וישלח את נערי בנ"י ובמגילה ט'. בתלמי דהזקנים שינו זאטוטי בנ"י, הא דלא כתבו נערי שמא יאמרו גרועים שבכם שלחתם לקבל פני שכינה, ותלמי בזמנו לא בא עדיין לידי הכרה זו שבנוגע לקרבנות, הנערים מוכנים יותר מזקנים להקריב עצמם קרבן לה' ולעמם ולארצם, והבין שרק הזקנים חשובים לפני ה', ולפי הבנתו כתבו זאטוטי, אבל משה הבין שא"א להתקיים בלי קרבנות ובלי דם חם וכח חזק אשר לא יחת מרדיפות מתנגדי דת, והוא מוכן לתת חייו כופר דתו, ולעשות עולה כליל על מזבח קנאת הדת, ומשה ראה כבר בזמנו כי נערי וילדי ישראל היו לעולם הראשונים למסור נפשם בעד יהדותם, וכה עשו הילדים והילדות אחר חורבן בית קפצו כולם לים, וכה הועלו על המוקד הרבה מטובי בנינו במשך הגלות, זה כחו של עמנו הנודד הנצח וזה סוד קיומו. ובירו' תענית פ"ד ה"ב אי' ג' ספרים מצאו, בא' כ' זאטוטי, ובב' נערי וקיימו ב' ובטלו א' ע"ש, וברמב"ן כ' נערי בחורים שלא טעמו טעם חטא, ויש לדברי' סמוכים מזבחים קט"ז: זילו ודברו תרי עולמי גולאי ופרש"י בחורים וע' בטל תורה:
רמב"ן ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים כולם גם עולות הי' פרים, כטעם פר הכהן משיח ופר העלם דבר ופר ע"ז כי כל ימיו היותם במדבר פחדו ממה"ד, ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ג ק"ו תמה דהוא נגד גמ' חגיגה ו': דאיבעי' קרא היכי כ', אי היו העולות כבשים או אידי ואידי פרים ונשאר בתיקו, ואיך החליט רמב"ן שכולם היו פרים, עו"ק הא אי' שם למה נ"מ לפסוק טעמים שמא עולות כבשים צריך לפסוק הטעם של עולות באתנחתא, וכיון שאנו קורין באתנחתא וכ"כ רש"י א"כ תופסים לא כרמב"ן, ונ"ל דביומא נ"ב: לאיסי דה' מקראות שאי"ל הכרע, והק' מהך דעולות ותי' לר"ח מספקא לי' לאיסי פשיטא לי', ולא ידענא מה פשיטא לי' אי היו העולות כבשים או פרים, כי י"ל שהי' כבשים, הק' מה בעי ר"ח הא אי' שם דב"ה ס"ל דהי' עולות תמיד וכן ס"ל לר"ע ובודאי הי' כבשים, אך כ' בתוס' בע"ב ד"ה אידי דאפי' למ"ד עולות תמיד י"ל דקודם מ"ת היו של פרים ואח"כ אשתני ע"ש, אך כל זה י"ל לר"י וריה"ג אבל ר"ע שאמר כללות ופרטות נאמרו מסיני, וא"כ היו שם הפשט וניתוח ולא נשתנה ע"כ היו רק כבשים, וא"כ בעי ר"ח אי הלכה כר"ע שהיו כבשים או אין הלכה כר"ע מחביריו, דריה"ג ור"י ס"ל דנשתנו לענין הפשט ונתוח, וי"ל דה"ה לענין כבשים ומעיקרא היו עולות תמיד, וא"כ אי איסי ס"ל כר"ע ע"כ היו כבשים, ורמב"ן ס"ל דאיסי מפרש פרים ופשיטא דקרא דפרים קאי גם על עולות, ולא ס"ל כר"ע ורק כריה"ג ור"י, ורמב"ן לא שביק פשיטות איסי מפני ספק ר"ח, דאיסי תנא כפסחים ח':, וע' ב"ק ל"ב. איסי אומר רץ חייב, ובירו' שם פ"ג ה"ז, ועתוס' נדה ל"ו: ד"ה איסי, וירו' ע"ז פ"ב סה"ז, וב"ר פ"פ חושב רק ה' שאי"ל הכרע וע"כ דפשוט להו דאין ספק בפרים ומוסבים למעלה, וגם לריב"ח בירו' פ"א הי"א ממגילה, וב"ר פכ"ב דב"נ לא הקריבו שלמים וקרא בשלמים, הכא פי' שלמים בלא הפשט ונתוח, א"כ ס"ל שהיו רק עולות פרים לבדן, וע' זבחיס רט"ז:, וקו' הב' הק' הב"י בשו"ת אבקת רוכל סי' ד', ותי' דבפסקי טעמים איכא כמה מילי דיש פלוגתא, וכ"כ הריב"ש רפ"ד, וי"ל שבימי גמ' ל"ה אתנחתא בעולות, וע' נדה ל"ג. בתד"ה והנושא וש"ד: