עד רש"י עדים, ובשפ"ח ל"ל ב' עדים דע"א פוטר משבועה, וכה"ק בפני"פ, ובאמת הוא קו' שטמ"ק ב"ק י"א., וע"ס כה"צ ואמה"צ שם אריכות. ודברי שאול מ"ת כ' לחו"מ ש"ג ס"י דרועה שרואה זאב שטורף אם יכול להציל חייב ואם אינו יודע חייב לשלם ג"כ וכמו שכתוב בש"ך, ובמתוך כו' אין עד המסייע פוטר וי"ל דאיירי בכהאי גווני שאינו יודע אם צריך להציל וצריך ב' עדים, ובאוה"ח כ' אפי' לר"מ דחייב בפשיעה בקרקעות ועבדים, יודה בהקדשות שפטור גם בפשיעה, ועשו"מ רביעאה ח"ב קנ"ג שהק' מנ"ל הא, ובאמת בהלכה ב' לענין חיוב פשיעה לא חשב הר"מ הקדשות ע"ש, וגם בפנ"י ב"מ נ"ח. כ' ג"כ דבהקדשות מהראוי ליפטר בפשיעה דגם מזיק בהקדש פטור עש"ה, ובקוי אור, ושו"ת פינות הבית צ"ד בזה. ובשו"ת בית אבא כ"ד השואל טלית להתפלל ונגנב אי חייב לשלם, ע"ס רמ"א דבמתנה עמ"ל פטור מאונסין, ויש פוטרים גם מגניבה ואבידה עסמ"ע סקכ"ט, ובס' שנות חיים כ' דע"כ לא פטרו פו' הנ"ל אלא אם נותן לו בפירוש במתנה עמ"ל, אבל בכה"ג ששואל לו טלית בדרך שאלה, רק דאנן סהדי מכח אומדנא דמוכח דנתן לו במתנה עמ"ל, הרי יש כנגד זה אומדנא דמוכח שלענין אחריות הי' כוונתו להתחייב כשואל ע"ש, וכעין זה כ' בנה"מ שם סק"ט. ובספורנו כ' להיפך שסתם משאיל בקירוב דעת כזה הוא נותן מתנה ע"ד שיחזיר שאפי' לדעת האומר שבמתעמ"ל חייב באונסין, זה מטעם שהתנאי ע"מ מבטל המתנה אם לא יקוים התנאי, אבל בזה שהוא מתנה ע"ד להחזיר בלי תנאי, הנה כ"ז שהוא בידו מקבל הוא שלו אע"פ שלא יחזרנה אח"כ, ולא יתחייב על כל מה שיארע בה עכ"ל, ועתוס' ב"מ צ"ו. ד"ה ונשאל, דענין בעליו עמו הוא חידוש, וע' דברי שאול מ"ת דמ"א: בזה:
ובחו"מ שד"מ ס"ד השואל כו' ובזמן שמשאיל אומר א"י ישבע וע"י גלגול ישבע ששכירה מתה או שא"י, והק' הש"ך סק"ה דבע"ה סט"ו אי' אם טען בגלגול א"י הו"ל משאי"ל ואמאי פסק כאן דישבע א"י. ונ"ל ע"פ שי' פו' דשבועת שומרין אפי' בלא עדים ושטר, ולא נאמן במגו להד"מ והחזרתי דקיי"ל מגו דהעזה לאפמ"ש ל"א, ולהכי מחויב לישבע ש"ש דבזו הטענה אינו מעיז, לפ"ז כיון דהגלגול הוא על אותה הפרה שישבע ששכירה מתה והשומר א"י והי' מתשאיל"מ, א"כ שפיר הו"ל מגו דלהד"ם או החזרתי והוי פטור מש"ש, וממילא ל"ה משאיל"מ, והו"ל מגו לאפטורי ממונא ואמרי' מגו דהעזה ופטור מעיקר שבועה ול"ש גלגול, ובשלמא בשאר גלגול שבועה דהגלגול הוי מילתא אחריתא, להכי אמר דנשבע על עיקר אף דממילא על הגלגול הוי מתוך אבל בזה דהגלגול הוא על אותה הטענה שמתה כדרכה, שישבע שאותה השכירה מתה כדרכה, א"כ אי נימא דיתחייב לשלם אית לי' מגו להד"ם או החזרתי ופטור ולית כאן שבועה, כן אמרתי לתרץ קו' תוס' ב"מ צ"ז. ד"ה ביום דבגמ' מוקי כשע"ש ואף דבלא"ה ה"מ, ולהנ"ל א"ש, ואח"כ מצאתי בחי' הרי"מ שתי' כן, ולענ"ד דתוס' שפיר הק' דאמאי צריך לרבות בפרות לוקמי' בהפקיד לו בעדים ושטר דלי"ל מגו והוי על הגלגול מתוך כו', הקיצור דבלא עדים ושטר ל"ה מתוך ע"י גלגול, דא"כ יהי' פטור מעיקר שבועה ולפ"ז ל"ה מתוך, אבל מ"מ צריך לישבע ע"י גלגול שא"י, דאף דישבע על הגלגול א"י יתחייב עיקר שבועה דמגו דהעזה לאפמ"ש ל"א, ושפיר פסק המחבר דישבע ע"י גלגול א"י, אמנס בסי' ע"ה דגלגול ל"ה על זו הטענה, הביא י"א דאמרי' על גלגול מתוך:
עוי"ל קו' הש"ך וקו' תוס' הא מחויב שבועה כדרכה מתה ועי"ג שכירה מתה וכיון שאי"ל הוי מתוך, ונ"ל דרשב"א ור"ן כ' דלהכי מחויב השומר לישבע אפי' באפקיד לי' בלא עדים ושטר, וא"נ במגו להד"ם משום כי רמא רחמנא שבועה עליו כי אמר נאנסו, היינו משום דחיישינן דלמא אמר בדדמי, וסבר שהוא אונס ואינו אונס כב"מ צ"ג. אי ידעית כו' דמצי לעבורי חדא חדא, וכיון שכן כי איכא מגו מה הוי וכי יוציאנו מגו מחששה זו ע"ש, ומתוס' שם מבואר דאי אית לי' מגו על הגלגול, אף דעל עיקר לי"ל מגו אפ"ה פטור משבועות גלגול ע"י מגו, דהק' דיהי' נאמן על הגלגול במגו דא"י ע"ש, וא"ש קו' תוס' דנהי דעל עיקר שבועה לי"ל מגו דהוי בדדמי, אעפ"כ אי הוי טוען בברי דשכירה מתה ל"ה מחויב לישבע ע"י גלגול, דאית לי' מגו דאם הי' רוצה לכפור הי' כופר להד"ם ול"ה שום שבועה, ואמאי ישבע דשכירה מתה או שאולה מתה, וזה ל"ה בדדמי אי שאולה או שכירה, וכיון דאית לי' מגו פטור משבועה, ולפ"ז כיון שטוען ברי הי' פטור מגלגול ממילא כשטוען א"י ל"ה משאיל"מ:
ולפ"ז לאחר שתקנו היסת ובלהד"ם מחויב שבועה ולי"ל מגו לאפטורי מהיסת ולהכי צריך לישבע על הגלגול כיון דלי"ל מגו, וממילא בטוען א"י הי' מתוך, אמנם ז"א דהא על שבועות התורה אית לי' מגו, ורק על דרבנן לי"ל מגו ולא מחייב רק שבועה דרבנן ול"א משאיל"מ. וא"ש קו' ש"ך דפסק המחבר שישבע על הגלגול שא"י, ול"ה מתוך דא"צ לישבע שבועה דאו' שבועת גלגול, דאי"ל מגו על הגלגול ורק מחויב שבועה דרבנן וכשא"י ל"ה משאיל"מ, ופסק דישבע שא"י, אבל בסי' ע"ה הביא י"א דגלגול אמרי' מתוך היכי דלי"ל מגו וא"ש:
ובזה י"ל קו' תומים צ"ד סק"ג על שטמ"ק שבהך תי' שכ' תוס' על מציעתא שהשוכר טוען ודאי ואין נשבע ע"י גלגול, ותי' דמיירי כשמאמינו המשאיל במה שאומר שמתה כדרכה, ואינו מזקיקו לישבע על כך, והביא דבזה א"ש גם רישא דלהכי פטור משבועה דשכירה מתה דמיירי במאמינו שמתה כדרכה, ולהכי ל"ה על הגלגול משאיל"מ. והק' תומים דאיך מתורץ הרישא דהך תי' במאמינו מ"מ כיון שטוען ברי ששאולה מתה, והלה אומר א"י ליהמן הך במגו של"ה מאמינו והי' מחויב שבועה, ואף עכשיו דמודה כדרכה מתה יהי' נאמן, ואי דהוי מגו להוציא הא בברי אמרי' מגו להוציא ע"ש. ולהנ"ל א"ש דבשער המשפט צ"ד סק"ב הוכיח מרשב"א, שכ' דלכך החמירה תורה ש"ש וא"נ במגו להד"ם או החזרתי משום דאמר בדדמי דסבור הוא דאנוס, והק' דקיי"ל ג' שבועות משביעין אותו לא פשעתי לא שלחתי יד ושאינו ברשותי, ואמאי ישבע שא"ב ושלא שלח יד ליהמן במגו להד"ם או החזרתי, א"ו שא"ב ושלא שלחתי יד נשבע רק ע"י גלגול כר"ס רצ"ד, והלכך ל"מ מגו לפטור מגלגול עכ"ד. ולפ"ז י"ל דגם תוס' ס"ל כך, והוי ק' להו קו' דצריך לישבע ע"י גלגול, ואי"ל כנ"ל דעל הגלגול הו"ל מגו, דהוי לאפטורי משבועות גלגול ול"א, וכ' שפיר דבתי' התוס' דמיירי במאמין מתורץ נמי רישא, דכיון במאמינו ליכא שבועה ורק דיהי' נאמן המשאיל לומר שאולה מתה במגו דל"ה מאמינו, ז"א דהא גם שואל ושוכר אית להו מגו להד"ם, ואי דל"א מגו לאפמ"ש גלגול, ז"א דבאמת ליכא השתא שבועה דהא מאמינו ורק דיהי' למשאיל שבועה, הא גם בשואל ושוכר אית להו מגו נגד מגו שלו ושפיר פטור השוכר וא"ש קו' תוס' אפי' לשיטתם וזה ב"ה עצה נכונה:
רש"י ואם לחשך כו' ע' רא"ם ושפ"ח וברכות ז':, רש"י גיטין כ"ג: ד"ה ואם, ותוס' עירובין צ"א. ד"ה מי לחשך: