יפתה רש"י מדבר על לבה עד ששומעת לו ובת"י וארי ישדל, שידול בל' ארמי כפיתוי בל' עבר, ורמב"ן לא כ"כ דכ' בפשט אונקלס דישדל כמו אשתדל עם ת', והוא מל' תחבולה לפתות ומתחלף הל' לר' כמו ומרד ואשתדיר מל' מרד, וכן כאן הכל א', מרד ותחבולה כמו שיחליפו מגלות במזרות (איוב ל"ח ל"ב), וכן נמלצו (תהלים קי"ט ק"ג), נמרצו (איוב ו' כה), ושרשרת שלשלת ע"ש. וכ"כ בזרע יצחק ר"פ שני דייני גזלות וגזרות א' וכמו באלמונותי' בארמונותי' ויגזול על ימין ודינו ויגזור ע"ש, וביד מלאכי רפ"ח כ' דדברי' דחוים, דל"ש חילוף אותיות רק אם הם ממוצא א', ול' יר' לאו ממוצא א', ודמיון מאלמונותי' אינו צודק דנגזר מל' אולם ושרשו אלם ולא מטעם חילוף אותיות כמ"ש רד"ק בשרשים, ומויגזל שגה ברואה דניתי ס' ישעי' ונחזי בסי' ט' י"ט כ' ויגזור על ימין והוא פלא, והגרי"פ בהגהותי' שם הצדיק הזר"י והביא הרמב"ן כאן דכ' כן, וע"ע בהערות על יד מלאכי ש' תרמ"ז שנ' דשגגות הקולמוס הוא בזר"י, וצ"ל ויגזור על ימין ודינו ויגזול והל' מתחלף עם ר', והביא ר"ש עוקצין פ"ב מ"ב שכ' גלעינן כמו גרעינין, הרי כזר"י, ועמ"ש בזה הפמ"ג או"ח אגרת שני' אות ש', ומקור ברוך במבוא דף קכ"ט וקל"ז:
מהר ימהרנו רש"י יספיק מוהר כמשפט כתובה ורמב"ן דחה דאם ישאנה אינו נותן קנס ואם יגרשנה כתובה רק דרבנן, ורא"ם תמה דהרי פלוג' דתנאי אי כתובה דאו' ורש"י פסק דאו'. ועמל"מ פ"ג ה"ג מנערה ד"ה וראיתי שהק' דלא נחלקו רק בבתולה אבל בבעולה רק דרבנן, ובפ"ק דכתו' אי' אלמנה דכ' באורייתא מא"ל, אלמא דפשיטא דלכ"ע כתובת אלמנה מד"ס, וי"ל דטענת רמב"ן דבשלמא דאיכא שום כתו' מה"ת ניחא דהכי גזה"כ שהמפתה יכתב לה כתובה כדין בתולה מאחר שפיתה בתולה, אבל אי ליכא כתו' דאו' היכי קאמר מהר ימהרנו. ורא"ם תי' דרש"י סבר מה"ת וקנסו שיכתב לה כתו' כבתולה, וכ"ז לרש"י אבל לר"מ פ"י ה"ו מאישות דכתו' מד"ס מנ"ל דכתו' מפותה ר' כבתולה, ואולי דריש כרש"י, ומצינו כיוצא בזה בע"ע דכ' ויצאה אשתו עמו, ואי' ומי הכניסה מכאן שחייב במזונות אשתו ובני', וכ' ראשונים אע"ג דמה"ת אין בעל מחויב במזונות אשתו ובניו מ"מ כיון שמנהג שזן חייב האדון ה"נ כיון דמנהג נושא בתולה לכתוב כתו' חייב במפותה, וע' בנוב"ת אה"ע ל"ג, והפלאה ד"י: בתד"ה אלמנה ורביד הזהב, ופרד"י חיי שרה ד' קס"ד:
וברמב"ן דפיתה הטיית רצון בשקר, וכ' בטו"ז או"ח קכ"ז סק"ד בנוסח מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים הוגה בדפוס חדש ומתפתה והוא שלא כדין, דרמב"ן כ' דפיתוי ע"ד שקר עכ"ל, ויש להעיר ע"ז הרבה, דביוצר שחרית יום א' דר"ה בשופר אפתנו ובברך כריעה, אבל יש מחזורים שכ' ארצנו במקום אפתנו, ועמד"ר נשא פ"י בפ' נזיר, ובד"ה איש או אשה כי יפליא, יואל בן פתואל שפיתה להקב"ה בתפילתו ועמת"כ, נמצא דה' מתפתה בתפלה. וע"ע רד"ק תהלים (ע"ה ל"ו) ויפתוהו בפיהם, לפי מחשבותם יפתוהו אבל הוא ית' אינו מפותה כי יודע לבבם כו', לפ"ז יש לתקן הנוסח ומתפתה בתחנונים דאנו מזכירים, דאף כי אין מחשבותינו שלימה בתשובה ורק פיתוי שקר הוא, אעפ"כ הוא ית' רחום מתפתה, אע"פ שאינו אמת, וע' תענית ח'. על ויפתוהו בפיהם. ובירמיה (כ' ז') פתיתני ה' ויפת, ובפסיקתא דברי ירמי' כ' כשחזר מענתות לירושלים ראה עשן בהמ"ק יוצא כו', צוח פתיתני ה' ויפת, שבהיותו בירושלים הגין זכותו שלא תחרב ירושלים, וכן בזה"ק תצוה קע"ט: ירמי' אסתלק ולא אהדר לאתרי' וחרב בי' מקדשא כו', ובתרגום שני דירמי' הי' בארץ שבט בנימן, ובילקוט ירמי' רמז ש', המורם מכל זה שבאמת ל"ה ברצון ה' שיהי' ירמי' בענתות רק כדי להרחיקו מירו' ונכון לפ"ז פי' פיתוי (ועיקר הענין יפלא דמקראות מפורשות שלא הניחו לירמי' שיצא מירו', והי' שם עד אחר החורבן, ע' ירמי' ל"ז ל"ב, ל"ח כ"ח, ול"ט י"ג, וצע"ג, וענובי"ת או"ח ק"ו שכ' עמ"ש רש"י, ירמי' וברוך שחזרו ל"ד חזרו לא"י אלא לבבל, וצ"ע מירמיה שם מ"ד כ"ח ישובון מן ארץ מצרים ארץ יהודה, הרי שהפליטים חזרו לא"י) וע"ע זה"ק ברא' מ"א. זכאין צדקי' דידעין למפתי' למארייהו כו', וכ"ה במדבר קכ"א., ובאמת גם לרמב"ן יצדק דאנו מבקשים מה' שיכון בחסד כסאו ולא בדין, ועל כזה שפיר יתכן לומר ומתפתה, וע' שמו"ר פ"ג בתחלה פתה פתיתי אותך מכאן ואילך דברי אמת אני מדבר עמך, וע' תו"א ונפ"ח או"ח באריכות:
ודיני מפתה בתולה מבת י"ב עד ו' חדשים שתתבגר חייב קנס נ' כסף ואם כנסה פטור לשלם, ואף באשה אסורה לו אי עבר וכנסה פטור מקנס, ובקטנה מג"ש ויום א' פלוג' ר"מ וחכמים אי יש קנס במקום מכר ברפ"ג דכתו', ובהמקנה דמ' כ' אף אי בקטנה יש מפתה מ"מ פיתוי קטנה אונס, וכל דיני אונס יש לו ונותן קנס אף בכנסה וכן שותה בעציצו ועמנ"ח מס"א. וברמב"ן תצא (כ"ב כ"ז) אשר לא צעקה בעיר, ולא ידעתי בדין הצעקה אם ראינו נערה שהחזיק בה וכו' ועשו"ת חכ"צ קמ"ה קמ"ו שהביא ר"מ פ"א ה"ב מנערה, דנבעלת בעיר ה"ה בחזקת מפותה, וכ' גם הר"מ ל"ק רק בידעינן שלא צעקה, אבל באינו ידוע אם צעקה אף בעיר י"ל דצעקה ואין שומע לה ומרמב"ן משמע כן ע"ש. אמנם המהרי"ק שורש קכ"ט הבין בר"מ דבעיר הוי בחזקת מפותה לעולם, ועשו"ת עבודת הגרשוני כ"ז, ובנבי"ת אה"ע כ"א כ' יותר דאפי' ידע שלא צעקה בעיר, כל שלא ידעי' אם נלחמה כנגדו, ל"ה בחזקת מפותה אף בעיר, והר"מ מיירי בידעי' שלא נלחמה והביא סיוע מרמב"ן. ומצאתי בשו"ת בית שלמה אה"ע י"א השיג עליו דאין ראי' מרמב"ן דכ' רק בידעי' דנלחמה, ובזה כ' אף שלא צעקה הוי אונס (והנ"ב בעצמו שם בסי' י"ח הביא לשונו), אבל בלא ידעינן כל שידוע שלא צעקה בעיר הוי בחזקת מפותה כמבואר ברמב"ן בפכ"ד, ואף הח"צ מודה כה"ג עש"ה, וכ"מ עוד בנ"ב שכ"כ כבסי' כ"א, בסי' י"א ד"ה ועוד, אכן בתשו' מהר"ם אלשקר צ"ד לא כ"כ, ואישתמיט לי' הר"מ אלשקר, והביא כמה ראשונים דהנבעלת בעיר אין סומכין על דבריה שהיא אנוסה עד שתביא ראי' שנאנסה, כגון שראו ששלף חרבו עליה או שסתם פיה שלא תוכל לצעוק, ועמל"מ פ"א ה"ב מנערה, ועשד"ח מער' אישות אות א' שציין לשו"ת צ"צ להג' מליובאוויטש ז"ל אה"ע ל"א בח"א, ועט"ח סי' י"א, וע"ע בפ"ת אה"ע ק' סקי"א שציין פמ"א ח"ג כ"ב, וחמדת שלמה ס', וברית אברהם אה"ע ע"ז, וע"ע בשו"מ תליתאה ח"א רע"ב, ושו"ת יד אלעזר י"ג: