נעשה ונשמע כאן לא כ' יחדיו, ובפ' יתרו (י"ט ח') כ' ויען כל העם יחדיו ויאמר וגו' נעשה ולא כ' ונשמע, ועפרד"י ויחי דשמ"ה. מאוה"ח פקודי (ל"ט ל"ב), וביאורי דא"א לכל א' מישראל לקיים תרי"ג מצות כי יש הרבה השייכים רק לכהן וכדומה, אך יש ב' דרכים, א', שכל ישראל ערבים זל"ז וכשיש אחדות הוי כאלו כאו"א קיים כל מצות של חבירו, ב', ע"י לימוד תורה דכל העוסק בעולה כאלו הקריב, ונשמע היינו לימוד תורה, וביתרו דלא כ' ונשמע ע"כ כ' "יחדיו" כי יחדיו יהיו יכולים לקיים כל התורה, וכאן כ' ונשמע דהיינו לימוד תורה לא ב' יחדיו, דע"י לימוד ממילא כל אחד יכול לקיים התורה, וע' תולדות נח דרוש ט', ולקוטי אורות על תהלים קי"ב וקי"ט. ומ"ש נעשה ונשמע בל"ר ולא אעשה ואשמע, דאי' בתנחומא יתרו בשעת מ"ת השוו כולם בלב א' כו' ולא עוד אלא שהי' ממשכנין עצמן זה על זה, דכל א' קבל ב' קבלות על עצמו ולהשגיח על חבירו, וא"ש מד' תנחומא תצוה דשלח לכאו"א ב' מלאכים וכו', וג"כ זכו לב' מתנות משום ב' קבלות, וע"ע בית הלוי, שו"ת תשב"ץ ח"ג ש"י, ודברי שאול מ"ת דמ"ג.: