אצילי ע' מגילה ט'. ומהרש"א, ובברכות י"ז. ורש"י ד"ה ויאכלו והגהות הגרצ"ח:
ויאכלו וישתו רש"י שהי' ראוים לעונש שאכלו אכילה גסה, והרמב"ן כ' שששו ושמחו בקבלת התורה ואכלו ושתו והקריבו קרבנות, וק' דא"כ מה לא שלח ידו הא הם למצוה נתכוונו, ובשו"ת כתב סופר או"ח ע"ח כ' עפמ"ש בשבת פ"ח. דכפה הר כגיגית ומי שיש לו צער לא יערב לו לאכול ולשתות, וישראל שנאנסו לקבה"ת לא ערב לנפשם לאכול ולשמוח, אבל אצילי ב"י קבלו התורה בשמחה והראו שמחתם ע"י שאכלו ושתו ביותר מהרגיל כדי להראות לכל שמחתם וילמדו מהם, וז"פ לא שלח ידו דל"ה צריך לשליחות יד להתרות בהם ע"י התראה ושליחות יד, כי היו מקבלים השמחה, ומה"ט הכל מודים בעצרת דבעי לכם יותר מכל יו"ט דבו נתנה התורה ולהראות ששמחה להם בעי לכם, וע"ש בסי' קמ"א דמשו"ה בפורים מצוה לשמוח ביותר דאז ג"כ הי' מודעא דחזר וקיבלו בימי אחשורוש כמגילה י"ב., וע"ע בבל"ע דרוש ט"ו בזה, בירחון דגל התורה שנה ב' סי' כ"ה, ומקור ברוך במבוא דף קפ"ג: ובענין אכילת צדיקים עי' בכלי יקר, ובלקוטים בס' פנינים יקרים, וקוי אור פ' אחר ובברכות י"ז. עה"ב א"ב אכילה ושתי' כו' ונהנים מזיו השכינה, וע' זהר תולדות קל"ה: סעודת צדיקים לעת"ל כהאי דויחזו את אלקים ויאכלו וישתו עש"ה, ובר"מ פ"ח ה"ב מתשובה, ומהרש"א ב"ב ע"ד: בלויתן ועמ"ש בפ' בא דף פ"ו. ובהערות לפ' ויחי דף שנ"ד ובהערות מאדמו"ר מגור שליט"א, לפ' בשלח. ויש אנשים שאין מקפידים וכשיבואו למקום אחר למעייני הישועה או מעונות הקיץ כשיש שלט "כשר" אוכלים שמה, אבל באמת ראוי לחקור על זה, וזה "ויחזו את אלקים" שמקודם צריך לראות אם יש שם אלקות ויראת שמים באותו מקום, ואז "ויאכלו וישתו" שם, ובמד' תצוה הנך יפה רעיתי הנך יפה (שה"ש א' ט"ו) הנך יפה בבית הנך יפה בשדה, וי"ל הכפל, כמ"ש דיש אנשים בביתם מתנהגים כשורה, ולא כשיבואו למעונות הקיץ בשדה, ויאכלו במקומות שאינם כשרים כל כך:
רמב"ן שלמים צריכים מחיצה, ובפי"ד מ"ד מזבחים קדשים קלים בכל מחנה ישראל, כה"ק הגרצ"ה ז"ל מברלין בהגהותו על משניות ווילנא, וכן תמה על רמב"ן ראה (י"ב ח') שכ' וכן אחרי זריקת דמים והקטר חלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה, כי לא נתן הכ' מחיצה בשלמים אבל אוכלין אותה במחנה וחוץ למחנה עכ"ל וצ"ע: