שור רעהו, במכילתא כ' שור איש להוציא שור של קטן, את שור רעהו להביא שור של קטן, ובתוה"מ כ' דקטן אינו בכלל איש והוא בכלל רעהו, והכותי בכלל איש ואינו בכלל רעהו, ובר"מ פ"ה ה"ה מנזקי ממון כ' הטעם על ולא של עכו"ם, דבאותו זמן אין עכו"ם מחייבין על הזיק בהמתם, משו"ה אנו דנים להם כדיניהם, כי לא יתכן שדיני ישראל יהי' יותר טוב להם מדיניהם, ובזה סרה תלונת הצוררים, וע"ש במגדל עוז שהוא מירושלמי. ובפ' תצא (כ"ג כ"א) לנכרי תשיך ובספרי זה מ"ע, ויש סתירה במכות כ"ד. כספו לא נתן בנשך אפי' רבית עכו"ם, וב"מ ע': מרבה הונו בנשך ומרבית אפי' רבית עכו"ם, וסנהד' כ"ה: דאפי' לנכרי לא מתזפי ברבית, וע' ספורנו שם שקאי אלוה. והישי"ע ז"ל אמר בישראל אסור להלות וללות מחבירו אבל בגוים בנמוסם יש היתר לרבית, והיכן היושר, שהם מותרים להלות לנו ברבית, ואנו יהי' אסורים להלות להם ברבית, ומשו"ה שווים כמו שהם מותרים ליקח מאתנו רבית כן אנו להם. וגם למ"ש בב"ק ל"ז: ראה הקב"ה שלא קיימו ז' מצות עמד והתיר ממונם לישראל, וז' מצות הם דינין, ברכת השם, ע"ז, ג"ע, שפ"ד, גזל ואמה"ח, והם בנויות לקיום העולם וישוב המדינה, ואנשים שעושין בהיפך נחשבים כפריצי חיות טורפות, וכן נוהגים המלכיות עמהם ששוללים מהם כל זכיות אנושיות, ולא המקיימים ז' מצות, כל דיניהם כדיני ישראל, וכ"כ בפה"מ כאן, וע' בתורה תמימה אריכות בזה. ובסה"מ מ"ע רל"ו נזקי אדם באדם ובהמה לאדם או אדם לבהמה יקנסו רק ב"ד סמוכין, וק' דבב"ק פ"ד: אי' דאדם שהזיק לבהמה גובין בבבל, וכ"כ הר"מ פ"ה הי"א מסנהד', וע' בחמד"י וט"ס וצ"ל וכן בהמה שהזיקה לבהמה כ"כ הר"מ שם בה"ט ע"ש: ובא"ע ואין לשור ריע, דאין הפי' לחבירו השור רק קאי אאיש, ולכאו"ק ממנחות ט"ז. וחבירו כשר לאכול וכו' דקאי חבירו אכבש השני וכדאי' שם ט"ו:, וי"ל דל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד. עי"ל שא"ה שהתורה חיברה את השני כבשים, והכבש עם הלחם בהקרבה, לכן עשתה אותם בזה חברים ורעים, אבל בלי סיבה ל"ש לומר ריעים מחמת אהבה כבאנשים:
וחצו את כספו וגם את המת יחצון, בס' עטרת שלמה מהגה"ק התפארת שלמה ז"ל כ' אם נגזר ח"ו על חולה אותות מת, עצה ליתן צדקה ומשימים באמצע מת, תיבת "חצי" ונעשית מחצית, וז"פ וחצו את כספו לצדקה ועי"ז גם את המת יחצון: ובאוה"ח ואם אין שיעור המזיק כניזק אי"ל שיטול יותר מחציו של חי וכו', עשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב קכ"ח שתמה שהוא נגד משנה ב"ק ל"ג. שור שוה מנה שנגח שוה ר' נוטל השור, וכ"פ הר"י בפ"א מנזקי ממון, וחו"מ שפ"ט ס"ד, אם המית שור שוה כ' לשור שוה ר' א"ל הרי שור שהזיק לפניך קחהו ולך ע"ש וצע"ג. ולחומר הנושא אמרתי בכונת האוה"ח לפ"מ דאמר ר"ע שם דשותפי נינהו, וכ"פ בסי' ת"ג ס"א, א"כ י"ל דרק שותפין בהחצי החי, ואם חצי החי אינו שוה חצי ההיזק דהדין דיטול כל החי, זה רק אם רוצה המזיק אבל אם אינו רוצה יוכל לסלק לו במעות על השאר, ונ"מ אם התיקר בינתיים, ואין להניזק שיעבוד על גוף שור התם המזיק רק על חציו והנשאר מהזיקו אף דחייב לו לשלם מ"מ אין לו שיעבוד הגוף עלי'. ובקו"ד חו"ח סי' ל"א כ' שנתערב בו האותיות וצ"ל ואו אין שיעור המזיק כניזק אי"ל שיטיל "חציו יותר משל חי" שא"כ ל"ה הכ' תולה וכו' וא"ש: