והשביעית תשמטנה וגו' ויתרם תאכל חית השדה, עקו"ד חו"ד סי' ל"ו בשם אדמו"ר מגור שליט"א כי מאכל אדם אסור ליתן לבהמה אולם אם נותר ויתקלקל מותר, לכן כאן ויתרם תאכל כו' פי' יתרם כשנתוסר ממאכל אדם, ועפרד"י ח"ש (כ"ד י"ט) מזה, ומענין דאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו ע"ש אריכות וציונים בראשונים ואחרונים בבירור הלכה בזה. ובמצות שמיטה יש עשה ול"ת, ע' חינוך פ"ד וקי"ב, ובמנ"ח דמ"ע להפקיר כל פירות שמיטה ונוהגת בזו"נ, ובשו"ת מהרי"ט ח"א מ"ב נסתפק אי המצוה אקרקפתא דגברא להפקיר ואם אינו מפקיר אינו מופקר, ונהי דעובר על עשה מ"מ אינו הפקר, ואין אחר רשאי ליטלו, ואי' בר"מ וכ"מ פ"ו ה"ה ממת"ע, דשביעית פטור ממעשר דהוי הפקר א"כ כ"ז שלא הפקיר חייב לעשר, או דהוי ממילא הפקר א"כ פטור ממעשר אם לא הפקירו הבעלים, וכ"ה פלוג' הב"י ומבי"ט, וע"ס פאת השלחן, ועטרת חכמים קידושין נ'., ובמנ"ח הק' אי נימא דרק אקרקפתא דגברא למה נשים חייבות הא הוי מעשהז"ג, וכ' דפירות שביעית לעולם הם בקדושתן ואפי' בשאר שנים כיון שגדלו בשביעית ל"ה זמ"ג, אך זה ניחא לר"מ ה' ציצית פ"ג ה"ז דכסות יום פטור בלילה שפיר הוי ציצית זמ"ג א"ש כאן, אבל לרא"ש ותוס' קידושין ל"ד. ד"ה ותפילין, ובאו"ח י"ח ס"א דכסות יום חייב אף בלילה, וכסות לילה פטור אף ביום, ואף דכסות יום חייב תמיד מ"מ הו"ל ז"ג, כיון דשם לילה גורם פטור, א"כ נהי דפירות שביעית תמיד בקדושתם מ"מ פירות שאר שנים אין נוהג בהם קדושה אף בשביעית, הוי שוה לציצית דהזמן גורם המצוה א"כ יהיו נשים פטורות וראי' מזה דהוי אפקעתא דמלכא ותורה אפקרה, ואין חילוק בין אנשים לנשים, ומקידושין נ"ב. משל שביעית היו כו' מבואר להדי' דאף בנשים פירות שביעית הפקר ע"ש ובפנ"י, ובמשניות ווילנא בתפארת יעקב מס' שביעית פ"ט אות ס"א כ', דב' והשביעית תשמטנה ונטשתה, ותשמטנה הוי עבודת קרקע ונטשתה הוי מצות הפקר, וכשם שמצות עבודת קרקע נוהג בנשים ה"נ מצות הפקר דהא איתקש אהדדי, וכן הא כ' בחריש ובקציר תשבות איתקש חרישה לקצירה ע"ש, וראי' ג"כ מירו' פ"ה ה"א מפאה שהביא ראי', דהפקר ב"ד פטור ממעשרות מהא דתני' אין מעברין השנה לא בע"ש ולא במו"ש ואם עברוהו מעובר ואינו פטור ממעשר, ובשלמא א"נ אפקעתי' דמלכא שפיר ע"י שמעברין השנה נמשך שנת שביעית עוד חודש א' ונפטר ממעשרות, אבל אי רק חיוב על אדם להפקיר, וכשמוסיפין ב"ד חודש הם גוזרים על אדם להפקיר עוד חודש, וכיון שהוא מפקיר פשיטא דפטור ממעשרות ומה ראי' שהפקיר ב"ד פטור ממעשרות, וע"ע תוס' ר"ה ט"ו. ד"ה בשלמא, ובס' אהבת חסד על נדרים מ"ב בזה:
ובגוף דברי מנ"ח צ"ע נהי דפירות שביעית יש להם לעולם קדושת שביעית, אבל המצ"ע דהפקר אינו רק עד הביעור, ואח"כ אסורין באכילה ובהנאה לדעת הרמב"ם, א"כ מצ"ע זו דהפקר גם לדעת הר"מ הוי מ"ע שהז"ג, ומצאתי שהק' כן בחמד"י מ"ע קל"ד, אבל למ"ש הריטב"א קידושין כ"ט. לתרץ קו' תוס' שם למ"ל קרא אותו ולא אותה במילה ת"ל דהוי הז"ג, ותי' דהז"ג ל"ש רק במצות שעל נפשו אבל במילה דמצוה על גוף אחר ל"ש הז"ג, ובפנ"י שם ג"כ כ' כזה דמצוה שיכול לקיים ע"י שליח אין אשה פטורה אף בז"ג, א"כ חייבות במ"ע זו דהפקר פירות שביעית, אך בב"י או"ח תל"ד כ' דהפקר ע"י שליח ל"מ. ובחמד"י שם כ' הא דנשים פטורות בזמ"ג רק במצות שהן חובות הגוף וילפי' מתפילין אבל במצ"ע שחובת קרקע ל"ש לילף מתפילין דנהי דרחמנא רמי' עליו להפקיר, מ"מ כיון דהוא חובת קרקע גם אם הוא של נשים לא נפקעו מהחיוב ע"ש, וא"ש בזה קו' הטו"א מגילה כ': דנשים יהיו פטורות מבכורים לר"ן דקריאת בכורים אינה בלילה, או משום התנופה דרק ביום והא נשים פטורות, ולפמ"ש א"ש דבחובת קרקע אשה מחויבת אף בהז"ג:
וע' ג"כ ביראים רע"ח דשמיטת כספים אין הכוונה דתורה הפקירה מעות המלוה, אלא דתורה אמרה דמצ"ע על המלוה להשמיט החוב, אמנם הלוה צריך לשלם החוב ולא נפקע כלל החוב מלוה, ולכאו' תמוה מגיטין ל"ז. יתומים א"צ פרוזבל דב"ד אביהן הוי, וק' הא יתומים לאו בני מצוה נינהו וממילא אין שביעית משמט כלל, אך שמיטת כספים איתקש לקרקעות ונכסי קטן מופקרין ג"כ דהוי אפקעתא דמלכא ואין נ"מ בין גדול לקטן, וראי' דיראים ס"ל כמבי"ט, דלב"י גם בקרקעות נכסי קטן אין מופקרין כיון דלאו בני מצוה נינהו, ועשו"ת חכ"צ ל"ג אע"ג דקטנים לאו בני מצוה, מ"מ אם הוא מצוה עוברת והוא חובת קרקע חייב אפטרופוס ליתן עבורם ע"ע, וי"ל דה"ה ש"ק וש"כ, וע"ע במהרי"ט ח"ב חו"מ סי' ס"ד בצדקה דקטנים, ובשו"ת נפש חיה או"ח במכתב הרה"צ מגרידיץ ז"ל, מהרי"ט ח"א י"ג, אבקת רוכל כ"ד, בית שלמה יו"ד ח"ב קפ"ח, שערי דעה ח"ב מ"ג, ובית נאמן סי' ט"ו אריכות בזה:
ובמנ"ח מ' קי"ב ב' שביעית חמור משבת ויו"ט, דבשוי"ט אסור על העושה מלאכה בעצמו, אבל ע"י גוי רק שבות, ויש עשה ע"י בהמה שצריכה לשבות, ואם משאיל או משכיר בהמתו לגוי עובר משום ש"ב, ורק לב"ש שבת י"ח. שביתת כלים עוברים הבעלים בעשה, אך מלאכות כגון זורע וחורש א"ע ע"י גוי, ובשמיטה אם חורש או זורע ע"י גוי נהי דהל"ת של עבודת קרקע אינו, כי הכל כ' בלשון נוכח שדך לא תזרע, אך בעשה עובר בכל עבודת קרקע אפי' ע"י אחרים דכ' ושבתה הארץ, והמשכיר לישראל או לגוי עובר המשכיר משום שביעית ע"ש, ומפורש הוא בע"ז ט"ו. והרי שדה דמוזהר על שביתת שדהו בשביעית כו', וע"ע מנ"ח מ' שכ"ו שכ"ט מזה וע' בגליוני הש"ס שביעית פ"י מ"א דשנת השמיטה מסופקת בידינו, והביא תניא רבתי ה' יה"כ סי' פ"א בכל שנה לתקוע וכו', וע"ע בבית יצחק יו"ד ח"ב בהוספות לאו"ח סי' ב':
ובגיטין ל"ז. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ובמשניות ווילנא פ"י ע"א משביעית, בס' משנה ראשונה הק' על הרא"ש מכות ג': בהא דמלוה לעשר שנים אי משמט וכ' דהלכתא כלישנא בתרא דשביעית דרבנן ואזלי' לקולא, והא בגיטין חזינן דר' יוחנן אזיל לחומרא מספק, והב"י חו"מ סי' ס"ז כ' על הרא"ש וא"ת הא בספיקא דממונא קילא לנתבע והכא הוי קולא לתובע, וכ' דטעמא דשמיטה איסורא ומקילין כיון דהוי מדרבנן, ונהי דלענין ממונא הוי חומרא לנתבע מ"מ כיון דעיקרא דדינא לא אתינן למבעי' אי מפקעינן ממונא מהאי גברא או לא, אלא לענין איסור אי נהגא שביעית אזלי' לקולא עכ"ל, וצ"ע דהא אדרבה לר"י אמרי' דמספק משמט, והטעם דאע"ג דספק איסור לקולא דלא תנהג שביעית, א"א להוציא ממון מספק, וז"ש וכי מפני שאנו מדמין נ"מ וערש"י וצ"ע. וגוף הקו' י"ל ע"פ קו' הר"י באסן הידוע, למה בספק ממון קולא לנתבע הא הוי ספק איסור גזל, ותי' דגם גבי תובע הוי ספק איסור גזל, וע' תומים בקיצור ת"כ אות כ', ויצא מזה דבר חדש היכי דמדאו' ראוי להוציא ממון רק מדרבנן אין להוציא, כגון שביעית דרבנן דאם לא נוצי' יעבור אספק גזל ד"ת דאזלי' לחומרא, והשני לא יעבור רק אספק גזל מדרבנן דהוי לקולא שפיר מוציאין, וע' בקונ' הספיקות לאחי הקצה"ח כלל א' סי' ו' וא"ש:
גם מ"ש דעיקר דינא לענין איסור אזלי' לקולא כנ"ל, והוא כעין סברת הפלאה סופ"ק דכתו' לענין א"ה בממון אחה"ר, ואם לאיסור אזלי' ב"ר אף שיבא אח"כ לענין ממון אזלי' ב"ר ע"ש, וכ"כ בחת"ס אה"ע ח"ב קס"א, ומעולם תמהתי ע"ז מהרא"ש פ"ב דקידושין סי' ח' דאי הו"א דטעמא דרב דאזלי' ב"ר ורובן אין מוחין, אבל אם מתה אינה יורשה דא"ה בממון אח"ר ע"ש, ולהפלאה הא אתה אומר דאוכלת בתרומה משום האי רוב גופא, ואתה משתמש בו לאיסור, ואיך תאמר א"ה בממון אחה"ר, ואחז"ר מצאתי שהק' כן בשו"מ תנינא ח"ב ל"ה ונדחק לתרץ, וע"ע תוס' בכורות כ'. ד"ה ור"י משמע כהפלאה דכיון דאזלי' לענין בכורה וכדומה אזלי' גם לענין ממון ב"ר, ועשטמ"ק כתו' י"א. בגר קטן בזה, וע"ע חו"מ ס"ז ובתומים, ובשו"ת רד"ך בית כ"א חדר ב' בענין שמיטה אריכות, ובפ' בשלח (י"ד ל').