחיה ימית עצמו כלו' ישפיל, ואיוב (י"ג ט"ו) הן יקטלני לו איחל, וסוטה מ"ט. מתה טהרה ופרישות, ועי' ברכות נ': תד"ה ומודים דעל דבר שלם נקרא חי ואם חסר ממנו נקרא מת, ע"ש בכוס של ברכה, ובתוס' שבת ע"ו: ד"ה כד: ובתפא"י תענית פ"ד אות ט"ו, דל' מיתה חולשא כמו משמש מת סנהדרין נ"ה: עד שימות הגיד שבועות י"ח., (וב' הפי' בתוס' הנ"ל איתא בזה"ק עקב דרע"ג: ד"ה תשיעאה) וע"ע בזה בטל תורה קידושין ס"ב. ע"ש. וע"ע באיוב (י"ב ב') תמות חכמה, (י"ד ח') ימות גזעו, ויגש (מ"ז י"ט) למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו, וב"ק נ"ג בכלים שבירתן הוי מיתתן, ועי' תו"ת בראשית אות ס"ז, ומקו"ב במבוא דף רכ"ה, יח"ג ד' תרצ"ו ומ"ש בזה בהערות לבראשית דט"ז:
ובפרד"י בראשית דכ"ג. הבאתי ח"ס "אבן הבדלח" ר"ת "האי בעי די להוי חסידא" לקיים מילי "אבות ברכות נזיקין". והערני ידידי הרה"ח ר' יעקב יהושע פראהמאן שיחי' מלאדז דבתורה כ' שם הבדלח ואבן השהם, וכ"כ בתורת משה כאן, וע' בארץ החיים (תהלים נ') כתב גם כן זה, ופי' ויקח את האבן אשר שם מראשותי', שהי' לו מראשותי' אב"ן, ובזה י"ל בעירובין נ"ד. מ"ד לוחות אבן אם משים עצמו כאבן שאינו נמחה תלמודו מתקיים בידו, דבאבות פ"ג מי"ז כל שיר"ח קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ואב"ן ר"ת אבות ברכות נזיקין ובזה נעשה חסיד ויר"ח וזה לוחות אבן, אם אדם משים כו' כאבן זו שאינו נמחית דבזה יר"ח קודמת אז תלמודו מתקיים בידו. וע' מקו"ב במבוא ד' רנ"ג: דמביא מתענית ד'. אבניה ברזל אל תקרא אבניה אלא בוניה מצינו ת"ח נקרא אבן, במד"ר איכה (ד' א') ע"פ תשפכנה אבני קדש, ומד' קהלת עה"פ (י' ט') מסיר אבנים, ותקוני זהר ס"א, ועוד שם קמ"ג, עה"פ תהלים אבן מאסו הבונים (קי"ח כ"ב), ובמד' ויצא והאבן גדולה, וב"ב קמ"ה:, וסנהדרין ל"ד. וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש כו' אף תורה כן וע"ש בתוס', וברכות כ"ד. אלא בוניך ע"ש הרבה: