כי תראה חמור שונאך ע' בגליוני הש"ס על ירו' זרעים כ"ב אות י"ט אי מצות השבת אבידה בממון שאין לו תובעין והביא ירו' דמאי פ"א ה"ב ומשבו"י, דאחיו ממעט קהל, ודבר השייך לשבט למ"ד דשבט א' מקרי קהל, ובהשבת אבידה דכ' אחיך ליכא מצוה עש"ה. ולעיל כ' כי תפגע שור אויבך, וי"ל דהבדל אויב הוא מי שמכסה שנאתו ומתראה כאוהב ושונא הוא בגלוי, ואויב אם יפגע חמור אויבו רובץ תחת משאו ובעליו עומד אצלו, ימהר להושיע לו שלא יתודע שהוא אויב לו, אך אם יפגע חמורו תועה ובעליו אין אתו יאמר עתה העת לנקום ממנו ואתעלם מחמורו, לזאת צותה התורה כי תפגע שור "איבך" דוקא השב תשיבנו לו, ואולם אם חמור "שונאו" רובץ תחת משאו ובעליו אצלו אז יחשב השונא, אם לא היו הבעליו עומד אצל חמורו הייתי חס על הבהמה, אבל כשעומד אצלו לא אעזר לו, וצותה התירה שיעזור לו, ועי' בבשלח (י"ז י"ט). ובפסחים קי"ג: חמור שונאך והק' תוס' דבב"מ ל"ב: אם ראה ערוה מה מצוה, ותי' גם חבירו שונא אותו עש"ה, ובמקו"ב ח"ג דף תרע"ה כ' הפשט שונאך אין הפי' אתה שונא אותו דהול"ל שנואך, כמו כי שנואה לאה (ויצא ל"א כ"ט), אחת שנואה (תצא כ"א ט"ו), אלא הפי' הוא שונא אותך וכמו ונוסף גם הוא על שונאינו (שמות א' י'), אם רעב שונאך האכילהו לחם (משלי ב"ה כ"א), ושייך כפיית יצר שאתה יודע שהוא שונא אותך, ועמ"ש בפ' תולדות דר"א., בפ' כמים פא"פ ע"ש, ומצאתי בתוה"מ למלב"ם (אסתר ט' ה') שכ' להיפך אויב איבתו גלויה, ושונא שנאתו אין גלויה ע"ש:
פריקה וטעינה הוי עול"ת בחינוך מ' פ' תק"מ תקמ"א, ר"מ פי"ג מרוצח, וחו"מ רע"ב, ובחינוך כ' אפי' אם הוא עצמו רובץ תחת משאו יש מ"ע ול"ת, וכ' שם המגיה זה ל"נ בשום פוסק רק ברלב"ג משפטים, ובאמת מבואר בסה"מ מ"ע ר"ג ול"ת ע"ר. ובמנ"ח כ' דיצא לו מב"מ ל"ד: בטעינה וכ"ש בפריקה דחמור כדאי' בדל"ב ע"ש, ובמח"כ לא ראה שקדמו בזה בשטמ"ק ב"ק נ"ד: בד"ה להנחה וכ' הא דב"מ רק מדרבנן, אבל מדאו' ליכא פריקה באדם ע"ש, וערשב"א בשו"ת רנ"ב דמדאו', והא דאי' בב"ק להנחה הקשתיו ולא לד"א רק בדבר דל"ה יודעים רק מכח היקש, אבל אי איכא ק"ו או סברא שפיר מרבינן לה, וע"ע שם בסי' רנ"ו רנ"ז בזה, ובאמרי הצבי שם, וע"ע ברדב"ז ח"ב תשכ"ח דלא שייך. וברמזי הסמ"ג מ"ע פ', לעזור המשא מעל חבירו או מבהמתו, ובסמ"ע רע"ב סקי"ג, ובהגהות על סה"מ מהגרח"ה שליט"א, וע"ע בחות יאיר קצ"א דבאדם ל"ש צער בע"ח, וע' ארעא דרבנן אות תקל"ו ובפרד"י תולדות דקפ"ג בזה הרבה, ועשו"ת שערי דעה ח"ב סי' י"א אי מותר ליתן לפתוח אגרת בשבת באו"ח ש"ו ס"ח אם מצטער יכול להרהר בעסקי' בשבת, אמנם טוב להסיח דעתו, ובאדם ל"ש צעב"ח: