אלקים ל"ת ונשיא בעמך ל"ת, ערמב"ן קדושים (י"ט י"ד) על ל"ת חרש, דהוסיף לאו אחר במושלים נשיא ודיין בעבור שדרך אנשים לקללם בחדרי חדרים כו' והם במשפטים יעמידו הארץ, וער"מ פכ"ו ה"א מסנהד' כל המקלל דיין עובר בל"ת אלקים ל"ת, וע' חינוך מ' ע', ומלשונות אלו הוציא הברכ"י חו"מ כ"ז סק"ד דרק בדיין קבוע הלאו ל"ת, ולא בז"ב לו א' כו' ע"ש, והלאו רק בשם ובלא שם רק איסור, והמקלל לוקה ב', א' שהוא ככל ישראל, וא' משום דיין, ועסה"מ ל"ת שי"ז קילל חבירו עובר בלאו, ולדיין בב' לאווין, ולנשיא בג', ובן נשיא לאביו ד', וע"ס דיני דחיי לאווין רי"ח, ובתומים צ"ו סק"ה מקלל בכתב פטור דאל"כ אינו מוכח דלאו שאב"מ לוקה במקלל מפסוק והפלה כו' דלמא הפ' מיירי בכתב, (וע"ל כ"ב כ"א) ואם עדים מעידים שגידף בודקים ושואלים מה שמעתם, ובירו' סנהד' פ"ז וכי אומרים לי גדף, ובתי"ט כ' דנתכוון רק למצוה ע"ש בפ"ז מ"ה, ועי' מה שכתבתי בזה בפרי יוסף בסוגיא דנודרת, ובמנ"ח מ"ע כ' אם נתברר שהעיד בשקר חייב העד משום מגדף, וברכת ה' רק במפרש שם, ובקצה"ח כ"ח סק"ה נסתפק אי מהני חזרה תכ"ד על לשעבר, דאפשר ל"מ חזרה רק מה שאמר על להבא אבל בשבועה שלעבר ל"מ, והביא ראי' מנדרים פ"ט. תכ"ד כדיבור חוץ מהקדש מגרש ומגדף, ומגדף הוא לשעבר והי' מהני חזרה אי לאו משום חומרא דמגדף עש"ה, ובלאו זה עחו"מ כ"ז ובמפרשים שם: