בגפו. רש"י בכנף בגדו, וע' קידושין כ"ט: לא פריס סודרא פרש"י הנשואים רגילים להיות מעוטפים בסודר, ועמג"א ח' סק"ג, באה"ט י"ז סק"ד, פרד"י וישלח דר"מ. ושמות כ"ה:
והר"מ פ"ג ה"ד אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ, משמע מלשונו דרק רבו אין מוסר לו אבל בעצמו מותר בש"כ ע"ש במל"מ ועכל"ח, וע"ע במל"מ בהלכה א', ובהמקנה דכ"ב. ד"ה מכאן אריכות. וע"ע ברמב"ן ממכילתא דאלמנה לכ"ג אין רבו חייב במזונות אשתו ובני', ונשמע מזה דגם כ"ג נמכר בע"ע, ועחמד"י מ"ע ל"ב בזה בענין אי מותר להשתמש בכהן:
וזקיני הגז"ל בשו"ת הרד"ד או"ת קמא סי' ב' הק' הא דהעולם נהגו להשתמש בכהן קטן, לפמ"ש באו"ח קכ"ח סמ"ה דמשתמש בכהונה מעל אם לא כשמחל וקטן לאו בר מחילה, וכ' ע"פ מג"א רפ"ב סק"ו בשם רדב"ז דכהן קטן אין קורין אותו במנין ג' וז', וכ' המג"א ול"נ דמ"ע וקדשתו ל"נ על קטן דכ' כי את לחם אלקיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה ע"ש, וממילא בקטן דלא קאי וקדשתו מותר להשתמש בו. אבל צ"ע דא"כ בע"מ דלא חזי לעבודה לא נהי' מצוים עליו וקדשתו וצ"ע, דבתו"כ אמור אי' וקדשתו כו' קדוש יהי' לך לרבות בע"מ וא"כ כ"ש קטן. וברש"י אמור (כ"א ח') נהג בו קדושה לפתוח ראשון וכו'. ותמהו במזרחי וגו"א דבגיטין נ"ט: מפיק לה מוקדשתו, ותי' דרש"י ניחא לי' יותר דרשות ת"כ ללמוד מקדוש יהי' לך דקרא וקדשתו מורה על שיקדשוהו ב"ד ע"כ על פסלות נשים דכ' לעיל, אבל קדוש יהי' לך קרא יתירא שפיר מצינן למידרש עכ"ד. אבל א"ז מספיק דמה יענה לתלמידן דמפיק מוקדשתו, ואי נימא דגם קטן ובע"מ בכלל הי' ניחא דמשו"ה הביא רש"י על קדוש י"ל, להורות דאף קטן ובע"מ בכלל וקדשתו, דבת"כ מרבה מקדוש י"ל בע"מ, וכ' רש"י דכל הנך דמרבינן מהאי קרא ישנם בכלל וקדשתו לפתוח ראשון אבל אי הוי מייתי אקרא וקדשתו ל"ה ידעינן דגם בע"מ בכלל כיון דכ' את לחם הוא מקריב, וע' דרישה או"ח קל"ה והאריך מאד, והביא סה"מ מ"ע ל"ב דכהן א"י למחול, וע' יפ"מ על ירו' ברכות פ"ח, ושיורי ברכה או"ח קכ"ה. וזקיני ז"ל כ' דרק אם מזלזל בקדושת כהונה ואינו חס על כבודו א"י למחול, אבל כשם שמותר לעשות בו מלאכה להחיות נפשו, ה"ה רשאי למכור עצמו לעבד כיון שאוכל אצל רבו, וא"כ אם מכבד לחבירו לקרות ראשון והוא לתכלית הנאתו הוי כאדם חשוב דאשה מקודשת בו ול"ה לו זלזול עש"ה. ובקונ' אמ"כ הביא מדודי הגז"ל מלאסק בעל חדו"י דרק לשמש עם כהן עבודת עבד אסור, אבל מה שדרך לגמול חסד זע"ז ודאי רשאי, ולא עדיף משונה הלכות ביו"ד רמ"ג ס"ו דאסור לשמש בו וא"י למחול כמ"ש ברכ"י יו"ד רמ"ו, ואעפ"כ רק בשימוש עבדות כמו דנשאו על כתיפו דמגילה כ"ח. אבל בשימוש שדרך לעשות לחבירו גמ"ח שרי, וכמ"ש בשו"ת בנין ציון פ"ג, ובקטנים משתמשים רק בדברים קטנים שרי, וע"ע מג"א ר"א סק"ד על מה שאין נזהרין להקדים כהנים לכל דבר, דאין אנו בקיאין ביחוס כהונה. (וע"ע שו"ת מהרשד"ם אה"ע רל"ה, מהרי"ט ח"א קמ"ט, בנימן זאב רמ"ג, תומים ט"ו סק"ג, תבת גמא פ' וילך, ח"ס גיטין נ"ט, מהר"ם שיק על מצות מ' ע"ר, ושו"ת מנחת שמואל או"ת מ' ומפני האריכות לא העתקתי.) ומצאתי עוד במקו"ב ח"א דשנ"ב:, מכנה"ג או"ח הגב"י. אות ל"א ע"פ ירו' ברכות פ"ת ה"ה המשתמש בכהונה מעל, וצ"ע דבאו"ח סס"י קכ"ח אם הכהן מקבל שכר בעד השמוש מותר, וע' מבוא פ"ב ס"ה, וח"ד דף תתקי"ב מחולין קל"ג. רש"י תן לי רשות לקבל מתנותיך, והמשרת הי' כהן שהרי קיבל מת"כ וק' איך שימש רבא בו, א"ו ששלם לו שכר, וגם בשכר רוחני מותר מב"ק כ': לכי תשמש לי, ור"ח הי' כהן בשבת י':
רש"י שאם ל"ה נשוי תחלה אין מוסר לו ש"כ. יש לפשוט מזה ספיקת המל"מ בפ"ג ה"ד דאם נתאלמן ואין לו אשה אם רבו מוסר לו ש"כ, ומרש"י משמע שאם הי' נשוי תחלה אף שעתה אין לו אשה רבו מוסר לו ש"כ: