אם כסף תלוה, ערש"י ואוה"ח וברא"ם על מה שאחז"ל עמי קודם לא נצרכה דלישראל בחנם ולגוי ברבית, והק' למ"ל הא דאמרי' בנבלה להקדים נתינה לגר למכירה דגוי ל"צ קרא, דסברא דגר אתה מצווה להחיותו, וא"כ מה בגר נגד גוי כ"ש ישראל, ובשמע שלמה תי' דלר"מ פ"ה ה"ב ממלוה דמ"ע להלות ברבית לגוי לק"מ דאיצטריך עמי קודם דאל"כ הו"א גוי ברבית קודם דיש מ"ע, ואף להחולקים דאינו מ"ע מ"ע י"ל לפ"מ שהק' תוס' ע"ז כ'. ד"ה לר"מ, וחולין קי"ד: ד"ה עד וכי מי שיש לו חפץ למכור יתננה לגר ותי' דשאני נבלה שאינו שוה רק דבר מיעוט, הרי דאם גוי רוצה בשכר וישראל בחנם ימכור דחייך קודמין, וא"כ מה ראי' מנבלה, דס"ד כיון דלנכרי בשכר היינו ברבית דהוי כמכירת חפץ לא ילוה לישראל בחנם, ועמש"ל (כ"א ב'), ובכתר תורה על המצות בהקדמה, ובמשכיל לדוד ותשו' רמ"ע מפאנו קי"ג. ובס' נועם מגדים כ' עשיר אינו מתפלל על גלות רק העני, וז"פ א"כ תלוה, מל' חיבור שתחבר לך כסף תזכור משיח שנקרא עני ורוכב על החמור. עי"ל לפעמים רוצה לעשות טוב ויצרו אינו מניח לו, ז"פ אכ"ת, מל' כוסף וחשק, העצה את העני עמך שתענה ותרעיב עצמך ותרגיש טעם עוני אז תזכיר אותו ואגרא דתענתא צדקתא. ובהפלאה כתו' ס"ז: אם זה חובה ומדבר על העשיר למה תהי' לו כנושה, ש"מ את העני עמך, ממה שנתנו אבותיו לאבותיך, כי גלגל החוזר בעולם עש"ה. ובס' מעשה רוקח ח"ג פ"א, עה"פ קהלת (י"א א') שלח לחמך ע"פ המים, ע"פי אלשיך דממון עני פקדון בעשיר ורק אפטרופוס, דקיי"ל הנותן נכסיו לא' מבניו לא עשאו רק אפטרופוס (ב"ב קל"ב: וחו"מ רמ"ו ס"ד), כן ה' העשיר אותו שיתן לשאר עניים. ובס' כסא שלמה כ' ע"ז דמי שיש לו מזונות בצמצום ונותן צדקה, דזה אינו מופקד אצלו, בודאי שכרו גדול, וז"פ טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב ז') כי נתן מלחמו לדל, וז"ש שלח לחמך היינו הצריך לך ע"ש, ועס"ח תט"ו, ובפי' אזולאי שאותיות עני הם קודם כסף וע' נח"ק. ובב"מ ע"ה: מלוה בלא עדים עובר בלפ"ע, והוא א' מג' דברים שצועקין ולא נענין, וז"פ אכ"ת את עמי בפני עדים, ואת העני עמך שתתן צדקה בסתר, כמ"ש במשלי (כ"א י"ד) ומתן בסתר יכפה אף, ע' קרבן שבת ועיון יעקב שם:
והר"ר שמעלקא אמר את העני עמך בעת שאתה בעצמך עני, וכמ"ש המלוה לעני בשעת דחקו הכ' אומר אז תקרא ואני אענה (יבמות ס"ג.), וז"פ אכ"ת בשעה את העני עמך שבעצמך עני, וכן כבד את ה' מהונך א"ת מהונך אלא מגרונך (רש"י משלי ג' ט') כשתצטרך ליתן מגרונך לקמץ מפיך. (וע' תוס' קידושין ל"א. ד"ה כבד בשם ירו' א"ת מהונך אלא מחונך, ועב"י או"ח נ"ג בשם שבלי לקט, ובאה"ט סקי"ב בשם פסיקתא, ובהגהות הגר"ז מרגליות, ובתניא רבתא, ובגליון הש"ס לרע"א ברכות ל"ה. קודש הלולים אחלי' והדר אכלי' כו' שהביא ירו' פאה פ"ז ה"ה, לא מתמנעי רבנן בין ה' לח' וכמו הרואה הספד בחלום חסו עלי' בברכות נ"ז. וב"ק נ"ה. וע"ש במהרש"א, ובע"ז י"ט. הון מהבל ימעט, אם עושה תורתו חבילות חבילות, וע"ש במהרש"א ובירו' מע"ש פ"ב ה"ב, ושבת פ"ז ה"ב, וצ"ע רשב"א ברכות ל"ה: וע"ש בפנ"י. וע"ע שבת ק"ד. הץ כמו חץ, וע"ז: הוצא חציצא, עירובין נ"ג: חרדל הר דל, ונ"ד: צחורות כמו צהורות, מגילה ט"ו. התך שחתכוהו מגדולתו, קידושין ס"ב, הנקי חנקי. שביעית פ"ג מ"ד סהר סחר עתי"ט, מו"ק ב'. שלחין מן משלה, ר"ה כ"א. מהריא כמו דמהריא דם תהא אחריתו, מנחות נ"ג: המילה חמלה, ס"ו: ה' דנתעלסה כמו ח' חיטו וק"י. ההרס החרס, שבת ס"ב: פתהן יערה פתחיהן כיער, יומא נ"ד. הדרה חדרה, סנהד' ל"ט: הזונות כמו חזיונות וק"ג. התוך חתוך, ב"ב צ"א. הזאת נעמי חזיתם נעמי, ר"ש כלים פ"ג מ"ד חידוק הידוק, עירובין ק"א. כחדק שמהדקין הרשעים, וכלים פט"ז מ"ד קיחותי' ובר"ש קיהותי', בסוטה ו'. מדחה אתה ובגליון מדחה, תוס' גיטין כ"ה: ד"ה ומיחל כמו מיהל. וע' ליקוטי דינים בסו"ס מהרי"ל דקפ"ז. דמכאן סמך למדינות שמדברים ח' כמו ה'. וע"ע בגליוני הש"ס ברכות שם שמביא הרבה מהנ"ל, ובעדיות פ"ה מ"ב בחרדלית, ופה"מ להר"מ הרדלית, ומנחות ל"ז. ידכה ה' כהה, ואימא ידך שבכח א"ל מי כ' בחי"ת וצ"ע בזה, וע"ע תענית י'. חשכת מים וחשרת מים קרי ב'. הכשרת, ודריש ח' ה' וע"ש במהרש"א ויש עוד הרבה חילוף ח' וה'). וז"פ אשרי משכיל אל דל ביום רעה (תהלים מ"א א') בשעה שהמלוה בצר, וגם הא דלא כ' אשרי נותן דל, הכונה שתומך הדל לא רק שמחיה אותו ממש כי עני חשוב כמת רק גם מחכימו, כי עני עשתונותי' מבולבלים ודעתו בלתי מיושבת, ומי לנו גדול מר' יוחנן כשגזלו ממנו הי' ר"ל שאל לו ולא השיב, א"ל לבא בכיסא תלי', בירו' סופ"ח מתרומות, דכל האברים תלוים בלב, ולב תלוי בכיס (וע' מקו"ב ח"ד ד' תתקי"ח.) וכשיתמוך אותו נעשה משכיל, והחוזה מלובלין ז"ל אמר מ"ש אל דָל בקמץ ולא בפתח לרמז לדל אשר פיו פתוח ואינו ביישן אינו המצוה גדול כ"כ רק לדל בקמץ שקומץ פיו ובוש מלשאול לזה צריך להיות משכיל להרגיש דוחקו ולתמכו בדרך כבוד:
ודודי הגרע"א ז"ל האבד"ק לוטימירסק בהשמטות לאור דוד על אסתר (ב' ב"ב) כ' אל תגזל דל כי דל הוא, שלא יגזול ממנו ענין הדל באמרו שהוא עשיר וא"צ לצדקה "כי" לשון "דלמא" דלמא דל הוא באמת ע"ש, ועמ"ש בפ' תרומה (כ"ה ג') ובענין הזכרת שם עה"ס, (ועשה"ג אזולאי ז' סקכ"ו והקדמה לשו"ת פמ"א ומנחת שמואל). עוד אי' בשבת ס"ג. גדול המלוה מעושה צדקה פרש"י שאינו בוש, וז"ש אכ"ת את העני עמך יוכל להיות העני עמך שאינו בוש, אך בצדקה טוב של"י עמך רק ליתן לגבאי צדקה והוא יחלק, ועירו' ערלה פ"א ה"ד דאכל מן חבירי' בהית לאסתכלא בי', וז"פ (איכה ג' ל') ישבע בחרפה, וז"פ אכ"ת את העני עמך דעי"ז יהי' העני עמך בדומה לך, וכסנהד' ל"ו: ונשאת אתך בדומין לך. וג"כ כ' המפו' פשט בתהלים (קי"ב ג') הון ועושר בביתו, אם יתעשר יתן מעותי' בביתו וקונה חפצים יקרים לביתו, אבל וצדקתו עומדת לעד אינו נותן יותר מכפי שנתן עד עתה, וז"פ א"כ תלוה מל' התחברות את העני עמך תזכור גם העני. עוד פי' דבפ"ו מ"י מאבות אין מלוין לאדם לא כסף וזהב רק מעשים טובים, וז"פ א"כ תלוה לאחר המות אין מלוין רק את העני עמך מה שנתת לו. עי"ל לשי' רש"י והביאו רמ"א יו"ד ק"ס סט"ז, דע"י שליח ליכא איסור רבית, וז"ש א"כ תלוה בעצמך את העני בינו לבינך, ותלוה אותו בלא שליח, אז לא תשימון עליו נשך. עוד ראיתי דא"כ תלוה הוא מצוה מתרי"ג מצות, וכמו שאסור ליטול שכר על מצוה דמה אני בחנם כו' בבכורות כ"ט., כמו כן אסור ליטול שכר על מצות הלואה, וק' למ"ל לאו ברבית ת"ל משום מה אני בחנם, וכמו זה הק' תוס' שם על נוטל שכר לדון דבטל, למ"ל קרא ושוחד לא תקח ע"ש, ותירוצם ל"ש כאן, וצ"ל דאיצטריך היכי שהמלוה מפסיד ע"י הלואה כגון שיכול להרויח בהמעות, דבכה"ג אין מצוה להלות אבל משום רבית אסור:
וראיתי במ"ש ונא על תצריכני לא לידי בו"ד כו' מה יאמרו הרבנים דכל פרנסתם ע"י אחרים, וי"ל דיש ג' כתות בנותני צדקה ומחזיקי ת"ח, א', החושבים כי משלהם נותנים וכחם ועוצם ידם עשו החיל הזה, ב', יודע שאין נותן משלו, ורק עשר בשביל שתתעשר ונותן כעין הלואה לה', כמ"ש מלוה ה' חונן דל והוא עמלק"פ, ג', שלעמלק"פ ויודעים שהוא מה' תן לו משלו כו' ורק אצלו בפקדון, וז"ש לא לידי מתנות בו"ד כת א', ולא לידי הלואתם כת ב', כ"א לידך כו' שרק מידו הקדושה למען לא נבוש דהנצרך לבריות פניו נשתנים ככרום (ברכות ו'.), ומכת ג' אינה בושה, ובזה י"ל בביצה ט"ו: קו' תוס' הסתירה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, היינו לבריות כאלה שאחז"ל הנצרך להם פניו נעשים ככרום הם כת א', אבל מכת ב' התירו חז"ל על שבת היינו שנותנים בהלואה, ועז"א לוו עלי ואני פורע, וע' מה שכתבתי בזה בפ' ויקהל (ל"ה ב'):
ל"ת לו כנשה לא תשימון עליו נשך, וק' למה הכ"ף כנשה, (וי"ל הכף מורה שאף שרק נדמה בעיניו כנושה אסור, כב"מ ע"ה:) ועוד ק' למה לא כ' לא תקח ממנו נשך. ועוד מה ענין זל"ז, והגר"י דיסקין ז"ל מבריסק אמר, דאם א' מלוה חבירו וירא פן ידחה אותו זמן רב, יעשה בערמה לשום עליו נשך כדי שימהר הלוה לשלם שלא יתרבה הנשך, ובאמת כשישלם אח"כ לא יקח ממנו הנשך דכוונתו הי' רק שימהר לשלם הקרן, ורמזה תורה שגם זה אסור, וז"ש לא תשימון אף שאין רצונך ליקח הנשך רק לשום עליו לבד כדי שיזדרז להשיב מהר החוב, וע"י שתקצוב רבית אתה כנשה, כי זה דוחק אותו לפרוע מהר אסור ופח"ח. ומשטחיית ס"ח תקל"ב נראה דכל המלוה ברבית עובר על לאו ל"ת לו כנשה, וכשי' המ"מ ברפ"ד ממלוה אף שאין דוחקו לפרוע, וכ"ה דעת החינוך מס"ז, ומשמעות רש"י סו"פ א"נ הוא רק בתבעו ודחקו, ועתי"ט סו"פ א"נ בזה, ובמהר"מ שיף שם כ' מסברא דנפשי' דכל מלוה בריבית עובר על לאו ל"ת לו כנשה, ולא הזכיר מהמ"מ וחינוך, וע"ש בהגהות הגר"מ אריק ז"ל על ס"ח דפוס לבוב ובמנ"ח: