רש"י מצוה ביעוד, וקשה מקידושין מ"א. דאסור לקדש בתו קטנה והיאך עשתה התורה מצוה מזה, וערשב"א חולין צ"ח: דדבר שעתידה חכמים לאסרו לא עשאו התורה מזה מצוה, ולא מבעי' לתוס' קדושין ה'. ד"ה שכן, שיעוד בע"כ דידה, אלא אף לר"מ פ"ד ה"ח שצ"ל לדעתה, מ"מ הרי אף לדעתה אסור לקדשה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. ויהיה ראי' לתד"ה אסור דעכשיו נוהגין לקדש בנותינו בקטנותם דהגלות יתגבר ושמא אח"כ לא יהיה סיפוק בידו, וע' אה"ע ל"ז ס"ח, והדבר קשה שהעולם יעשו היתר מאיסור חז"ל בלי שום ראי' וע"כ כט"ז או"ח תקפ"ח ס"ה, יו"ד קי"ז סק"א וחו"מ ב' דבדבר המפורש להיתר לא אסרו חז"ל ויעוד מפורש, אבל אי' בר"מ פ"ד ה"ב דאין אב רשאי למכור בתו אלא אם כן העני ואין לו מאומה ואפי' כסות, ולכן לא אסרו חכמים אלא אם יש לו אז אסור לקדש, אבל כשיקדשה מחמת עניות בזה לא אסרו:
רש"י אף הוא מסייע, עי' המקנה י"ד: דסיוע הוא דמוכר לו' שנים ולוקח נותן כל המעות מיד, ובודאי שנה ו' אינה שוה כמו ראשונה, וכשנותן לו ששית המנה הוא סיוע ע"ש, וגם דבכל שנה שוה יותר דכשקונה היא בת ו' שנה ואינה ראויה למלאכה כמו בת ט' והלאה ובכל שנה שכרה יותר וכשמגרע לחשבון השנים מסייע לה, ועי' תו"מ ומהרש"א ולח"מ ומל"מ פ"ד ה"ג, ובמכילתא לא ייעד לשנים כאחד, ובזי"ר פי' אם ירצה ליעדה לאבי' ולבנו, וק' דיעוד קידושין וא"א שיקדשוהו לאב ובנו כאחד, ובבית האוצר ח"א כלל פ"ג כ' שאם הי"ל ב' אמהות לא ייעד לב' כאחד דיעוד מצוה, ובקידושין י"ט:, ובכורות י"ג. יעוד קודם לפדי', ואין עושין מצות חבילות חבילות:
לעם נכרי ברמב"ן כמו לאיש נכרי ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב, ע' יבמות ס"ג: בניך ובנותיך נתונים לעם אחר זו אשת האב ועתו"ת:
בבגדו עבעה"ט ומ"ש בפרד"י וישב רצ"ז:, ובא"ע עמ"ש בפ' וירא ק"ל: