אל הדלת או אל המזוזה, רש"י יכול המזוזה כשרה לרצוע כו' ע' תולדות אדם פ"ד דלכאו' הדרש סיתר הפשט הפשוט דכ' או אל המזוזה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, (שבת ס"ג., יבמות י"א. וכ"ד.) אך מצינו או פי' כמו אם, כרש"י ויקרא (ד' כ"ג) או הודע וע' מזרחי משפטים (כ"א ל"ו) או נודע כי שור נגח הוא, וה"פ והגישו אל הדלת באיזה דלת אמרו, אם שוה אל המזוזה מעומד, ועשו"ת זית רענן ח"ב, ולח"מ פ"ג ה"ט באריכות, וע"ע בתיב"ע ובמפרש ובאהבת יהונתן: והטעם שצ"ל מעומד, עפמ"ש בקידושין כ"ב: מה נשתנו דלת ומזוזה, שהיו עדים במצרים שפסחתי כו' ועדים צ"ל מעומד עתו"ת, ובירו' קידושין פ"א ה"ב דהעמדה בדלת גנאי שעומד בפרהסיא כנגד העם, ושם בירו' ורצע ולא שלוחו, וכן בחליצה הן ולא שלוחיהן ביבמות ק"א:, ובסוטה מ"ה. ויצאו הן ולא שלוחיהן ובמנחות צ"ג: וסמך ידו ולא יד שליחו:
במרצע. רש"י אוזן ששמעה עה"ס כו', עתוס' קידושין כ"ב: ד"ה מה דמרצע גימ' ת', ולפי שישראל הי' עבדים ת' שנה, ובהמקנה כ' דאותיות אחר מרצע משק"ף רומזת על נתינת דם על משקף, ואותיות לפני מרצ"ע, לפני מ"ר הם ל"ק, גימ' ב' פעמים מזוזה, רמז על נתינת דם על שני המזוזות, ואותיות לפני צ"ע ס"פ רומז לדם אשר בסף, והוא סודות נעלמים כחומר וצורה שחומר מלבוש לצורה וצורה נעלמות בו לכן אמר שדרש כמין חומר, וע' או"ח ולוי"ח. ובאזור אלי' סי' קצ"ח כ' עפמ"ש חז"ל האוזן לגוף כקנקל לכלי וע"י אוזן חיים כל האברים ששומע ד"ת כו', ותורה הוא המצות רמ"ח נגד אברים ועבד פטור ממצות, ולפי שהלך ומכר עצמו לעבד ונפטר ממצות ורצע באוזן שהוא מקור לקניית החיים, וכ"כ בחידושי מהר"א עה"ת. ויש להמתיק עפמ"ש בואתחנן (ה' י"ט) קול גדול ולא יסף ות' ולא פסק, כי נשמעה באופן שתהי' השמועה לעולם בלי שום הפסק ואם היינו במדרגה זאת הי' צלצל הקול תמיד כמו אז, אך בעוונינו נבדל הקול, וז"ש אוזן ששמעה עה"ס דוקא, ועתה אינה שומעת עוד לכן תרצע להיות זוכרת השמועה לעולם, וע' המקנה דט"ו, דאם יש לו לזון עצמו ומכר עצמו אפי' בדיעבד ל"מ כמקח שנעשה באיסור בחו"מ ר"ח:
רש"י א"א אלא שמאלית, וק' הא כל המצות בימין, ור"ר העשיל ז"ל אמר דבמד' שה"ש עה"פ ישקני דבמ"ת הדיבור יצא מימינו של ה' לשמאלן של ישראל, נמצא דלא תגנוב דמחמתו נרצע שמע אזן שמאל, הו"א דשמאלית תרצע:
רש"י אזן הימנית ומה ראה אזן לרצע כו'. וק' בלא"ה הו"ל להקשות ומה ראה, וע' משכיל לדוד, וכ' בזרע יעקב דבנדה כ"ב: ג"ש שאינה מופנה כל עיקר אף דאין לה פירכא אין למדין, וק' איך ילפי' אזן אזן הא אין מופנה, וע"ז מייתי רש"י דק' מה ראה כו' ועכצ"ל אזן ששמעה כו' ויקשה למ"ל אזן לכתב רק ירצע וממילא ידעי' דאזן נרצע דאי אבר אחר ק' מה ראה כו', אבל על אזן שייך ששמעה כו', ועכצ"ל דלכך כ' אזן שיהי' מופנה וגז"ש, ומייתי הקו' מה ראה לאחזוקי דברי' הראשונים. ובס' מאמר מרדכי כ' דבקידושין כ"א. רוצעין בתנוך דאי במלתא אמאי אמרי' אין כהן נרצע שנעשה בע"מ ובמלתא לא נעשה בע"מ. לפ"ז ל"ק מה ראה כו' דירצע של"י בע"מ ובאלי' שגם כהן ירצע, אבל עתה דגז"ש ממצורע ושם כ' תנוך ונעשה בע"מ ק' מה ראה כו':
ובאהבת יהונתן מהיע"ד ז"ל הפטרה א' סוכות ב' דאי' בס' יצירה ז' אותיות בג"ד כפר"ת נגד ז' נקבים שבראשו, ב' נגד פה, ג' נגד עין ימין, ד' נגד נקב חוטם ימין, כ' נגד עין שמאל, פ' נגד חוטם שמאל, ר' נגד אזן ימין, ת' נגד אזן שמאל, ותוס' כ' טעם דמרצע ת' נגד עבודת מצרים, ול"ה יכול להקשות מה ראה כו' דהו"א שהוא אזן שמאל נגד ת', לכן פרש"י אזן ימין, ול"ש טעם זה והק' מה ראה כו'. וע"ע לק"ש ואמ"ב ועי' רי"ף וחדושי גאונים טעמים על הנ"ל:
ובקידושין כ'. כי טוב לו עמך, כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו, ובהגהות חשק שלמה כ' לפי שהלוקח גרם לעבד שיעבור על כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים, נקנס שהעבד יהי' אדון שלו. וא"ש דלא ממעטינן ע"ע בראיית פנים בעזרה ברגל מקרא דאל פני האדון ה', כיון דהוי כקונה אדון לעצמו לא מקרי דיש לו אדון אחר. והמפו' הק' על ריב"ז דדריש כחומר כו' המוכר עצמו אינו נרצע ומה קאמר והלך וקנה אדון לעצמו, וצ"ל דסובר כדעת האומר בקידושין דגם מוכר עצמו נרצע, אך יקשה למה נמכר ע"י ב"ד ירצע דל"ש וקנה אדון לעצמו, ורק כיון שגנב וידע שאין לו לשלם וימכר, או כיון שאינו רוצה לצאת ה"ז כמכירה חדשה, וא"ש דתיכף בתחלת שש לא נרצע דאז לא קנה אדון לעצמו במכרוהו ב"ד. ובחזקוני הנוסחא והולך זה וקונה כנ"ל וא"ש. ועל הקו' למה לא ירצע מיד בתחלת שש, י"ל דהי' אונס לבקש אוכל לנפשו, אמנם לאחר שש שיש לו שכר פעולה והענקה לכן ירצע:
ובתוס' הק' מאי אדון די לו להיות כאדונו, ותי' בירו' אם אין לו רק כר א' צריך ליתן להעבד ע"ש, וק' מב"מ ס"ב. חייך קודמין, ומהר"ם שי"ף מחלק בין הטבה לחיות, דהטבה ע"ע קודם. וע"ע במהרי"ט לקידושין וענף יוסף על ע"י. אך מש"ס דידן משמע דשניהם שווין ולא עדיף ע"ע מאדון. וברש"י עמך במאכל כו' וק' קו' תוס' מה זאת קונה אדון לעצמו, וי"ל ע"פ גמ' כ"ב: ורש"י כמין חומר כו' והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ואם כן הע"ע נקרא בשם "קונה אדון לעצמו", וז"פ כל הקונה ע"ע דהוא "האדון", הוי כמו הע"ע "דקנה אדון לעצמו", ואין הפשט דהאדון קנה לעצמו אדון, רק הפשט דשניהם שווין, וכל הקונה עבד הוי כמו העבד דהעבד נקרא "קנה אדון לעצמו", וזה נכון מאד, ומצאתי בס' גן יוסף עדן דוד הערה קצת בזה. ובתוס' עמ"ש בנובי"ת אה"ע ל"א:
רש"י חומר, והוא מקידושין כ"ב: ובשפ"צ אות ז' העיר מעירובין ס"ד, אר"נ כמה מעלי' הא שמעתתא והק' רבא דהאומר שמועה זו נאה כו' מאבד הונה של תורה, וע' מהרש"א דאף על השבח הוכיחו דמשמע דיש שמעתתא דלא נאה. וע' יומא פ"ה: טבא חדא פלפלא חריפתא ממלא צנא קרי, וע' בשבועות מ"ה. כמה מעלי' הא שמעתא וי"ל דרק רצה להוציא מפיו של רמי בר חמא להסביר לו מעליותא, וכפסחים נ"ה: בדיק לן רבא, וע"ע בשפ"צ לפורים אות נ"ו, ובהקדמה לס' שמועות טובות:
לעולם. רש"י עד יובל, ובגמ' ט"ו, לעולם הו"א לעולם ממש כ' ושבתם כו' משמע דלעולם פי' כל ימי חייו, וזה ראי' לשו"ת בית יעקב סי' ו' בראובן שהשכיר בית לשמעון עד עולם ויורשי ראובן רוצים להוציא משמעון דא"י להוציא. וע' בהדוה"ע דיש להסתפק אי עד עולם קאי על חייו של שוכר או משכיר, ובעה"ב מוחזק נגד שוכר כמ"ש בחו"מ שי"ב סט"ז, ולהחזיק טענינן ליורש כש"ך ע"ב ס"ק קמ"ב וע' א"ע כאן ובהר (כ"ה ב'). ורמב"ן שהביא מכילתא אין עולם אלא נ' שנה, וע"ס הדרת קודש אות פ"ג שהביא מכאן ראי' להאומרים שהזכרת נשמות רק נ' שנה ע"ש ובמכתב נ"ב. ובמכתב צ' הביא הגה"צ ממונקאטש שליט"א דאסור לומר כן, ומ"ש בפשט הרמב"ן ע"ש. ומצינו לשון לעולם כל ימי חייו, לעולם אל יצא דבר מגונה מפיו (פסחים ג':), ל' אל יטיל אימה יתירה (גיטין ו':), ל' אל יעמוד במקום סכנה (שבת ל"ב.), ל' אל ישנה ממנהג (ב"מ פ"ו:), ומצינו גם כן לעולם על זמן מוגבל, לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל (כתו' מ"ח.). ועוד יש לשון לעולם המורה על תמיד ויש רק על זמן ואעלה אותם על סדר הש"ס. לעולם ירגיז יצ"ט על יצה"ר (ברכות ה'.) ל' ירוץ לדבר הלכה אפי' בשבת (שם ו':), ל' יזהר בתפלת מנחה (שם), ל' ישלים פרשותיו עם הצבור (שם ח'.) ל' יכנס שיעור שני פתחים (שם), ל' ידור במקום רבו (שם), ל' יהי' ערום ביראה (שם י"ז.), ל' יעשה עצמו כת"ח (שם), ל' ישתתף בהדי צבורא (שם ל'.), ל' ימוד א"ע אם יכול לכוין (שם), ל' יתפלל במקום שיש חלונות (שם ל"א.), ל' יסדר שבחו ואח"כ יתפלל (שם ל"ב.), ל' אינו גר עד שימול ויטבול (שם מ"ז:), ל' ישכים לבהכ"נ (שם), ל' ישתדל לרוץ לקראת מלכים (שם נ"ח.), ל' יצפה לחלום טוב (שם נ"ח:), ל' יהי' רגיל לומר כל מה דעביד לטב עביד (שם ס':), ל' יהי' דברי' מיעוטין (שם ס"א), ל' ינהוג עצמו לפנות שחרית וערבית (שם ס"ב.), ל' יזהר לישב בעיר שישובותי' קרובה (שבת י':), ל' אל ישנה בנו בין הבנים שם), ל' יעסוק בתורה ומצות קודם שימות כו' (שם ל'.), ל' יהי' ענותן כהלל (שם ל':), ל' אל ילך במקום סכנה (שם ל"ב.), ל' יבקש רחמים שלא יחלה (שם), ל' אל ימנע עצמו מבהמ"ד (שם פ"ג:), ל' ישכים להוצאת שבת (שם קי"ז:). ל' יסדר שלחנו בע"ש כו' (שם קי"ט:), ל' יהא דן לכף זכות (שם קכ"ז.), ל' ימכור קורות ביתו ויקנה מנעלים שם קכ"ט.), ל' יבקש אדם רחמים שאם הוא לא בא בנו בא כו' (שם קנ"א:), ל' ישנה דרך קצרה (פסחים ג':), ל' יספר בל' נקיה (שם), ל' ימכור כל מה שיש לו וישא בת ת"ח (שם מ"ט:), ל' יעסוק של"ש שיבא לשמה (שם נ'. ונזיר כ"ג:), ל' יכנס בכי טוב (שם ב'.), ל' יהי' רך כקנה (תענית ה':), ל' יראה עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעי' (שם יא:), ל' אל יטיח דברים כלפי מעלה (שם כה.), ל' הלכה כב"ה (ר"ה י"ד:), ל' אל תהא ברכת הדיוט קלה (מגילה ט"ו.), ל' יהי' זהיר בתשובותי' (שם כ"ה:), ל' ידבק בג' דברים כו' (יבמות ק"ט:) ל' יראה דיין כאילו חרב מונחת בין יריכותי' (שם), ל' אל יפתח פה לשטן (כתו' ח':) ל' יהי' דעתו מעורבת עם הבריות (שם י"ז.), ל' ידור בא"י כו' (שם ק"י:) ל' ישליש שנותי' שליש במקרא במשנה בגמ' (קידושין ל'), ל' יראה עצמו כחצי' חייב וחצי' זכאי (שם מ.), ל' ילמד בנו אומנת נקיה (שם פ"ב.), ל' אל יטיל אימה יתירה (גיטין ז'.) ל' אל תהי' רגיל בנדרים (נדרים כ'), ל' ילמד מדעת קונו (סוטה ה'.) ל' אל ישאל צרכיו בל' ארמי (שם ל"ג.), ל' תהי' אימת צבור עליך (שם מ'.), ל' תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (שם מ"ז.), ל' יקדים לדבר מצוה (ב"ק ל"ח: והוריות י"א.), ל' יהיו מן הנרדפים ולא מרודפים (שם צ"ג.), ל' ישליש מעותי' שליש בקרקע בפרקמטי' ות"ח. (ב"מ מ"ב.), ל' יהא כספו מצוי' בידו (שם), ל' יהא נזהר בכבוד אשתו (שם נ"ט.), ל' אל ישנה מן המנהג (שם פ"ז:), ל' אל ימנע לתת שלישית השקל בשנה (ב"ב ט'.), ל' ידבק בטובים (שם ק"ט.), ל' ישכיר עצמו לעבודה שזרה לו ואל יצטרך לבריות (שם ק"ז.), ל' אל יספר בשבחו ש"ח כו' (שם קס"ד:), ל' הוי קבל וקיים (סנהד' י"ד.), ל' אל יניח עצמו לידי נסיון (שם מ'.), ל' יקדים תפלה לצרה (שם מ"ד:), ל' תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (שם ק'.), ל' ילמד במקום שלבו חפץ (ע"ז י"ט.), ל' יגרוס ואפי' לא ידע מאי קאמר (שם), ל' ישים עצמו לד"ת כשור לעול וחמור למשא (שם ה':), ל' תהא אימת מלכות עליך (זבחים ק"ב:), ל' יאכל וישתה פחות ממה שיש לו (חולין מ"ד.), ל' ימכור שדהו ויקח עתודים (שם פ"ד.), ל' יהא כל בנ"א חשובים לפניך כלסטים ומכבדן כר"ג (מס' כלה ודא"ר פ"ה), ל' תהא נאה בכניסתך ונאה ביציאתך וממעט בעסק ועסוק בתורה (דא"ר פ"ד), ל' זכות אבות קיימת (ויק"ר ספל"ו), ל' ינהיג בי"ח מדות כו' (תדא"ר פי"ג), ל' יהא יר"ש מודה על האמת כו' (שם פכ"א):