כי תצא אש, אש פטור בטמון וזה רק במדליק אש והולך ושורף, אבל מדליק בידים גדיש ש"ח הו"ל מזיק וחייב אף בטמון, ועב"ק כ"ב וס"א ובפנ"י, וכ"כ בשטמ"ק ד"ה ור"ל בשם תלמידי ר"י. ובב"ק ס': אין פרעניות בא אלא בשביל רשעים ואינה מתחלת אלא בצדיקים, והטעם דצדיקים מגינים, ומסלק תחלה הצדיקים ואח"כ יענש הרשעים, וז"ש כי תצא אש ומצא קוצים, עיקר אש רק למצוא הרשעים שהם כקוצים, וזה א"א רק אם נאכל תחלה גדיש וקמה היינו הצדיקים. וגם אי' במפו' דבשבת ל"ג: בזמן שיש צדיקים נתפסין, אין צדיקים תשב"ר נתפסין, כי חוטא נקרא מזיק, ונזיקין בעידית, בגיטין נ"א: ולא מעידי עידית, וצדיקים רק עידית כי אין צדיק בארץ של"י, אבל תשב"ר הם עידי עידית שאין בהם חטא כשבת קי"ט:, והיכי דליכא עידית גובין מעידי עידית, ולכן אחז"ל שם המבזה ת"ח אין תרופה למכתו, לפי שלדעתו הוא בעצמו העידית ולא הת"ח ונתפס, וגם אחז"ל בשהש"ר א' עה"פ משכני, ותנחומא ויגש, במ"ת אמר ה' הביאו לי ערבים אמרו אבותינו יהיו ערבים, א"ל יש לי עליהם טענות ג"כ, אמרו בנינו הקטנים יערבו, הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח' ג'), והדין אין נפרעים מערב תחלה לכן הצדיקים נתפסין עאוה"ח, ובזה"ק טעם דצדיק נתפס דכל ישראל גוף אחד, ודומה להקזה אם מקיזין דם מאבר א' רפואה לכל הגוף, וזה רק כשיש אחדות ולא כשיש פירוד אז כאו"א יענש, וידוע דאדם ל' יחיד כמ"ש הכל"י, וז"פ "אדם" שאי"ל ל"ר שאם יהי' אחדות, "כי יקריב" ותצרכו כפרה לא אענש כולכם רק אטול קרבן "מכם" ולא כלכם, והוא יהי' "קרבן לה'" בעבור כלכם, וז"ש במד"ר זש"ה "הבן יקיר לי אפרים" בן שהוא חשוב ובשם אפרים יכונה כמ"ש (ש"א י"ז י"ב) איש אפרתי לשון חשיבות, ואם ליכא צדיק "ילד שעשועים" תשב"ר, וזה אף שקשה הוא מ"מ לכם חסד "כי מדי דברו בו" שהייתי צריך לדבר לשון קשות ולענוש אתכם אז "זכר אזכרנו" ב' זכירות או הצדיק או תשב"ר, אך כ"ז אם יהי' במדרגות אדם ולא איש אנוש גבר בפירוד כמ"ש בפ' שמות דף ד': ובד' פרקים בשנה נידון בעצרת על פירות אילן למדרש הנ"ל, ואדם נמשל לאילן כמ"ש בדברים (כ' י"ט) כי האדם עץ השדה, ובפ"ג מי"ז מאבות דומה לענפים מרובים כו', וממילא בנים קטנים נקראים פירות האילן, ובשבועות משגיח ה' על מעשה אדם בעניני התורה בביטולה וביזויה ואכזרות על לומדיה ובנים ערבין: