Pardes Yosef, Exodus 22:3

חיים בב"ק ס"ה. אחי' לקרן כעין שגנב, ערבה"ז ומשכיל לדוד, ושם א"ר קרן כעין שגנב כפל ודו"ה כשעת העמדה כדין, מעיקרא זוזא וסוף ד' לימא פליגי ארבה תברה או שתי' משלם ד' וטו"מ הוי כתברה. והגאון רמ"ד ז"ל בעל כל"ח במכתבו אלי הקשה לי הא בטו"מ ישלד"ע וא"כ י"ל דלא פליגי רב ארבה רק איירי במצוה לשליחו לשחוט שחייב בדו"ה, אבל זה לא חשיב כתברה או שתי', דרק לגוף החיוב דו"ה ישלד"ע אבל ל"ה כתברה המשלח, ושפיר משלם כמעיקרא זוזא. והשבתי לו דהקצה"ח ל"ד סק"ג כ', הא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רמ"ג רמ"ג, היינו בתורת מזיק ולא כגזלן דאין גנב אחר גנב, וראי' מאיתבר ממילא משלם כמעיקרא נימא דחצירו קונה אח"כ וע"כ דא"ג אחר גנב, ובנתה"מ סק"ה כ' דהוי גזלן דבשלמא לא עשה שינוי לא הוסיף כלום ל"ה גזלן, אבל כשעשה שינוי הוי גזלן (וראי' מתברה או שתי' דמשלם כעכשיו הרי דנעשה גזלן) וטעמו דקודם הי' של בעלים ראשונים רק אינו ברשותם, ואח"כ כשעשה שינוי נעקר לגמרי מבעלים ואין לך גזלן יותר מזה ועוד ראי' מתמורה ה'. דפריך אעל"מ בשינוי הרי דנעשה עתה גזלן, ובמשובב נתיבות השיב דאין הקו' על השינוי דל"מ דל"ג מן ממילא כצורם אוזן בכור וביטול איסור כפר"ח, רק הקו' על גוף הגזילה דל"מ, אך בנתה"מ שס"א סק"ב כ' דעל גוף הגזילה ע"כ אוקמי' ברשותי' לחובתו, ומהכ"ת שלחובתו קונה הגזילה ולא לזכותו שיועיל שינוי אע"כ על השנוי, וע' טיב גיטין דל"ח בפרש"י ד"ה בחזקה, וע' ריטב"א ושטמ"ק כתו' ל"ד: בגנב וטבח בשבת דקלבד"מ, וק' דגם גנב בשבת וטבח בחול פטור דאם אין גניבה אין טו"מ, ותי' דעל הטביחה הוי גניבה מחדש וחייב דו"ה ועשו"ת הרד"ד או"ח תנינא מ"ב בזה, וכ"כ בדו"ח א"כ דעל הטביחה הוי כגונב עתה ואי דא"ג אחר גנב, מ"מ עתה מוצא מרשות הבעלים לגמרי שלא יהי' אף ברשותם כמ"ש בנתה"מ, וא"כ אי"ל דל"ה כתבר הוא וישלם רק כמעיקרא כקו' הנ"ל, ז"א דבטביחה הוי גונב מחדש, וכיון דישלד"ע וחשוב כגנב וטבח בעצמו, הוי כתברה בידו דכל טו"מ הוי כגנב מחדש ואפ"ה חייב ע"י שליח והוי כתבר הוא. עוד אמרתי להמל"מ בדעת ר"מ פ"ה ה"י מגניבה, דבאיסור אחר מעורב אף בטביחה אשלד"ע באומר טבח לי בשבת וכ"כ תוס' ב"ק ע"א. ד"ה בשלמא ועשעה"מ, והסביר ההפלאה בכתו' ל"ד: כיון דעל איסור שבת אשלד"ע בטל השליחות ול"ה שליחו כלל אף לטביחה, וכ"כ בתשובותי' גבעת פנחס כ"ט, וע' מהרי"ט קידושין מ"ג, וכאן נמי זה הדבר בעצמו הוי עבירה, כיון דאם לא עשאו שליח לטביחה הי' צריך להחזיר הגניבה בעין, ואי טבחו הי' משלם ד' כהשתא, וע"י שעשאו שליח לטביחה יחייב רק זוזא כהקו' הנ"ל, וא"כ בלא איסור טביחה עושה איסור אחר הוי כאיסור אחר מעורב ואשלד"ע ובטל השליחות ופטור גם דו"ה:
ובשו"ת הרד"ד או"ח קמא נ"ג הביא מג"א תר"ז סק"ג דבע"ח יאמר בסתר וגלוי בשוגג ובזדון, דצריך לבקש על הקל תחלה, וק' דא"כ ל"ה כסדר א"ב ע"ש, ונ' עפמ"ש בב"ק ע"ט. דחמורה בגנב מגזלן לכפל, דגנב לא חס על כבוד קונו, ובוש יותר מבו"ד מהשי"ת, משא"כ גזלן, א"כ חטא בסתר יותר מגלוי ולכן אמר בגלוי ובסתר. ומ"ש בזדון ובשגגה י"ל דמקודם יבא לאדם יראת עונש ואח"כ אהבה, וכן בע"ת שב תחלה מיראת עונש ואח"כ מאהבה, וביומא פ"ו: שב מיראה זדונות נעשו שגגות ומאהבה זכיות, וחסד הוא בתחלת התשובה קודם שבא לאהבה שיכפר לו על הזדון, ואח"כ יתפלל שיזכה לשוב בתשובה מאהבה שיכופר לו גם על השגגות שנעשו מהזדונות, וזה רחמים גדולים יותר שיהי' נעשה משוגג זכיות, וא"ש הא דפ"ד מ"ד מאבות המחלל ש"ש בסתר, ובתי"ט הק' מה חילול השם יש בסתר, ורק כמ"ש בחגיגה ט"ז. כל שלא חס על כבוד קונו זה העובר בסתר שעושה עין של מעלה כאינה רואה ח"ו, וכן מצינו לשבח יוסף שקידש ש"ש בסתר ועס"ח רכ"ח ומקו"ח שם, ובס' נפ"ח סי' תר"ז, וע' ברבינו יונה ריש מס' ברכות דהחמירו על ספק חטא יותר מודאי חטא דעל הודאי מתחרט תמיד עש"ה:
ור"ר בונם ז"ל אמר בג' דברים בעבודת השם צריך ללמוד מגנב, א', גנב אינו עצלן ובלילה וקור וגשם הולך לגנוב. ב', אם לא עלתה בידו בפעם הראשון לא יניח עד שיעשה הגניבה. ג', אף לגניבה קטנה לא ימנע א"ע, כן בעבודה לא יתעצל ולא ייעף ואף למצוה קלה יזהר כגדולה. ובס' עשר אורות אי' בשם הה"ק המגיד ממעזריטש ז"ל, ג' דברים צריך ללמוד מתינוק, א', שהוא תמיד שמח, ב', שאינו יושב בטל, ג', שבוכה על כל דבר שמבקש, ומגנב צריך ללמוד ז' דברים, א', עבודתו בלילה, ב', אם לא השיג מבוקשו בלילה א' יגמור בלילה שני. ג', אהבה של הגנבים זל"ז. ד', מוסר נפשו עבור דבר קטן להשיגו. ה', ואעפ"כ אינו נחשב בעיניו כי בבוקר מוכר מה ששוה הרבה בעד פחות שבמטבעות. ו', מקבל כל מיני עינוים והוא באחד שאינו יודע. ז', אומנותו יפה לו לא יחליפנו בשום דבר:
והה"ק מגאסטאנין ז"ל אמר דגנב אינו נקרא מי שיכול לגנוב רק מי שגונב, כן ת"ח לא נקרא מי שיוכל ללמוד ויש לו שכל טוב רק מי שלומד, וכ"כ התשב"ץ ח"א ל"ג, ת"ח נקרא רק זה שעסקו בתורה הוגה בה תמיד ושוקד עלי', אבל לא זה היודע חכמת התורה ואינו מתמיד בה עכ"ל, וע' מקו"ב ח"ג ד', תקצ"ח: ומ"ש בהקדמה כאן. ומספרים שמכובד א' שאל לרב שיש בידו לעשות תרמית לעכו"ם אי יעשה, וא"ל פעם כ' לא תגנוב זה לאיש פשוט, וכ' ג"כ לא תגנובו, זה לאיש מכובד, בלשון רבים נשיא פנים, תמחלו ולא תגנבו. ובשבת ל"א. דשואלים "נשאת ונתת באמונה", דשואלים אם עשה מסחר ועסק עם מין שנקרא אמונה. ובאבות פ"ב מ"ב יפה ת"ת עם ד"א, גם למדן ת"ח שלומד תורה, צריך להיות בעל דרך ארץ:
ובס' כ"נ כ' הטעם כפל כמו כאשר זמם, דאם ישלם הגניבה לבד לא יפסיד, לכן ישלם שנים כמו שרצה להפסיד לחבירו, וע"ס ימין ושמאל פ"ד שהביא שהי' ימים בארצות שונות ששפטו גנבים משפט מות, ויש ששפטו לשלם שבעתים, ומהם שיכרתו אזניו בפעם הא', ובפעם ב' יומת, וע' אברבנאל כאן, ועקרים מאמר ג' פכ"ד, וס' פחד יצחק ערך גוי:
באוה"ח ה"ה נתן או אבד וכן מוכח בש"ס וה"ה הקדש כו', נתן והקדש מבואר בב"ק ע"ט:, וע' בתפא"י אות י"ח ול"ה, דבמתנה פטור ובמח"כ נעלם ממנו גמ' הנ"ל, וע' תפארת יעקב במשניות ווילנא, אך הא דאבד צ"ע, וע' ב"ק ק"ו: והא הכא דא"א לכזית בשר בלא שחיטה כו' שאכלו נבלה כו', ולדברי' אכתי הא לא גרע מאבד דהא כבר ליתא שאכל. ומה שדקדק על כפל הלשון אם המצא תמצא, ע' ב"ק ס"ג: וס"ה. לרבות חצירו וקרפיפו, ובודאי כשלא נמצא הגניבה בידו אין לתלות שטבח או מכר לחייבו דו"ה כ"ז שלא העידו עדים, וי"ל קצת בכוונתו על אבדה מדעת כגון הפקר, אי נימא הפקר הוי כדעת אחרים מקנה, עחו"מ רפ"א ס"ד:
גנב א"ח בקרן וכפל רק אם עשה קנין, ואם משך ועודה בבית בעלים ומתה פטור דמשיכה א"ק בחצר בעלים רק ברשותו, וכן משיכה לר"ה ל"ק כמו דל"מ לקנין, כ"כ תוס' ב"ק ע"ט. ד"ה או, אבל בכתו' ל"א. ד"ה בר"ה כ' דמהני משיכה לר"ה, והגבהה נתחייב אף ברשות בעלים, וגם קנין חצר מהני, ובקצה"ח שמ"ח סק"ב כ' דוקא שעשה מעשה והכניסה לחצירו, אבל אם נכנסה לרשותו ולא נעל אף שהחצר משתמר, אע"ג דבמציאה מהני מ"מ לענין גניבה צריך מעשה, ובקצה"ח ר' סק"ב כ' בשם שטמ"ק דדוקא במציאה דהוי הפקר צריך משתמר דכל הקודם זכה, אבל במתנה אין שום אדם יכול לזכות ממילא הוי משתמר למקבל ע"ש, א"כ גם בגנב ממילא ל"ה משתמר אצלו, ועמנ"ח מנ"ד, ועתוס' ב"מ י': וכתו' ל"א: בגניבה לא תקנו ד"א, ובש"ך רמ"ג סק"ט, וקצה"ח סק"י, וקצה"ח ער"ה סק"א כ' דאג"ק בגניבה צריך צבורין, ולהסוברים דאגב דרבנן, אפשר באיסור לא תקנו בפעוטות שמכרו בנכסים מועטין, עחו"מ רל"ה ס"א ונה"מ ומל"מ פ"ט ה"י מזכי', ואם עשה שליח לגנוב אשלד"ע, ואם השליח לא ידע פלוג' ראשונים אי בשוגג ישלד"ע ועש"ך שמ"ח סק"ו, ושותפים בגניבה פלוג' רש"י ותוס' בב"מ ח'. אי ישלד"ע, ועקצה"ח שם סק"ד, ובחו"מ פ"ח ס"ג בכלים חייב שבועה אפי' פחות משו"פ. וברשב"א שבועות והובא בקצה"ח סק"ג נסתפק בקידושין בכלי בפחות משו"פ אי מקודשת, וע' חידושי הרד"ד על פסחים דף ס"ט ע"ג, ובמנ"ח נסתפק בגנב אי חייב בכלי פמשו"פ, וגם בגנב כסף פמשו"פ ורק עם הכפל יהי' שו"פ אי יתחייב, וכן הגונב ע"מ למיקט חייב בכפל ודו"ה, ובקצה"ח סק"א נסתפק בגונב ע"מ למיקט אי חייב באונסין: