שלש רגלים, בכל רגל מחויב כל א' להביא ביום ראשון קרבן לשלמים, וזה נקרא קרבן חגיגה, וצריך שיהי' שוה ב' כסף, ואם השיעור מה"ת הוא פלוג' תוס' חגיגה ז', ורמב"ם פ"א, ואינו דוחה שבת וטומאה, ע' בחגיגה ומנ"ח מ' פ"ח כל הדינים, והטעם שנקרא רגלים, כ' ר' בחיי בשם מד' שהי' דרכם לעלות לרגל ברגליהם ולא בעגלות, ולכן חיגר וסומא וחולה וזקן וקטן פטורים, ובטאו"ח תי"ז המועדים נתקנו נגד אבות, פסח נגד אברהם דכ' (ברא' י"ח ו') לושי ועשי עוגות והי' פסח, שבועות נגד יצחק, שתקיעת שופר של מ"ת הי' בשופר של איל יצחק, סוכות נגד יעקב דכ' (בר' ל"ג י"ז) ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשים שג"כ נקראו מועדים נגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניתנו לנשים שלא חטאו, וע"ש בב"י וב"ח, ובס' אור הצבי כ' דלכן שבועות רק יום א' ופסח וסוכות ב' ימים וחוה"מ הפסק בינתיים כי אברהם ויעקב הוכפלו שמותם, אברהם אברהם (וירא כ"ב י"א), יעקב יעקב (ויגש מ"ו ב'), ופסיק בינתיים, ויצחק לא הוכפל שמו וכנגד כהנים לוים וישראלים, כהנים בחי' עבודה, לוים בחי' תורה דכ' (ברכה ל"ג ח') וללוי כו' יורו משפטיך ליעקב, וישראל עוסקים בגמ"ח, וע' בזה אריכות בפרד"י לך דע"ד:, וישלח ר"נ:, ובס' קטרת סמים כ' דג' רגלים נגד ג' טובות הוציאנו ממצרים, ונתן תורה, ומתנות הארץ, פסח על יצי"מ, שבועות על תורה, וסוכות על מתנות הארץ, וצ"ב למה פתח בט"ו בניסן שבו יצי"מ, ושבועות בו' בסיון בקבה"ת, וסוכות לא נהוג ביום שבאנו לארץ שהי' בי' לחדש הראשון כיהושע (ד' י"ט), וגם לא נזכיר ביאת הארץ בסוכות רק סתם זמן שמחתינו. וי"ל דשם ראו תיכף הישועה בפסח, ובשבועות כמ"ש במד' שה"ש א' בשעה ששמעו אנכי כו' נתקע תלמוד תורה בלבם כו' ונעשו קדושים כמלה"ש, אבל מתנות הארץ לא שבעו עדיין מטוב הארץ עד עת האסף שהוא בחדש הז', ויען כי עת ההוא זמן שמחה כמ"ש בפ"א מ"ח מביכורים מן החג עד חנוכה מביא ואינו קורא, כ' רע"ב דכ' ושמחת בכל הטוב אין קריאה אלא בזמן שמחה שאדם מלקט תבואתו ופירותי' ושמח, לכן אומרים זמן שמחתינו: