ראשית רש"י אף שביעית חייבת בבכורים, הרא"ם וגו"א מחקו שאין שביעית חייבת בבכורים, וכ"ב באוה"ח תבא (כ"ו ב') וע' יבמות ע"ג. ובשם אפרים כאן ובהגהות, ובשו"ת תשב"ץ ח"ב רמ"ז כ' ג"כ כרש"י, וע' תרומות פ"ג מ"ז יקדמו בכורים שהן בכורים לכל, ותיפ"ל דבכורים נוהג גם בשביעית ותרומה אינה נוהגת והוי בכורים תדיר וע' בזה בס' טל אורות יבמות ע"ד., ובמנ"ח מ' צ"א הק' מבכורות י"ב: דבהמת שביעית פטורה מבכורה דלאכלה א"ר ולא לשריפה, ובכור אימורים לגבוה סלקי, ופריך מאוכל עיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה ח"מ הא מטמאת ולשרפה, ומשני כ' לדורותיכם ע"ש, א"כ בבכורים כאן דמטמאה ולא כ' לדורותיכם ע"כ יפטור גם מבכורים ע"ש, ועחמד"י מ"ע קל"ד שהאריך בזה ובס' בית נאמן סי' ט"ו דמהרי"ט אלגזי שם הק' כיון דמה"ת חלה אין לה שיעור, א"כ מ"פ לאכלה ולא לשריפה הא יכול להפריש כזית שהוא פחות מכביצה דלא מקבל טומאת אוכלין ע"ש, מיהו י"ל ע"פ רש"י פסחים מ"ו. בבצק שבסדקי עריבה מגו דנחשב כזית שיעור לחמץ חשוב נמי שיעור לטומאה, וע' מפרשי הים ב"ק ע"ז, א"כ ה"נ מגו דחשוב שיעור לענין חלה חשוב נמי שיעור לטומאה אף בפחות מכביצה, וא"ש קו' מנ"ח דחייב בבכורים, דל"ל לאכלה ולא לשרפה, ז"א דאי א"ח בבכורים א"כ ל"ש מגו וליכא טו"א דל"ה בכביצה וממילא לא קאי לשרפה ול"ש לאכלה ולא לשרפה, וע' תפארת יעקב בכורים פ"ב מ"ד מ"ש בזה, ואי בהפקר אם חייב בבכורים ע"ש:
ובתוס' ב"ק ס"ט. ד"ה והצנועין נסתפקו אי שביעית נוהגת בכרם רבעי, וממע"ש פ"ה מ"ה אין ראי', דתוס' כ' אם שביעית נוהגת בכ"ר דהיינו שיהי' מותר לכל אדם ליקחם בתורת הפקר, אבל ודאי פשיטא דשייכא בהו קדושת שביעית, ואף לאחר פדיון ג"כ קדושת שביעית חל על המעות, וע"כ כוונת תוס' אם הפקיר לכל מי שירצה לזכות בהם וינהג בהם קדושת שביעית וקדושת כ"ר, ועירו' סופ"ז מפאה, ועמ"ש בזה באמרי הצבי שם אות מ"ה:
אוה"ח בכורים אסורי הנאה כבב"ח, וצ"ע שמלבד שכהנים מותרים אף באכילה גם לישראל מותרים בהנאה, ובספרו פרי תואר שציין לא נמצא שם מזה, ובקוי אור ציין לפסחים ל"ו: ומכות י"ז., ופסחים כ"ג., דתרומה נחשבת היתר הנאה כמ"ש בעירובין ל"ב. מערבין בתרומה, ובמתני' תנן שהן נכסי כהן, ואפשר דנחשבו איסורי הנאה אם נטמאו כמ"ש בירו' פ"ב ה"א מבכורים, דלא שוו בכורים לתרומה דת"ט מדליקין בה משא"כ בכורים והטעם דקרשי מזבח הן, ועמשל"ט פ"ב הי"ד מתרומות, ומלאכת שלמה, וס' נר למאור, ואעלה איזה הערות: במנ"ח מצ"א כ' כמו דכהן אם יש לו קרבן א"צ ליתן לאנשי משמר, והקרבתו ועור ואכילה שלו, א"כ ודאי גם בבכורים כן דאם כהן מביא בכורים הם שלו, וכהן חייב בתו"מ וע"ש במצוה תר"ו. ובפ"א מ"ד דבכורים גר מביא ואינו קורא שאי"ל אשר נשבע ה"א לתת לנו, ערע"ב שהר"מ כ' דגר מביא וקורא דארץ ניתנה לאברהם והוא אב לגרים ע"ש, והוא בפ"ד ה"ג מבכורים ומקורו מירו' פ"א ה"ב, והובא בתוס' ב"ב פ"א. ד"ה למעוטי, ובסוף ה' מע"ש פסק כסתם משנה דמע"ש פ"ה מ"ד דגרים אינם בוידוי מעשר, ואולם במכות י"ט. אי' דגם בכורים גר אינו מביא, וע"ש במראה הפנים שמשו"ה לא פסקי' בגמ' כירו', לרמב"ן דגבי וידוי מעשר על אבותינו יוצאי מצרים קאי ע"ש, לפי"ז יש לחלק בין וידוי מעשר לבכורים דקאי אבותינו על א"י ויעקב ע"ש. ועמל"מ פ"ד ה"ג מבכורים ובהגהות שם מביא כ"ת סוכה ל"ח. תד"ה באמת, דגבי בכורים נקט קרא לישנא דלעתיד דכ' אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, וא"כ אף שלא נטלו גרים מ"מ לעתיד יטלו נחלה גרים כבנ"י כמ"ש ביחזקאל (מ"ז כ"ב), ולהגרים הגרים בתוככם כו' והי' לכם לאזרח בבנ"י ובמד"ר קהלת בפ' כל הנחלים הולכים אל הים, אבל בוידוי מעשר כ' אשר נתת לנו אין הגר יכול לומר כן דלא נטל חלק בארץ, ועשו"ת שער אפרים י"ד בזה, ובשאג"א מ"ט, ושו"ת זכרון יצחק בח"ת הק' על הכ"ת מ"ש עוד הר"מ שם דכהנים ולוים מביאים וקורין מפני שיש להם ערי מגרש וכי היכי דהלכה כר' יוסי דסוף מע"ש בוידוי ה"ה בבכורים ע"ש, והרי בלא"ה הא קיי"ל בב"ב קכ"ב דלעתיד יטלו חלק בנחלה שבט לוי עם ישראל, ועסמ"ג ל"ת רע"ו רע"ז, ולמה הוצרך הר"מ טעם די"ל ערי מגרש, ואף דהוצרך ר' יוסי טעם דערי מגרש גבי וידוי ששם לשון עבר ולא נטלו חלק בארץ, משא"כ בבכורים יש לו וצ"ע על הכ"ת. וע"ע שו"ת שבו"י ח"ג ט"ו מה שתי' הר"מ, ובמנ"ח מ' תר"ו בזה, משנ"ח דקכ"ז בקונ' מעלת המדות, וברמב"ן ב"ב פ"א, ריטב"א מכות י"ט, שו"ת פמ"א ח"א ס', לחם שמים על משניות בכורים, הגהות יד איתן על רמב"ם בכורים, יש סדר למשנה פ"ג מ"ג דבברכות, וע"ע פנ"י פסחים ל"ז דוקא חטה ושעורה אבל אינך כוסמין ש"ש ושיפון לא, וע' פ"א מ"ג ברע"ב ותוס' רעק"א, ושו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב קצ"ד בזה:
ובפ"ב מ"ג מבכורים, תרומה ומעשר יש להם שיעור ובכורים אין שיעור, פרע"ב אפי' מדרבנן אין שיעור, וראיתי בזה דבכלים פי"ב מ"ג טנא מחזיק חצי סאה, ובכתו' קי"א: דרשו ע"פ ולשרקה בני אתונו מלמד שכל אילן סרק בא"י טען משא ב' אתונות, ובב"מ פ'. משא חמור או אתון ט"ו סאה, נמצא משא ב' אתונות ל' סאה, הרי חצי סאה הוא חלק ס', וטנא חצי סאה, וזה רמזה תורה שהשיעור היותר קטן המחויב בבכורים היינו הקונה אילן א' וקרקע דחייב בבכורים, ואפי' מאילן סרק חייב עכ"פ להביא טנא בכורים א' מס' של ל' סאה, וז"פ ולקח הכהן הטנא מידך, וע' פנינים יקרים בהשמטות, וגן רוה תבא, ודברי חנוך. ובס' חקרי הלכות סי' ס"ד הביא קו' מפו' אמאי נשים חייבות בבכורים הא הוי הזמ"ג דמחנוכה ואילך אינו מביא כמ"ש בבכורים פ"א מ"ו, וע"ש בתוס' רע"ק, וע"ע בתוס' פסחים ל"ח: ד"ה נאכלים, טו"א מגילה כ':, ומנ"ח מ' צ"א, ויש ליישב דאיתקש בכורים לבב"ח כתוס' חולין ק"ג: ד"ה כל, וחייבים נשים כמו בב"ח. ומענין חצי שיעור בבכורים ערע"ב פ"א מ"ב, ובשו"ת הרד"ד או"ח קמא ל"ח ד"ה ולפ"ז. ובחי' הר"ן חולין ק"כ: חידש הגם דחובת בכורים רק ממינים שנשתבחה א"י היינו לענין חיוב המצוה אבל בדיעבד אם הביא אפי' משאר מינים נתקדשו, וע' אמרי בינה ה' חמץ סי' ג' שטעם הר"ן מחמת נדר, ועחת"ס או"ח קצ"ז, וירחון קול תורה שנה א' סי' ע"ז מזה הרבה, ובשנה ג' סי' כ"ד, בספרי דעבר הירדן פטור מבכורים, ובסה"מ מ' קכ"ה בכורים מא"י וסוריה ועבר הירדן, וק' דבר"מ פ"ב ה"א כ' דרק בכורים של דבריהם מביאים מסורי' ועב"ה, ועכ"מ וחינוך מ' צ"א, ומל"מ, ובמנ"ח כ' דבמ' תר"ו כ' החינוך דרק מדרבנן, וע' בפתח דבר על סה"מ, וברכ"י או"ח תפ"ט אי עבה"י כא"י, ובמצוה מ"ד בעומר לא הביא הר"מ אם מביאין מעה"י, וברש"י מנחות פ"ג. ד"ה כל, וסנהד' י"א: כ' דמביאין מעה"י, וכ"מ מתוס' מגילה ד"י ע"א ד"ה דכ"ע, ועשו"ת חלק"י יו"ד ל"ג שהק' מר"ה י"ג. מהיכן הקריבו ולא קאמר מעה"י, וכה"ק במשכיל לאיתן שם, וע' הג' רש"ש מד"ר במדבר פ"ז, ומ"ש בזה בפ' בא (י"ג ה'):
תביא ע' כתו' ק"ה: המביא דורון לת"ח כמקריב בכורים, ועירו' פאה פ"ה ה"ה כל המביא עניים לביתו ע"ש:
לא תבשל, רש"י אף עגל כבש, ע' נחלת עזריאל חולין קי"ג שהק' מנ"ל דג' ל"ת לאכילה בישול והנאה הא צריכי למידרש גדי בכל א', ואפשר דהול"ל בחד קרא ל"ת גדי ופרה ורחל ועז, וכמו דדרשי' בר"פ אוא"ב ע"ש בתוס' ורא"ש, ובמזרחי הק' רש"י אהדדי דפעם פירש ג' ל"ת לאכילה בישול והנאה ופעם מפרש כר"ע גדי למעט חיה ועוף ולמ"ש ל"ק דזה מגדי וזה מל"ת ג"פ, ומה שתי' במזרחי שכן דרכו של רש"י פעם כמ"ד זה ופעם כזה, אבל יקשה בטוש"ע סי' פ"ז ג"פ ל"ת לאכילה בישול והנאה, ואח"כ כ' חיה ועוף אינם מה"ת כו' וכר"ע וצ"ל כמ"ש. וביש"ש סי' ק' כ' בשם סמ"ג כל הדברים שנאמרו למשה בע"פ נמסרו והסמיכם על המקרא, ועיקר קרא ל"ת לבישול אכילה והנאה, וע' גו"ו בפתיחה, שיח יצחק יומא דקכ"ה, וכנה"ג או"ח בלשונות רש"י אריכות:
ובתיב"ע השמיט איסור הנאה, וכן בפ' תשא (ל"ד כ"ו), ודברים (י"ד כ"א), ואולי משום דעתי' דר"ש חולין קט"ז., וקידושין נ"ז: שמותר בהנאה אם שהוא שלא כהלכתא, או מצד שיש בבע"ח שמותרים בהנאה כרמ"א פ"ז ס"א, ודעת הר"מ ג"כ שעל הנאה אין לוקין ומשום זה השמיט וצ"ע, וע' חזקוני, א"ע רשב"ם, וגרש כרמל אריכות:
ובר' בחיי כ' טעם דחלב בא מדם, ודם מזגו רע ומוליד אכזריות ולכן נאסר ורק כשנשתנה לחלב מותר, וכשמתערב חלב עם בשר חוזר החלב לכח דם לטבעו הראשון, ויש לדמות כמ"ש בעירובין ט'. וש"ד, מצא מין את מינו וניער, וערש"י ע"ז ע"ג. דניער ונתחזק בחבירו, וכן מצאתי בספר הנצחון אות ע' עש"ה וע' ירחון כנסת חכמי ישראל סי' ע"א אות כ', ובס' פתח הדעת על בב"ח במסך הפתח פ"ז אות ב', ומש"ל בבשלח (ט"ז כ"ה), ותשא (ל"ד כ"ו), ובנועם אלימלך כאן כ' ע"ד הרמז טעם, וכ' דגם אנחנו בשבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר גבינה קשה השיעור כמו בכל השנה ע"ש ולא מצאתי זה בחז"ל, ועפמ"ג או"ח תצ"ד סק"ו באשל דיש להמתין בשבועות כמו בכל השנה, ועיו"ד פ"ט ונו"כ שם: