Pardes Yosef, Exodus 22:19

זבח לאלהים יחרם, ערש"י ורמב"ן וביד שאול יו"ד רע"ו נשאלתי אי קודש ולכאו' חול אבל האריז"ל כ' דקדש, עפמ"ש סוף מנחות שבקרבנות לא כ' שם אלקים רק שם הוו', וז"ש בלתי לה' לבדו ולפ"ד קדש, ובשו"ת שער אפרים ס"ה כ' דחלילה לעשות מחול קדש, רק האר"י דרש מבלתי לה' לבדו רק שם הוי' וכן עיקר. וערש"י תשא (ל"ב ס"ז), כה אמר ה' והיכן דבר זבח לאלהים יחרם, וערמב"ן שאינו נלמד מפ' זבח כי אינו חייב מיתה, ותימה של"ה רש"י שם והוא בתדב"א, וערמב"ן סוף משפטים ובויקרא שנר' שרמז להאר"י, ועמ"ש ביתרו (י"ח י"ג), וקובץ כנסת חכמי ישראל מ"ג, ובשפתי כהן יתרו ד"ה ויקח יתרו, ושו"ת עדות ביהוסף ח"ב ל"ב ונח"ק. ובירו' ברכות פ' הרואה אם באה על אדם צרה ח"ו לא יצוח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי ואני עונה לו מיד, וז"ש זבח כו' בלתי לה' לבדו, ועחת"ס או"ח קס"ו בתפלת מכניסי רחמים, ונפ"ח או"ח תקפ"א, ומ"ש הרבה בפרד"י תולדות דקצ"ה., ותורה תמימה כאן אות קפ"ו:
ובסנהד' ס"ג. המשתף שם שמים וד"א נעקר מעולם שנ' בלתי לה' לבדו, וכ' תוס' לא דמי לחרב ה' ולגדעון, דלא אסור רק במידי דאלהות, וער"מ שבועות פי"א ה"ב, וברדב"ז שם הק' ממ"ב (ד' ל') חי ה' וחי נפשך, ותי' דנשי לאו דינא גמירי ע"ש, וק' ממ"ב (ב' ב') שאמר כן אלישע לאליהו, וש"א (כ"ה כ"ו) באביגל שאמרה כן לדוד, והית' נביאה במגילה י"ד. ובתו"ת תי' דאם הי' אומר חי ה' ונפשך הי' שיתוף אבל חי וחי הוי פירוד השתוף, וע' קידושין מ"ו. התקדשי לי בזה התקדשי לי בזה הוי כל אחת בפני עצמה:
ובתיב"ע כל מאן דדבח כו' יתקטל בסייפא, וע"ס אה"י שק' דעובד ע"ז בסקילה (דברים י"ז ה') ובמשנה סנהד' פ"ז מ"ד ומ"ו, וסקילה חמורה כמ"ש בסנ', וכ"פ הר"מ פט"ו ה"ו מסנהד', ופ"ו ה"ו מעכו"ם, ופ"ג ה"ג, וכן ת' בתצא (ל"ב כ"ז) (ומקורו ממכילתא ברש"י שם, ולפנינו אינה במכילתא ורק בילקוט שופטים רמז מ"ג). ומ"ש ביומא ס"ו: זבח וקטר בסייף וקאי אעגל, תי' שם ברש"י שעדיין לא נתפרשו ד' מיתות ב"ד ונידונו במיתת ב"נ סייף, אבל כאן שלדורות ואחר מ"ת למה ת' בסייפא, ונ' שכוונתו על אנשי עה"נ כדאי' שם בסנהד', אדרבה סייף חמור שכ' (דברים י"ג ט"ז) לפי חרב, וסיימו ומאי חומרא שממונם אבד, וזה מ"ש ונכסי יתגמרון וכסנהד' קי"א:, ור"מ פ"ד ה"ו מסנהד' ולכן גם בעגל שערב רב הי' כמדיחין את ישראל הי' מיתתם בסייף כרמב"ן שם, (ות"י יומא ורמב"ן שם כ' דהוראות שעה הי') ומפרש מלת יחרם בב' פירושים א', יומת כפרש"י כאן, וכ"כ בויקרא (כ"ז כ"ח) ורש"י סנהד' ס'., ב', עניני השמדת נכסין וכליון חרוץ אשר בממונו. עוד נר' שהמתרגם מפ' שמוסב על הגר מב"נ כראב"ע, דלישראל כבר הזהיר בעשה"ד ומבואר עם פי' הגר"א בסנהד' קי"א, שאי' באנשי עה"נ והמרובין בסייף לפיכך ממונם אבד, וק' ל' לפיכך, וכ' דמיתת אנשי עה"נ דאחר שראו ב"ד שהודחו רובם והתרו בהם, ניטל מהם דין ישראל והם כב"נ ונידונים בדיניהם, וב"נ בסייף וממונו אבד עכ"ל. ועכל"ח ראה אות ג' דהסביר דברי', אף שכל חייבי מיתות ב"ד ממונם ליורשיהם, בעה"נ שאמרה תורה שנפקעה מהם קדושת ישראל והם כב"נ, אמנם הבנים שלהם וקרוביהם שלא הודחו עמהם נשארו בקדושת ישראל, א"כ ממילא נפקע מהם הקירבה והם כמתים, ואי"ל יורשים וממונם הפקר וחרם, וכ"ה הדין בגר מב"נ שמיתתו בסייף וממונו אבד, ומתרגום ראי' לגר"א וכל"ח: