ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם א"א לא תזכירו, בח"ס כ' עפמ"ש בסוטה כ"א. מצוה בעידנא דעסיק בי' מגנא ומצלא, ובסוף חולין אהא דוהארכת ימים הרי שעלה לגג ונפל ומת היכן אר"י ותי' שמא הרהר ע"ז, וע' קידושין ל"ט:, הרי דמהרהר בע"ז מצוה לא מגין וז"ש ובכל כו' תשמרו, דהיינו שאתם תהי' נשמרים ע"י המצוה דמגנא ומצלא אבל בתנאי ושם א"א ל"ת, והג"ר מאיר שמחה ז"ל מדווינסק הוסיף עפמ"ש בשבת קי"ח כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו, וז"ש ששת ימים תעבוד כו' בכ"ז לא תסמוך להקל במצות לאמור כי שבת יכפר על הכל, רק בכל אשר אמרתי תשמרו ושם כו': ובנח"ק כ' עפמ"ש בסנהד' ס"ג: אל יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית, ופריך מעולא דבת בקלנבו, ומשני דהוזכרה בתורה מותר, וכ"פ ביו"ד רמ"ז ס"ד, וז"ש בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרמז כי ע"ז שהוזכרה בפסוק יכול לומר שמור לי בצד ע"ז, ושם אלהים אחרים שלא נזכרה בתורה לא תזכרו. ובמד"ש אבות פ"א מי"א הזהירה תורה על סיג ובכל כו', הם שאר מצות, תשמרו אתם לעשות הסייג כרצונכם, אמנם ע"ז לחומר עונו אני משים הסייג דאפי' זכירה בפה לא ישמע על פיך:
ובשבת י"ח. ובכל לרבות שביתת כלים מאן תנא ב"ש ולא ב"ה, והק' רשב"א דבברייתא סתמא קתני ומנ"ל לאוקמי כב"ש ובאמת מוקי ר' יוסף כב"ה, וכ' בפרדס דוד דבעירובין י"ג: בש"א נוח שלא נברא וב"ה נוח שנברא נמנו וגמרו נוח של"נ, ופי' מהרש"א סוף מכות דיש שס"ה ל"ת ורמ"ח מ"ע, ואדם קרוב להפסד משכר דרוב ל"ת, ונמנו הל"ת ומ"ע ורבו ל"ת והוא קרוב להפסד לכן גמרו שנוח של"נ, והטעם ב"ה דטוב שנברא, דברש"י כ' ליתן ל"ת על כל מ"ע ותשמרו ל"ת, ובחזקוני ושפ"ח כ' לכך עדל"ת, דבכל עשה יש ג"כ ל"ת והוי כמו מקיים עול"ת, ויש תועלת בבריאה בקיום מ"ע דהוי עול"ת ומ"ע מרובים, א"כ לב"ה ע"כ צ"ל ובכל כו' תשמרו קאי ליתן ל"ת על כל עשה, ולא קאי על שביתת כלים, וע"כ הברייתא לרבות ע"כ דוקא לב"ש ופח"ח, וע"ע המקנה קידושין ל"ט: ד"ה ישב, ואור דוד מג"א (ב' ה'), ובשל"ה ח"א בבית חכמה בזה:
וברש"י ראה (י"ב י"ג) השמר לך פן רש"י ליתן ל"ת, ורצו להוכיח מזה דהא דאמרי' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת אפי' היכי דכ' כולהו בהדדי ליכא רק ל"ת א', דכאן ג"כ כ' השמר ופן וכ' רש"י ל"ת משמע ל"ת אחת, וביד מלאכי קצ"ח דחה זה והביא מיומא פ"א. ומנחות צ"ט: דאפי' היכי דכ' בהדדי איכא לאווין חלוקין, וכ"כ בסמ"ג לאווין י"ג, ומהספרי שהוציא רש"י כ' בהדי' ב' לאווין, ואף ברש"י יכולין לפרש כן דאף שכ' ל"ת על הדבר י"ל דר"ל ליתן לאווין על הדבר, וכ"מ בסו"פ איזה נשך ועוברין בל"ת הלוה ומלוה וכו' אע"ג דמלוה עובר בה' לאווין ולוה בג', ובסה"מ רכ"ט ורל"ט כ' ג"כ כן ובר"מ פ"ד הי"א מתפילין הניח תפילין אחר שקה"ח עובר בלאו שנ' ושמרת כו', וכ' בכ"מ פלוג' דר"א ור"י במנחות ל"ו: אי השמר דעשה לאו ופסק כר"י בלאו, ובכנה"ג פ"ה מבהב"ח כ' על מ"ש הר"מ אי ביטלו שמירת המקדש בל"ת שנ' ושמרו את משמרת הקדש, וכ' דבעלמא השמר מובן אזהרה, אבל ושמרתם את הקדש אין כאן שום מניעה עש"ה, ועברכ"י או"ח ל' שהביא מהרי"ט ככנה"ג, ותמה דהלכה כר"י השמר עשה לאו, וכתוס' יומא פ"א, ורמב"ם בתפילין ועתוס' שבת קל"ב: ד"ה הא, דאע"ג דהשמר דעשה עשה מ"מ לאו מ"ע הוא אלא ל"ת וכו', וע"ע תוס' עירובין צ"ו. ד"ה השמר דאע"ג דעשה לאו ואם הניח תפילין בלילה בלאו, מ"מ אם לא הניח ביום אינה לוקה דלענין הנחת יום השמר דעשה עשה, ובזה יובן תוס' שבת הנ"ל, וע"ע תוס' ר"ה ו'. ד"ה תשמור, וא"ש הכנה"ג ומהרי"ט דאף דהר"מ פסק השמר דעשה לאו, מ"מ אם לא הניח תפילין ביום ל"ה לאו, וא"כ ק' בביטול שמירת מקדש דג"כ כמו לא הניח תפילין ביום דלא עבר בלאו לב"ע כנ"ל, וע"ש באריכות ברמב"ן ורא"ם, ובער"ח בהגהות הר"מ. ומרש"י נשמע דהא דהשמר לאו, ל"ד השמר רק בל לשון שמירה וכ"ה בספרי תצא, ובר"ה ו'. תשמור ל"ת, ובמכות י"ג:, וע' יד מלאכי קצ"ז שהביא ר"מ הנ"ל בתפילין ושמרת, וע' רדב"ז בלשונות הר"מ, ורש"י כתו' מ"ו: ד"ה ונשמרת, ובחינוך שפ"ח דמושמרתם את משמרת הקדש נפק"ל לאו, שלא לבטל שמירת הקדש וכ"כ הר"מ בפ"ח מבהב"ח:
וע"ע שו"ת רע"א קס"ט דאף דהשמר דעשה לאו מ"מ נשים פטורות אם הניחו תפילין בלילה, דאזהרה דעשה עיקר היא בעשה, ואזהרה לא על גוף המצוה רק על קיום העשה, שאם לא תעשה בחיוב שלך לקיים העשה אתה עובר בלאו, וזה רק למי שמחויב בעשה, אבל נשים דעיקר עשה ליתניי' גביי' גם אזהרה ליכא והדבר צריך הכרע עכ"ל, וע' פתיחה לגו"ו, ובגו"א, ובכל"ח כאן ר"ל בפשט רש"י כמו בכל עשה איכא אזהרה זו כן בכל ל"ת אם יעבור עובר גם על אזהרה, וע"כ דחזקוני ס"ל דעשה דוחה ב' לאווין ובא לומר דעשה ג"כ יש חומר לאו, ונהי דגם בל"ת איכא עוד לאו, ז"א נפק"מ דמה לי חד לאו או ב' ואח"כ מפקפק בזה דרק על עשה יש עוד ל"ת עש"ה, ובפ' תזריע אות ב', ובס' עין התכלת דף צ"ח אריכות בזה. וראיתי עוד בשו"מ תליתאה ח"ב סי' ד' שתמה על רש"י שבכל מ"ע יש ל"ת, מיומא פ"ה. השתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעי', ומה קו' הא עשה חמור שיש ג"כ ל"ת, וכן שם על עשה ועל ל"ת הנל"ע, והרי עשה עצמה איכא ל"ת, ואף דאין בה מלקות דהוי לאו שא"ב מעשה עכ"פ הוי ל"ת הנל"ע, ובתוס' יומא ל"ו. ד"ה על עש"ה. וכ' דזה הטעם בכתו' פ"ו. דבמ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו ולא נודע הטעם, וי"ל דעל ל"ת גרידא מלקין אותו אחר שעבר, אבל מ"ע שי"ב גם ל"ת מכין אותו קודם שיעבור שילך ויעשה, וע"ש הא דמכין אותו עד שתצא נפשו מכח הל"ת רק מדרבנן, וע' תשב"ץ ח"ב נ' מנ"א, פר"ח או"ח תע"א אריכות, ובס' מאה שערים שער מ"א:
וברשב"א ר"ה ט"ז הק' על הא דגזרו בשבת שמא יעבירנו הא איכא לאו דבל תגרעו, ותי' דהי' תקנ"ח כך, וכ' ע"פ התורה אשר יורוך וליכא בל תגרע, ותמה בטו"א אטו נימא בכל מצ"ע אם עבר איכא בל תגרע, א"כ למ"ד לאו שא"ב מעשה לוקין יהי' לוקה בעובר על עשה ולא מצינו כן, וע"ש באבני מילואים שדחה לרשב"א, ובהקדמה לחמד"י הביא בשם הגה"ק מסאכאטשוב ז"ל שכוונת הרשב"א רק במי שמבטל לגמרי המצ"ע, וכמ"ש הרמב"ן במוסיף מ"ע חדשה איכא בל תוסיף כן ה"ה בעוקר מ"ע לגמרי עובר בבל תגרע, אבל מי שעובר על מ"ע מודה רשב"א דליכא ב"ת ע"ש ולכאו' לא הבינותי דהרשב"א הק' על גזרה דרבה בשבת וג"כ אינו עוקר המצוה לגמרי רק מבטל בשחל בשבת, אבל י"ל דמ"מ בשבת יבוטל המצוה לגמרי מכל כלל ישראל, אבל אם אחד מבטל מ"ע ל"ש בל תגרע. ובספורנו ראה (י"ג א') אפי' בסור סבת המצוה בעיניך כענין שלמה אני ארבה ולא אסיר, וכ"ב בפ' ואתחנן (ד' ב'), נשמע ג"כ דבל תגרע שייך אם מחסר מצוה כמו שלמה וזה כמי הרשב"א, וע"ע במנ"ח תנ"ה שדברי רשב"א נמי מבוארים בספרי ומי ידחה ספרי, ועשו"ת שמן רוקח ח"ב או"ח סי' י' וי"ט, בית שלמה א "ח ט"ו, ושד"ח מער' ל' כלל צ"ז וקל"ו:
ובגוף קו' הטו"א אין כ"כ תפיסה על הרשב"א, דאף אם נחליט דבכל מ"ע יש לאו לא תגרע וק' למ"ד לאשב"מ לוקה ילקה, די"ל דהוי כמו להנל"ע, דבאם יקיים העשה שבו שוב ליכא לאו, וכמ"ש השו"מ שם, וגם בשו"ת תורת חן סי' ח', מיהו עדיין יש לפקפק דאין אנו צריכין לזה לפרש"י הנ"ל, דבכל מ"ע יש ל"ת שמירה ול"ק דא"כ בכל עשה ילקה, דכבר כ' הרמב"ן כאן דהוי לאו שבכללות דבלאו שיכלול דברים רבים ולא יזכיר שם עבירה כלל הכל מודים שאין לוקין בו עכ"ל, וי"ל דכן ס"ל לרשב"א דגם לאו דבל תגרע הוי לאו שבכללות, ומשו"ה לא לקי על עשה ואף למ"ד לאו שאב"מ לוקה, ובמח"כ הטו"א לא ראה הרמב"ן מדלא הביאו, ובס' מנחת יהודה או"ח בתשובה כ"ד ראיתי דאין כוונת רשב"א דבמניעת מ"ע פ"א יעבור אב"ת דל"ש רק כשמגרע ולא כשלא עשה כלל, וב"ת בב' אופנים, א' שמגרע ממצוה פרטית כג' פרשיות בתפילין, ב' שמגרע מצוה א' מכללות המצוה אם מצד שכלו המותעה שח"ו לא צוה ה' ע"ז, או שפורק עול ממצוה זו לגמרי, אבל מי שאינו מקיים מצוה א' באקראי ל"ש ב"ת, דאם אינו עשה היום יעשה מחר ע"ש באריכות, וער"מ פ"ב ה"ט מממרים סיוע לזה, ובתמצית דברי' קדמו האב"נ ז"ל כמ"ש, וע"ע באב"נ או"ח תי"ח אות י"א, מהר"ם שיק מצוה תנ"ו, ובס' עין התכלת להג' מראדזין ז"ל דק"ה אריכות גדול' בזה, וע"ע בס' חסדי אבות סי' א' הנספח לס' יבין דעת מהג' מקוטנא ז"ל:
ועוד ראיתי בשו"ת ברית יעקב או"ח כ"א שהק' מה פריך אביי בר"ה כ"ח: ועירובין צ"ו. א"מ הישן בסוכה בח' ילקה, דהא ב"ת הוי לאו שבכללות כפסחים כ"ד., בא הכ' ליתן ל"ת על אכילתו ואין לוקין על לאו שבכללות, וי"ל לתוס' מנחות נ"ח. ד"ה ואיכא, דאביי ורבא דפליגו בפסחים מ"א. ובמנחות שם דאביי ס"ל א"ל על לש"ב, ובנזיר ל"ח: הסוגי' הפוכה ומצינו כמה סוגיות הפוכות ע"ש, וי"ל דסוגי' בר"ה ועירובין ס"ל לוקין על לש"ב, וסוגי' דפסחים אין לוקין, ושפיר י"ל דמ"ד לאשאב"מ לוקה ס"ל לאו שבכ' אין לוקין, ומ"ד לשב"כ לוקין ס"ל לשאב"מ אין לוקין, אמנם ז"א דדוקא היכי דכלל קרא מלתא טובא כמו לא תאכלו כ"א צלי אש וכולל נא ומבושל, או מכל אשר יעשה מגפן דכולל חרצן וזג, וקרא מפרש אח"כ מחרצן ועד זג או נא ומבושל לוקין ע"ז לחודא, אבל היכי דהלאו כולל לכמה מילי כמו לאו דלא יאכל קדש דהוי כלל לכל שבקדש פסול וכן בסנהד' ס"ג. דלא פרט כל לאו בפ"ע אלא נפיק מילי טובא מלאו אחד, לכ"ע הוי כה"ג לאו שבכללות ואין לוקין כרמב"ן כאן, א"כ ע"כ הא דהישן בח' ילקה הוי לאשב"כ, וילקה לאו דוקא ורק איסור בעלמא, כמ"ש כה"ג תוס' יומא ל"ו: ד"ה לאו, ומכות י"ח: ד"ה כל, ואפשר דהאי ילקה דקאמר הוי מכות מרדות כמ"ש תוס' כה"ג בבכורות נ"ד. ד"ה ושני, ומחינוך תנ"ד משמע דלוקה, אך הר"מ בפי"ט מסנהד' לא מנה זאת בין הלוקין ע"ש, ובמנ"ח שם כ' ג"כ דהא דהישן בח' ילקה היינו מכות מרדות, ועי' בס' טל אורות עירובין צ"ו. ובהפרדס ח"א סי' י"ד ובעניני בל תוסיף, ומצאתי עוד בפמ"ג בפתיחה ח"א אות ל"ז שכ' דדוחק דכוונתו על מ"מ, וע"ע בפרד"י בראשית דכ"ט מענין בל תוסיף ולהרשב"א הנ"ל א"ש בפ' ראה (י"ג א') תשמרו לעשות לא תוסיף עלי', התחיל בל"ר ואח"כ ל' יחיד, ולהרשב"א ניחא היכי דחז"ל תיקנו לעשות אין בזה בל תוסיף, אבל ביחיד הוא בבל תוסיף ועשו"ת שערי דעה ח"א סי' י"ב בענין בל תוסיף אי פוסל גוף המצוה, וע' ר"מ פ"א הט"ו מציצית דפוסל, ועשו"ת נודע בשערים מ"ת או"ח סי' ב', ויד המלך ה' ציצית, וע"ש בשם עקרי דינים דנשים המוסיפות במ"ע שהז"ג כגון לולב עם ה' מינים אי עוברות על ב"ת, וערש"י ר"ה ל"ג., וש"ג ר"ה פ"ג דר"ה דאין נשים מצוות על ב"ת, ועמנ"ח תנ"ד, ובהפרדס ח"א סי' י"ג נסתפק במוסיף על המצוה בעבירה אי זה נקרא מוסיף מצוה דהא הוי מהב"ע, ובחינוך תנ"ד כ' דנוטל לולב פסול עם כשר ליכא ב"ת כיון דפסול הוא, וכ"מ במג"א ל"ד סק"ג דב' זוגות תפילין רש"י ור"ת ל"ה ב"ת, כיון דא' פסולין וכ"כ ברדב"ז התקט"ז. וגם כ' שם דבכל ימי השנה אם יושב בסוכה ונתכוון לשם מצוה עובר בב"ת וכ"כ בגו"א ואתחנן (ד' ב'). ואם מצוה חדשה שאין לה שייכות כלל בתורה ליכא ב"ת, ועפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות ל"ז, ובחלק"י קמא או"ח סי' ב' נסתפק ג"כ בזה ע"ש אריכות: