וטבחו עמ"ש בפרד"י וישב דרפ"ג: ויש מד' פליאה הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה ל"מ (קהלת ז' כ"ח), ואי' בשם הגר"א ז"ל לפמ"ש במד' אלו נשי דור המדבר שהם ל"ה במעשה עגל, נמצא כי הפסוק קאי על עע"ז שהם הי' א' מאלף, וא"כ מגיע לת"ר אלף ת"ר אנשים שעבדו לעגל, וא"כ מדוע נפלו ג' אלפים, וז"ש הה"ד חמשה בקר ישלם תחת השור, שהי' צריכין לשלם חמשה פעמים כמוהם עבור חטא העגל שהי' שור, וה"פ ת"ר הם ג' אלפים, וע"ע בס' ניבת נחום, ובפ' תשא (ל"ב כ"ח):
שה עאוה"ח ותוס' ב"ק ס"ז., ד"ה שור ושה, ובשו"ת דברי ריבות של"ה, ובירחון בית ועד לחכמים שנה י"א חו"ט סי' מ' כ' עפמ"ש ביש"ש פ"ז דב"ק דבעזים אין נוהג דין ד' וה' וצ"ע ממכילתא משפטים דבקרב ע"ג מזבח חייב בדו"ה למעוטי חיה, וכן מוכח בב"ק ע"ז: דמרבינן כלאים לדו"ה מכבשה ותיש, ובתוספתא דב"ק פ"ז דפוטר כלאים מדו"ה שם מיירי מכבשה וצבי כמפורש שם בתוספתא, בקיצור שבלה"ק היא בהמה דקה בין צעיר בין זקן כב"ק ס"ז. גנב טלה ונעשה איל, ואם הכ' מדבר בבן שנה מפורש כן בתורה, ואם כ' בתורה שה הוא צאן בין גדיים בין עזים ובין תיישים ובין כבש ובין איל:
שור שבטלו ממלאכתו ע' משכיל לדוד, וע' ב"ק ע"ט: ובח"א מהרש"א ותו"מ, והטעם שדוקא שור ושה, כ' במו"נ ח"ג פמ"א שהם קלים לגנוב שכל מין בקר וצאן שרועים ביערים רחוקים, ואם לא יענש הגנב עונש גדול יגנוב תמיד ע"ש, וגם אפ"ל למ"ש במכילתא סוף בשלח שבהמתו הם חיי האדם, וברביד הזהב שם כ' דמזה יש סמוכים למג"א רמ"ח סקט"ז דאם ירא שיקחו לסטים בהמתו הוי כפק"נ שדוחה שבת ע"ש, ולכן אם נגנבו מסתכנין חייו. ובשו"ת הרד"ד לזקיני הגז"ל מלאסק או"ח מ"ת מ"ב כ' תשובה לאאמו"ר הרב ר' משה יהודא ז"ל, אשר שאלתני במהרש"א יומא כ"ב: בח"א אהא דדוד בשתים ועלתה לו דכדין הגונב צאן וטבחו דמשלם ה' ולכן נענש דוד בגופו שנצטרע (ש"ב י"ב ו'), ואת הכבשה שילם ארבעתים בד' ילדי', ותמוה דבצאן משלם רק ד' עם הקרן ולא ה', וכתבת כי ב' הטעמים שאי' בב"ק שהחמירו בשור מבצאן ל"ש כאן להכי משלם ה', אבל לשון מהרש"א כדין לא יתכן עכ"ד, גם אנכי אמרתי כן ביתר ביאור דתוה"ק דרכיה חסד ומשפט, וכן העולם בתחלה נברא במדה"ד ושתתקיים השתתף מדה"ר, וע"פ דין גם על צאן הי' צריך לשלם ה' רק חס על גנב שנתבזה בשה וזה מצד החסד, והנה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן שעשה עין רואה כאלו אין רואה ופגם באמונה, ומשו"ה מה שפגם בשם בן ד' שהוא מדה"ר ישלם ד', ונגד מה שפגם בשם אלקים שהוא ה' אותיות והוא מדה"ד ישלם ה'. וכ' (משלי ז' ט') עין נואף שמרה נגף וגו', הרי דנואף פוגם בהשגחת הי"ת כגנב ובמדה שמודד מודדין לו, וזש"ה בן מות האיש כו' ישלם ארבעתיים יען עשה ולא חמל שהוא לכאו' שפת יתר, והכונה בן מות כו', והי' צריך לשלם רק ג' נוספות אבל יען עשה כו' ולא חמל לכן גם עליו לא חמל, ובמדה"ד ישלם ה', ומשו"ה נקט בתוספתא השוכר פרה מחבירו משלם דו"ה אע"ג דבפרה ל"ש רק ה' ולא ד' כי שני הדינים צודקים חסד ומשפט וא"ש, וע"ע שם ע"פ פלפול דבר יקר ומהאריכות לא העתקתי:
והגה"ק מאסטראווצי ז"ל אמר בהקדם דקדוק תוס' ביומא, דתמר לא דמי לאינך דהמה מתו משא"כ תמר, אך יש בזה השגחה נפלאה עפ"ד ריב"ז חס המקום על כבוד הבריות שור שהלך ברגליו ה' שה שנושאו ד' שנתבזה בו, וסברתו נראה שבשה ג"כ מחויב ה' רק דהבזיון חשוב כמו א' ובזיון עם ד' הוי ה', לפ"ז נכון דה"נ בתמר מפורש בקרא דלא מתה רק הי' עון חרפה, דדוד אמר איך אשא את חרפתי וא"כ במכוון ממש כמו גונב שה, ?ולד אמנון אבשלום נצטרעו הוי תשלומין ותמר הי' בזיון. וא"ש דקדוק תוס' דתמר ל"ד לאחרינהו דאדרבה אפי' חיוב תשלומין שהי' על דוד, ע"כ ל"צ להיות בתמר דמי לאחרינהו רק ד' עם בזיון, וזה כוונת מהרש"א ג"כ דבשה יש ד' לבד הקרן דהיינו בזיון וד', וזה נפלא, וע' בהפרדס שנה ב' חוב' ג' בסופו, ובשם אפרים ב' דקרוב בעיניו שלא יצא הדבר ממהרש"א ואיזה תלמיד טועה כתבו: