כי הוא זה, חז"ל אמרו דקאי על מודה במקצת וערה"ז, ובשם ר' אברהם בן הגר"א ז"ל ראיתי כי "הוא" נסתר, "זה" נוכח ורמז כי על מקצת יכחיש וטוען "הוא" נסתר, ועל מקצת יודה ויאמר זה, ועי' גם כן בתוה"מ שמלת הוא מורה היפך וסתירה שהיה די לומר כי זה, והוא זה בא לסתור דברי הטוען, שטוען שאין זה לבדו רק עוד אחר עמו, והוא משיב רק הוא זה ולא הזולת: והגר"מ שפירא ז"ל מלובלין אמר באסתר (ז' ה') מי הוא זה ואיזה זה הוא וגו', דהקשו הלא אחשורוש בעצמו הסכים לעצת המן ועתה שואל מי וכו', ורק דאחשורוש היה שונא כהמן, כמגילה ט"ו: משל לתל וחרוץ וכו', רק אחשורוש רצה להתודע אם אסתר תדע מי הוא זה הצורר הראשי, ושאל מי הוא "זה" ואיזה "הוא" הנסתר, וענתה איש צר ואויב המן הרע הזה, המן הוא "הזה" הגלוי, ותוכל להבין כי אתה "הוא":
וברמב"ן כ' על רש"י דאינו להלכה דשבועות שומרין א"צ הודאה, וע' ב"מ ה'. וצ"ח., ור"מ פ"ג ה"ג משאלה, וי"ל לש"ך חו"מ ע"ב ס"ק קט"ו הא דשומר צריך לישבע רק היכי דאין המפקיד טוען ברי שפשע, וטענת השומר גרוע שיודע שאין המפקיד יכחישו לכן חייב שבועה, אבל בהמפקיד אומר ברי שפשע, הוי כמו כל טענה שאינו חייב עד שיודה במקצת, ויל"פ על כל דבר פשע היינו שמפקיד אומר ברי, בין שאומר ששומר פשע או שלח בו יד, ואז אפי' נאבד באונס ג"כ חייב לשלם לדברי המפקיד על שור וגו' והיינו בין בש"ח שנ' בו כסף או כלים, בין בש"ש שנ' אצלו חמור או שור או שה, אשר יאמר כי הוא זה, א"ת עד שיודה במקצת. ובחו"מ ר"ס רצ"ב הגביה הפקדון ע"מ לחסרו אפי' לא חסרו חייב באונסין, ושליחות יד אפי' ע"י שליח דגזה"כ ישלד"ע, וע"ש בס"ה בסמ"ע וש"ך דתורה רבתה כאן דמשלח ג"כ חייב, ומ"מ השליח לא נפקע מחיובו והשליח חייב, אך אם אין לשליח לשלם חייב המשלח, ועקצה"ח סק"א: