אמר. בקידושין כ"ב. נלמד מכאן אמר בסוף שש ול"א בתחלת שש אינו נרצע, וע' כתו' מ"ה: נערה ונתבגרה בסקילה אע"ג דכ' והוציאו את הנערה, הנערה שהי' כבר, וה"נ נימא העבד שהי' כבר, אך ברש"י סנהד' משמע שיש רבוי על זה ובגיטין מ"ב. עבדו שהי' כבר וע' דו"ע. ובמד' ואתחנן טען משה כתבת אהבת את אדוני כו' ועבדו לעולם זה הקב"ה, את אשתי זה התורה, כמ"ש תורה צ"ל משה מורשה (דברי' ל"ג ד'), א"ת מורשה אלא מאורסה, לא אצא חפשי, לא אמות כמ"ש במתים חפשי (תהלים פ"ח ח'), דמשה טען שיקיים בו דין יובל וביקש עוד נ' שנים והשיב ה' "רב לך" (דברים ג' כ"ו), דשנותיו של אדם ע' שנה והוסיף לו נ' יש לך נ' שנה כמנין לך, לכן על תוסיף לדבר עוד מזה דראיתי מראש שהי' לך טענה והוספתי לך נ' על הע' וימיך הם ק"כ שנה:
אהבתי את אדוני, ובראה (ט"ו ט"ז) כ' אהבך ואת ביתך ודרשי' בקידושין כ"ב. שאם אין לרבו אשה ובנים אינו נרצע, וכ"פ הר"מ פ"ג הי"א, ובמל"מ כ' דאם יש לרבו אשה שקדשה ולא כנסה אין נרצע דלא נקרא ביתו כיומא י"ג: ובדוה"ע העיר ממכילתא יכול יהי' חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם ת"ל אשתו עמו להוציא שומ"י, עמו להוציא ארוסה שאינה עמו, משמע דארוסה לא נתמעטה מאשתו, וי"ל דבעבד כ' אשתו הוי ארוסה בכלל, וכמ"ש אא"ז בחכ"צ קכ"ד, ואה"ע קכ"ו סמ"ו דאם כ' בגט ארוסה אנתתי כשר, אבל באדון כ' ואת ביתך וארוסה ל"ה ביתו דעודה בבית אביה, וביומא כ' ביתו. וע"ע בשו"ת שיבת ציון פ"ח דהא דב"ש לא יגרש רק בערות דבר רק בנשואה ולא בארוסה דכ' ושלחה מביתו וארוסה ל"ה בביתו של בעל, ובפ' בראשית דכ"ו. כתבתי בזה הרבה, וברביד הזהב הק' מפ' ויצא (כ"ט כ"א) הבה את אשתי, ומפ' תצא (כב כ"ד) בנערה מאורסה אשר עינה את אשת רעהו, וע"ש בפרד"י ותרוה צמאונך. (וע"ע בשו"ת מהרשד"ם אה"ע ס"ח, ק"ה. בלשון חכמים אות ס"ה, שו"ת שערי דעה, ואבני נזר אה"ע סי' ג' אות ה', שו"ת בנין דוד מ' בזה להלכה.) ובדברי שאול מ"ת דמ"ד: אם אין רצונו לרצעו יכול להוציאו לחירות עש"ה, ובמל"מ פ"ג הי"א אי דרשי' בע"ע אהבתי את אדוני ואת אשתי בית א' ולא ב' בתים: