ויקחו לי תרומה ערש"י ומגילה כ"ט:, וירו' שקלים פ"א ה"א - מקודם פ' משפטים שצריך שיהי' ממונו בצדק ובמשפט, ואח"כ יוכל ליתן תרומה וצדקה ולא ליתן ממעות שאינו שלו, כ"כ בזה"ק ויקהל דקצ"ח., ועמ"ש בזה מהרש"א כתובות ס"ז. וסיים דהוי מצהב"ע ע"ש, והמצוה צורחת לא איהו בעינא ולא אגרא בעינא (יומא ס"ט:) וז"פ בתהלים (קי"ט ק"ח) "נדבות פי רצה נא ה' ", כלו' ירצו לקרבן אם "משפטיך למדו", וערש"י ורד"ק מ"א (ז' נא) דחשש שלמה פן יאמרו אוה"ע מפני שהי' בנין הבית מגזלות שגזל דוד לפיכך נחרב, לפיכך לא נתן ממה שהקדיש דוד לבנין הבית, וז"פ בקדושים (י"ט י') לעני ולגר תעזוב אותו וגו' לא תגנבו, תנו צדקה אבל לא תגנבו, ורק ממונך ביושר ולא ממון של גנבה, ומי שגוזל וחומס בנקל לו לעשות חסד וצדקה, ובאבות פ"ה מ"י "שלך שלי" מי שאומר כן לא יכבד עליו לומר "שלי שלך", ובמשלי (כ"ב ט') טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, מלחם שלו נתן, והה"צ מגאסטאנין ז"ל פ"א נתן לו א' פדיון ואותו איש פשט רגל לנושיו, וא"ל כ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם (שופטים ה' ב'), מקודם לפרוע החובות ואח"כ בהתנדב עם, ובישעי' (נ"ח ז') פרוס לרעב לחמך לחם שלך, וע' מקו"ב ח"א דף שע"א., ובנח"ק כ' דבת"י ויקהל (ל"ה כ"ז) והנשיאים הביאו עננים הביאו אבני שוהם מג"ע, וז"פ ויקחו לי תרומה שיקחו גם ממני, ובס' פני אריה כ' דלהכי ל"ה הכל מה' ע"י נס, שאין הברכה חל על דבר ריקן וצ"ל התחלה ע"י אדם במעט ואח"כ שולח ה' ברכתו, ועט"ז או"ח תק"ע ע"פ זהר ועמ"ש בזה הרבה בפרד"י פ' לך (י"ד כ"ג), ולקמן (כ"ה כ"ג):
ור"ר העשיל ז"ל אמר הסמיכות למשפטים, עפמ"ש בסוטה י"ג: דמשה לא מת דכ' וימת שם משה, וכ' ויהי שם עם ה', נלמד גז"ש דלא מת, ובסנהד' ל"ט. שאל מין א' אלקיכם כהן דכ' ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במה קטבל וכו', וא"ש ויהי שם עם ה' ונלמד דלא מת ול"ש קו' המין, ושפיר הי' כהן ויכול ליקח תרומה: והגר"א ז"ל אמר ויקחו לשון נסתר ממי יקחו, מאת כל איש אשר ידבנו לבו ויאמר "קחו את תרומתי", ובס' שמע שלמה פי' "מאת כל איש" לרמז הדין בר"מ פ"ז הי"ב ממת"ע, גבאי צדקה לוקח מאשה דבר מיעוט ולא מרובה, כל איש למעט אשה, "אשר ידבנו לבו" למ"ש הר"מ שם הי"ב אדם שהוא שוע שנותן צדקה יותר מהראוי לו אסור לתובעו, זה בצדקה דעלמא, אבל תרומה אף מכל אשר ידבנו לבו ואינו כ"כ אמוד "תקחנו", "אשר תקח מאתם" ולא כ' מידם לרמז דב"ד יורדין לנכסים, - ושמעתי שהה"צ מקאצק ז"ל הי' לו דרך בהתבודדות, והה"צ מווארקי ז"ל הי' בהתחברות עם החסידים ושתה עמהם, ופ"א פגשו יחדיו, ואמר הרבי מקאצק דרך שלי מרומז בתורה "ויקחו לי", אם רוצה דרך אמת כמ"ש רש"י לי לשמי העצה "תרומה" להיות תורם מן אנשים, אפי' מטובים מאת כל איש אשר ידבנו לבו, והרבי מווארקי א"ל דרך שלי ג"כ מכאן ויקחו לי "תרומה" ליקח תרומה מכל אחד ולהתחבר עמהם וללמוד מהם, ועמש"ל בתצוה (כ"ח א), ובפ' ויחי ד' שנ"ג:, בשם שפ"א:
רש"י לי לשמי, בבעה"ט לי גימ' מ' ועי' יפה א' ממ', מאת כל איש אשר ידבנו לבו זה עין יפה, - ובכת"א כ' דבפסחים נ'. השם נכתב בי"ה ונקרא באלף דלת, ובסוטה ל"ח., ובסוף תמיד ל"ג: במקדש הי' קורין השם ככתיבתו, ותרומה זו בא לעשות מקדש, וז"פ לי לשמי שע"י תרומה זו תוכלו לקרות שמי ככתיבתו ע"ש: וגם יש לרמז דתורה ניתנה למ' יום, וגם תיבת תרומה אותיות תורה מ': ובס' יוסף תהלות וארץ החיים, (תהלים ט' י"א) לפמ"ש בירו' יומא דהיודע שם המפורש אין להנות מאחרים, שאם פ"א לא יתנו לו יש לחוב שיקללם, וז"ש ויבטחו בך יודעי שמך, יודעי שם המפורש אסור להם להנות ורק בטחונם בך, וקשה מכהנים שיקחו תרומות ומעשרות, וי"ל הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, וז"ש ויקחו לי תרומה ק' לשון לי, ע"ז פרש"י לי לשמי כדי שיוכלו ללמוד שה"מ:
ובצל"ח ברכות ס"ג: בשם ר"ר העשיל ז"ל ע"פ גמ' שם למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, שכל מי שיש לו תו"מ ואינו נותנו לכהן סופו שנצרך לכהן ע"י אשתו שתהי' סוטה, וזה לי לשמי, דבסוטה השם נמחק, אבל אם יתן תרומה לא יבא לזה והשם לא ימחק, ועמ"ש דבר נכון בפרד"י וירא דק"י.: ובזית רענן ח"ב כ' ע"פ ר"ן נדרים ט'. דנדבה הוא ברצון הטוב וכוונה רצוי', וזה שהזהיר ה' שיקחו תרומה לשמו, ובמה תדע אם הוא לשם ה', הבחינה כל איש אשר ידבנו לבו שיאמר הרי זה ויתן מיד מוכח דכוונתו רצוי': וברמתים צופים ח"א אות מ"ח בשם ר"ר בונם ז"ל בשעת תורה ותפלה צ"ל מובדל ומופרש לה', ולא יהי' מעורב עם שום דבר גשמי, וז"ש תרומה לי לשמי לשון הפרשה והוא קדש ומובדל מחולין כפסחים י"א. מיבדל בדילי מיני' ע"ש, עי"ל דקאי על הגבאים שגם הם צריך שיקחו לשמה, ולא לשם גיאות, או לבזות מי שאינו רוצה ליתן כל כך ממה שקצבו לו, רק דברי חכמים בנחת נשמעין:
וראיתי עוד להירו' פ"ג ה"ד משקלים דהתורם אינו נכנס לא בסנדל וכו' משום והייתם נקיים מה' וישראל, ופריך וימלא פימי מיא שלא יחשדו שלקח בפיו כסף מהשקלים, ומשני מפני הברכה, ופי' במה"פ דצריך לברך שהכל, ובתשו' חכ"צ הק' דהלא שותה מים לצמאו דוקא מברך, (ברכות מ"ד.) ופי' דצריך לברך להפריש תרומה, ועשו"ת פני מבין או"ח ה', ובודאי גם בתרומת המשכן הי' מברכין, ובנובי"ק יו"ד צ"ג דעיקר ברכה שיעשה לשמו ית', ובברכות ל"ה: כ' השמים שמים לה' והארץ נתן לב"א, וכ' לה' הארץ ומלואה כאן קודם ברכה כו', וז"ש ויקחו לי תרומה לי לשמי היינו הברכה, אשר תקחו מאתם שיהי' משלהם דקונה התרומה ע"י ברכה:
ומד"ר כאן הה"ד נבחר שם מעושר רב, דצדקה התירו גם שלא לשמה דעשר בשביל שתתעשר (תענית ט'.), ואומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צ"ג (ר"ה ד'. ופסחים ח'.), אך בב"ב י': דז"ד בישראל אבל בעכו"ם לא הורצה ע"ש ברש"י הטעם, וז"פ לי לשמי, וק' הרי גם שלא לשמה יכשר ע"ז מביא הפ' נבחר שם דאף דגם שלא לשמה טוב, עכ"ז "נבחר שם" יש מעלה יתירה הנותן לשמה "מעושר רב" מנותן רק ע"מ שיעשיר, ומה המעלה מסיים הפ' מאת כל איש וגו', דאי' בזה"ק ויקהל קצ"ה. דמרבה בזה ערב רב שיקחו גם מהם חלק למשכן, ומזהיר לי לשמי שיש מעלה בלשמה שיוכלו ליקח מאת כל איש אף מע"ר, ובעכו"ם בעי לשמה: ובשו"ת בית היוצר אה"ע סי' ב' ע"פ זה"ק דבנ"י רק ישראל שיש להם נשמה, והיכי דכ' כל איש קאי על ע"ר, ולזה תחלה כ' דבר אל בנ"י, ישראלים מהם תקחו אפי' בע"כ, כר"מ פ"ב ה"כ מגירושין דכופין עד שיאמר רוצה אני דהנשמה מרוצה ע"ש, ואח"כ אמר מאת כל איש מע"ר דאין להם נשמה, ואין לכופם רק מאשר ידבנו לבו תקחו, ובה"ס רק על בנ"י כפה הר כגיגית ולא על אוה"ע, דישראל יש להם נשמה יוכל לכופם ולא אוה"ע ע"ש, ומצאתי כן במגיד מישרים, וי"ל דרצה ה' דבנדבה יהיו הבנ"י האזרחים גבאים ולא מע"ר, וממי יגבו מאת כל איש אפי' מע"ר, אשר ידבנו לבו, כלו' לא יכפו אפי' בדברים יותר ממה שנדב לבו:
ובשו"ת חשק שלמה בח"ת, דהדין בקרבן צריך להקדיש בפה קודם ויאמר שתהי' חטאת לה', ולא יאמר לה' חטאת דשמא ימות אחר שיאמר לה', ומוצא ש"ש לבטלה בנדרים ד"י., וז"ש רש"י לי פי' שיקדיש אותה לשם קרבן ואח"כ לשמי שיאמר לה' ע"ש: עי"ל למ"ש באלשך ותולדות יצחק הא דכ' ויקחו ולא ויתנו, עפמ"ש בקידושין ז'. דבאדם חשוב נתינה ה"ה כלקיחה, וכש"כ אצל ה', וז"ש ויקחו, והוקשה לרש"י דהול"ל ויתנו, לז"א לי לשמי דמי שנותן לשמה תחשב הנתינה לקיחה, וע"ס אמרי רש"ד וירחון כתר תורה סי' ב' הרבה - ובהקדמה לשב שמעתתא כ' ע"פ ר"ן קידושין שם, הא דבאדם חשוב נתינה הוי כקבלה דוקא במתנה גמורה, אבל הנותן ע"מ להחזיר אין הנותן מתחשב בכך, ובצדקה בנותן ע"מ שיחי' בני ה"ז צ"ג אף שהיא ע"מ להחזיר, והדק"ל דהול"ל ויתנו, ואי"ל כנ"ל דנתינה חשוב כלקיחה, ז"א דהוי ע"מ להחזיר, ולכך פרש"י לי לשמי שלא עמלק"פ ואז שייך ויקחו, וע"ס שיח השדה הקדמה לס' תבואות השדה ח"ו ד"ה ורגיל, ס' קהלת ישורין, קובץ וילקט יוסף ח"ב סי' פ"ג, ובית נפתלי פ' תשא, - ובב"ש אחרון בהעלותך כ' אף דאי' בנזיר כ"ג: גדולה עבירה לשמה ממצוה של"ש, מ"מ צריך ליזהר שלא לעשות עבירה לשמה דחבירו יראה וילמד ממנו, וכן מצוה של"ש אף דלשמים אינו טוב, מ"מ קנאת סופרים תרבה חכמה, וז"פ באבות פ"ד מ"ה הוי רץ למצוה קלה דהיינו אף של"ש, דמצוה גוררת מצוה שחבירו יראה וג"כ יעשה, ובורח מעבירה אף לשמה שעבירה גוררת עבירה, אף שטוב לשמים מ"מ חבירו ילמד ממך, וז"פ בפ"ב מ"א איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כ"ש תפארת לעושיה ותפ"ל מן האדם, וע"ס באר שלמה מער' ע' אות ד':
ובהקדמה לשו"ת מחזה אברהם או"ח הביא, דבמנחות ק"י. ורש"י ויקרא (א' י"ז) א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, וק' אם המרבה ג"כ מכוון ה"ה גדול מהממעיט, ועמ"ש בט"ז או"ח א' סק"ג, וי"ל דבברכות ו'. ולחושבי שמו, אם חושב לעשות מצוה ונאנס ה"ה כעשאה, ואם לומד לשמה יש שכר על המחשבה ומעשה, ושל"ש רק על המעשה, ובמחשבה ללמוד לשמה אפי' נאנס ולא למד כעשאה דאונס רחמנה פטרה, ואם כוונתו ללמוד של"ש, ל"ה מחשבה כלל, דאם עשה יש שכר על המעשה אבל בנאנס לא פעל כלום, וז"פ אם חושב לעשות מצוה יהי' לשמה אפי' נאנס כעושה משא"כ של"ש, וכן במצות א' המרבה כו' ושניהם שווין, דגם העני רוצה להביא קרבן בהמה ויש מחשבה, וז"ש ובלבד שיכוון אבל אם של"ש ואין לו שכר מחשבה רק שכר מעשה ובמעשה אינם שווין ע"ש, ורש"י כ' ג' תרומות כו', וה' רצה שכל ישראל יהי' שווין בנדבת משכן, והעני הוא כחושב ונאנס כנ"ל וצריך לשם ה', וכמו בעולת מנחה ובלבד שיכוון כו' וז"ש לי לשמי - והר"ר בונם ז"ל אמר דמלבד שמכוון כו' לא קאי על הממעיט רק על המרבה, דהממעיט העני בודאי בנדבתו מכוון לבו לשמים, וכ"ה בנועם מגדים פ' ויקרא: ובס' מגדנות אליעזר דף ז' כ' ע"פ תוס' כתו' מ"ט: ד"ה אכפי', דכשעדיין לא פסקו אין כופין על צדקה, אבל בפסקו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומוציאין מידו, וגם על התמורה א"י לכוף, וז"ש ויקחו לי תרומה שיתנו בעצמם ברצונם, אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו (אתם הגבאים) את תרומת בע"כ, וזאת התרומה אשר תקחו, דגם הגבאים ל"י ליקח בע"כ רק תרומה ולא התמורה ע"ש - ומ"ש לי הכסף ולי הזהב (חגי ב' ה') שכסף וזהב רק להשתמש בהם בתורה ומצות, וכ"כ בס' צמח דוד הספרדי עה"ת, וע' בדעת יהונתן על ע"ז בסופו דט"ו דבר נכון מר"כ יהונתן ז"ל, ובירחון אהל מועד ש"א סי' קמ"ו:
והדין אם אדם מבטיח לחבירו מתנה אם לא הי' קנין יכול לחזור, ורק הוא בכלל מחוסר אמנה, ובמתנה מרובה אף מחוסר אמנה ליכא, כחו"מ ר"ד ס"ח ורמ"א ס"א, אבל באמירה לגבוה נגמר הקנין וא"י לחזור בקידושין כ"ח:, ואם לא רצה ליתן ב"ד כופין כר"ה ו'., וירו' פ"א ה"ו מקידושין שנ' לה' הארץ ומלואה, להקדש ל"ב מסירה, דבכל מקום שהוא הרי ברשותו של ה', ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב פ"ה שכ' בכוונתו, כמו מי שנתן מתנה והדבר הי' בפקדון אצל מקבל מתנה זכה באמירתו לבד, בחו"מ רמ"א ס"ב, ונותן להקדש כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא (ועתו"ס בכורות י"ג: ד"ה ד"ת, דל"ש משיכה בהקדש דכל היכי כו') וחשוב כאלו המתנה אצל מקבל מתנה, ועתו"ס יבמות צ"ג. ד"ה קנוי' דגם בתרומה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וע' בהדוה"ע, ס' דבר בעתו צד נ"ו, ועי' בשלח (ט"ז ה'), וכל"ח חיי שרה אות ד' בירו' הנ"ל:
ובשבועות כ"ו: פלוג' רש"י ותוס' בתרומה וקדשים אי מהני מחשבה, וע' קידושין מ"א:, ומאירי שבת דקכ"ז דבמעשר ל"מ מחשבה, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב קל"ח שעשה ט"ס במאירי, וברור בעיני' שגם במעשר מהני מחשבה, וע' מהרי"ט סי' כ"ה, ושו"ת נפש חיה אה"ע י"ח, וכל"ח כאן בזה, וג"כ נסתפק בבכורים אי מהני מחשבה, וע"ע ביד מלאכי כללי הדינים סי' פ"ט דאפי' בכתב בלי הזכרה בפה ל"ה כמסירה להדיוט, וער"מ פט"ו ה"א ממעה"ק דבהקדש ל"מ תוכ"ד לחזור ע"ש במל"מ וקרית ספר, ובתנחומא כאן בתרומה פסול חרש שאינו שומע ואינו מדבר כו', וע' ריש תרומות, ושד"ח חלק הכללים אות א' או"ק שנ"ב, ובפתיחה כוללת לפמ"ג ח"ב אות ד' כ' דגם לדידן פקח ואח"כ נתחרש הוי ספק פקח, ועכל"ח, בס' יד יהודה על שחיטה סי' א' אות ז', בס' מי באר על פמ"ג שם, ובהמדרש והמעשה ומהאריכות לא העתקתי:
ודרך כל רב ומנהיג להוכיח העם, וכשרואה שיתרשלו בצדקה דורש גודל שכרה, ויש דרך ישר מזה, לא בדיבור רק בפועל כפיו שעושה בעצמו פעולות טובות, וגם הם יעשו כמוהו, וגם אם רק בדברים לבד יוכיח לא ישמעו, אבל תוכחה הבאה ע"י מעשה לא יסבב מחלוקת וכעס על דרשתו, וכ"פ בבל"ע דרוש ע' הא דב"ב ט'. גדול המעשה יותר מן העושה, ולכאו' למה גדול דזה לא יחסר מכיסו כלום, ורק הפי' "גדול המעשה" גדול ונכבד האיש המוכיח, אולם גדול יותר המעשה אשר לא בדיבור לבד, רק שעושה ג"כ שהוא בעצמו נותן מקודם צדקה, זה גדול מן "המעשה" לבד, וז"פ בפסחים נ'. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שלא רק בפה לומד רק ותלמודו בידו שלומד לדורו לעשות צדקה כמו שהוא עושה, וז"פ באיוב (כ"ט ט') שרים עצרו במילים וכף ישימו בפיהם, שרי התורה לא לבד במילים רק עצרו, אך גם כף ישימו בפיהם, וז"ש ויקחו לי תרומה, שיעשו גבאים לא רק בפיהם ורק גם ע"י נדבתם, וזה מכ"א אשר ידבנו לבו, ובעצמו יתן, הוא ראה להיות קובץ נדבות:
ובמד"ר הה"ד תורה צוה כו', דלכאו"ק שצוה להביא זהב לכפר על עגל, הא איכא טענת מודעה כשבת פ"ח., וי"ל דהק' המפו' הא תלוה וזבין זבינא זבינא וקבלו תורה ומצות והוי כזוזי, ותי' דדוקא בנותן מעות מיד אבל שכר מצות בה"ע ליכא רק בעוה"ב ולא גמר ומקנה, וג"כ הק' המפו' למה ליכא שכר בה"ע ועובר ה' בבל תלין, ותי' דשוכר פועלים ע"י שליח א"ע בב"ת ותורה ניתנה ע"י שליח משה, וכ"ז בתרי"א מצות, אבל ב' ראשונות שהיו מפי הגבורה ל"ש זה ויש שכר בה"ע, ול"ש מודעא דתלוה וזבין מהני היכי שנותן תיכף, וא"ש דצוה להביא זהב לכפר על עגל דהוי בע"ז, וז"ש "תורה" צוה לנו תרי"א מצות ע"י שליח, אבל אנכי ול"י לך מפי הגבורה ויש שכר וליכא מודעא וצריך תרומה לכפר, וע' בילקוט הדרוש, ומ"ש בפ' וארא (ו' ב'), ויתרו (כ' ט"ז):
ובעניני צדקה ראיתי בס' דבש השדה הא דשבת קנ"א. נתן תתן כי בגלל כו' גלגל החוזר בעולם, וק' מה התירוץ וכי זה שכר מצוה שבנו יצטרך לצדקה, ורק ממצוה נברא מלאך, ומי שעושה ברצון נברא מלאך בגוף ונשמה, ובלא רצון נברא רק גוף, ויש עשירים שנותנים רק משום כבוד או בושה, ועניים רוצים לעשות טוב (וכמ"ש בדרך צחות פזר נתן לאביונים דיש להם לב טוב תמיד), ומהמחשבות נבראו גם כן מלאכים ורק נשמות בלא גופים, ואם כן עשיר גם כן צריך שממנו יצא עני שיהי' גם במחשבה טובה, וכן עני צריך שיצא ממנו עשיר שיהי' גם מעשה, שיזדמנו יחד הנשמות עם הגופים של מלאכים, וז"ש גלגל כו' ומוטב שיתן מיד ברצון ויבראו מלאכים שלמים ועשירות יהי' לו ולזרעו: ובויק"ר פל"ד אשרי נותן אל דל אין כתיב רק אשרי משכיל אל דל (תהלי' מ"א ב'), הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו, והר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר עפמ"ש אינשי, שוטה נותן וחכם לוקח, וז"ש משכיל אל דל ר"ל שמחכים העני שנותן לו ועי"ז שהעני מקבל הוא משכיל, ועי' הגהות יעב"ץ ב"ב קכ"ו: שפי' מה שבכור לאם ולא לאב נקרא בוכרא שטיא שם בגמ' מפני שהוא בכור לנתינת הסלעים לכהן ולא ללקיחת פי שנים. ובמד"ר רות פ"ה ע"פ ותאמר לה חמותה, ויק"ר פל"ד, יותר ממה שבעה"ב עושה עם עני העני עושה עם בעה"ב, וע"ז מרמזה המשנה ריש שבת, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב, דע"י זכות העני יחי' העשיר, ועמ"ש בזה זקיני ז"ל באור דוד של אסתר (ט' י"ט). והה"צ ר' יחזקאל מקאזמיר ז"ל אמר בתהלים (י"א ז') כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, דבעת שעני מקבל הוא בוש ופני' למטה אבל ה' אוהב צדקה בעת "שישר יחזו פנימו" שהמקבל אינו בוש ויביט בפני הנותן שנותן בטוב עין:
ומ"ש הריני מוכן ומזומן לקיים מצות, למה כפול מוכן ומזומן רק יש אנשים שרוצים לעשות מצות ורק בחנם, באתרוג של אחרים ובסוכה של חבירו, ולא לבנות בעצמו וכדומה, ועז"א הריני מוכן ומזומן כלו' לא בחנם רק גם ליתן מזומן, וביומא ס"ב. ב' שעירים צ"ל שווים במראה בקומה ובדמי המקח, והענין, דלכל הדברים של עוה"ז אינו כילי וקמצן ורק בהוצאות מצוה, ורמזה התורה שב' שעירים צ"ל שווים בדמים שעכ"פ הקודש לא יהי' פחות מן עזאזל, וזה י"ל בתהלים (קכ"ו ה') הזורעים בדמעה ברנה יקצורו בין הנותנים צדקה בדמעה בין הנותנים בשמחה טוב, שניהם יקצורו ובשניהם יש שכר, אבל ההפרש ביניהם "הלך ילך ובכה" רק נשא משך הזרע רק מה שיזרע ולא יותר, אבל בא יבא ברנה מי שנותן בשמחה נושא אלומותי', אז יקצר הרבה יותר מאלומותי': ושמעתי שהגר"ז מווילנא ז"ל הלך לגביר אחד אודות דבר צדקה א"ל אשאל מכ"ת אם ע"פ דין אוכל ליתן מעות אחרים שהנני בע"ח גדול יותר מרכושי, ולא השיב לו, ובתוך כך בא חייט והביא מלבוש יקר מאד, ושאל הג' ז"ל אם אמת כדברך למה לך מלבוש יקר כזה במעות אחרים, והשיב שגם זה לוקח בהקפה - אמר עתה אני מבין הפשט בירמיה (ט' ה') שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי, הכל מרמה, אבל לצורך צדקה אתה איש אמת, ואינך רוצה לעשות עכ"פ מכסה קטנה עבור צדקה ופח"ח, וזה י"ל בבחקתי (כ"ז ב') והיה ערכך בשקל הקדש בדבר שבקדושה תערך שאין בערכך ליתן כל כך, ובפ' עקב (י' י"ב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון:
ובפ"ה מי"ג דאבות לא יתן ול"י אחרים רשע והקשו אם לא יתן איך חשב בין ד' מדות של נותני צדקה, וי"ל שרמזה לנו אופן נתינת צדקה לא כמו שצותה תורה (ויקרא כ"ה, כ"ה ול"ט), וכי ימוך אחיך והחזקת בו, ודחז"ל דאל תניחהו שירד ויפול, אבל הוא נותן ע"י הפרינציפ הסדומי, ע"י ז' דרישות וחקירות באופן שידע שהנתינה היא הנתינה האחרונה, שבטוח שלא יקבל עוד שעתה במצב אשר לא יכול לחיות, וזה הרעיון ל"י ול"י אחרים נותנים רק באופן שבטוחים שלא יהי' נצרכים לתת לו עוד, עוי"ל ע"פ צחות, תוס' חגיגה ה'. שהק' על שמואל שדרש על פ' (וילך ל"א כ"א), והי' כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, זה הממציא לעני בשעת דוחקו, וק' מיבמות ס"ג. אז תקרא ואני אענה (ישעי' נ"ח ט') זה המלוה לעני בשעת דחקו, וי"ל שפי' של הממציא לעני מעות שנותן לו ע"י הפרינציפ של "ונדעם" כאשר יעבירו את העני תחת שבט הבקורת, והרבה פעמים המבקרים ימציאו לעני בשעת דוחקו, כלו' יאמרו עלי' שיש לו מעות, ובאמת הוא בשעת דוחקו, וז"ש שמואל רעות רבות וצרות, צרה נוספה לעני שאומרים עלי' שיש לו ממון, וא"ש הממציא, וביבמות אי' המלוה ועי' במשפטים (כ"ב כ"ד) מ"ש דודי ז"ל ולקמן בפסוק ח':
ובב"ב ד"י. כל המעלים עיני' מצדקה כעובד ע"ז לשון המעלים פי' אם משולח בא ומציע כתבים והנותן אינו רוצה להביט בהם ואומר לו הילך מעות וצא, או שהמשולח מציע לפני' רשימה מה שאחרים נתנו, והוא אינו רוצה להביט כלל והוא רק "מעלים עיני'" אף שנותן הוא כעע"ז - ולמה אין מברכין על מצות צדקה עמ"ש במשפטים (כ"ג ז'), ור"ר בונם ז"ל אמר דאם יוצרך לברך יתחיל להכין עצמו בהכנות כמו בכל מצוה ובין כך ימות העני: והה"צ ר"ש מבעלז ז"ל אמר בצדקה לא הכל שווין, דכ' לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון פתוח תפתח ידך (ראה ט"ו ז'), שבעת שאדם קופץ ידיו לתוך הכף אז כל אצבעות בשוה, וכשפותח ידו אז אצבעותי' אינם שווים, וז"ש לא תקפוץ שיהי' שווים רק פתוח תפתח שלא יהי' כולם שווים, והחשוב צריך להשיג יותר מעני פשוט הפושט יד, והה"צ מריזין ז"ל אמר עה"פ שם ע"כ אנכי מצוך לאמור פתוח תפתח כו', שם בב"ב הנותן צדקה מתברך בו' ברכות והמפייסו בי"א, וז"פ אנכי מצוך כשתתן צדקה לאמור לו ולפייסו, שלא ייאש א"ע ורק עוד יבא עת שפתוח תפתח א"י שגם אתה תתן צדקה. - ושאלו להבעש"ט ז"ל הא דילתא בחולין קט:, כל מה דאסר שרי כנגדו דם כבד כו' באיזה אופן מותר כפירה, והשיב בצדקה לא תאמר לעני שיהי' לו בטחון ובודאי יעזור לו ה', רק תהי' כופר באותו שעה, ותעשה לו כל מה שבידך, וסימני טהרה מעלה גרה ומפריס פרסה, מעלה גרה מעות (עשרים גרה השקל) שמעלה מעות לצדקה, ומפריס פרסה מלשון פרוס לרעב לחמיך (ישעי' נ"ח ז') דמקרבי' הנייתא, ואם חסר אחד טמא, ועמ"ש בפ' בשלח (י"ז ט"ז). - ובאבות פ"ה מ"י האומר שלי שלי ושלך שלך מדה בינונית וי"א מדת סדום, והרה"צ ר"י מווארקי ז"ל אמר, אם אחד אינו רוצה ליתן צדקה ועונה שלי שלי יש לי קרובים שלי ליתן, זה מדה בינונית, זה נוכל עוד לסבול דקרובים קודמים, אבל "ויש אומרים" דאומרים לבד, וגם לקרוביהם אין נותנים זה מדת סדום, עי"ל אם יחיד אומר כן ואינו רוצה ליתן, זה עוד אין כ"כ רע לעני, דאם הוא לא יתן יש אחרים שנותנים, אבל ויש אומרים, אם רבים יאמרו כן, זה מדת סדום שימות ברעב, וכ"ה בס' דברי אמת מהדעת קדושים ז"ל:
והגה"ק מאסטראווצי ז"ל אמר דבר חריף, דבמד' על ויקחו לי תרומה שנתן ה' את א"י תרומה לישראל מכל העולם וצ"ב, ובפסחים צ"ד. שתא אלפי פרסא עלמא, שהם ל"ו מיליאן מרובע כמ"ש לעיל בבשלח (ט"ז כ"ט), ותוס' שם ד"ה כל כ' דעולם הוי שליש ימים שליש מדבר ושליש ישוב, נמצא דחלק ישוב שליש מל"ו, י"ב מיליאן, ותרומה בעין בינונית א' מנ' יעלה ר"מ אלפים פרסאות, וא"י הוי ת' על ת' פרסה (ערש"י שלח י"ג כ"ה), ומרובעות של ת' על ת' עולה ק"ס אלף פרסאות, וידוע שאין בידינו כל א"י שהבטיח ה' לאברהם, דהבטיח ארץ י' עממין ולא כבשנו רק ז' עממין וקני קניזי וקדמוני לא ירשנו, והטעם כי באמת הי' גם אלו בכלל הבטחה, רק יעקב הי' הבכור שלקח בכורה מעשו, ונטל פי שנים כמשפט אבל קני קניזי וקדמוני לא כבש כי זה מגיע לחלקו של עשו, ולעתיד כשיעלו מושיעים בהר עשו, יהי' לישראל ארץ כל י' עממין, ואם ב' חלקים שעתה ביד ישראל ק"ס אלף פרסה עולה לעשו פ' אלף פרסה, וס"ה כל י' עממין ר"מ אלף פרסאות, מכוון א' מנ' מי"ב מיליאן ישוב כל העולם, וא"ש דא"י תרומה מכל העולם. - ובפרד"י ח"א בקונ' פרי עץ הפרדס ח'. הבאתי שטמ"ק דלת"ת מותר לבזבז אף יותר מחומש, וא"ש בשבת קכ"ז: הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכ"מ בסוטה כ"א: אין ד"ת מתקיימים אלא במי שמעמיד עצמו ערום עלי', וכ' רש"י שנעשה עני וכמו שיכול לבזבז ללמוד בעצמו כן בנו דאם בנו זריז וממולח בנו קודם בקידושין כ"ט:, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב ע"א, שהק' מעירובין ל"א. מגו דמפקיר נכסי' והוי עני, הא אין רשאי להפקיר כל נכסיו, ותי' דיכול להשאיר פחות מר' זוז, ועחת"ס או"ח קכ"ד והדוה"ע ויצא, ואמ"כ ח"א במלואים דף ר'. וח"ב ש"א. ומה שכתבתי בזה הרבה בפ' תשא (ל"ד כ"ד), - ובס' גשמי ברכה קהלת (ב' י"ט) נסתפק אי הא דאל יבזבז יותר מחומש יסוב על כל צדקה, או אם רואה לעני הרעב ללחם ל"ש זה, והחיוב הוא אף יותר מחומש והביא ראי' מקידושין ח': כי היכי דמחויב אנא מחויבת את, ולפ"ז אם כבר בזבז חומש ל"ש טענתה, והי' להגמ' לפרש, א"ו דבאופן זה ל"ש חומש וע' אה"ע ל' ס"י, ומהר"ם שיק או"ח של"א, מהר"י אסאד ר"ב כנף רננה או"ח פ"ד ופס"ת סי' קי"ח. - וע"ע בשנות אליהו ריש פאה דאסור לבזבז הוא מה"ת, והא דאי' באושא התקינו, פי' שהי' מקודם הלמ"מ ושכחו וחזר ויסדו וכ"ה בירושלמי עיי"ש, וענובי"ת יו"ד קצ"ח בזבוז חומש מחשבון הריוח מכל השנה ביחד, ואם הי' לו הפסד באיזה מסחר ימולא החסרון בתחלה ע"ש, ומן רע"ב ריש פאה לא משמע כן, שכ' מבעי' לי' לאפרושי חמישית הריוח בכל עת, וע"ע בס' מצח אהרן ח"א דריש כ"ט דבר נכון:
זהב כסף ונחשת, ע' בעה"ת ג' צדקות כשהוא בריא כשהוא חולה, ולאחר מיתה, שאומר ליורשי' תנו צדקה ממעותי, והר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר ר"ת, זה"ב זה הנותן בריא, כס"ף כשיש סכנת פחד, ונחש"ת ונתינת חולה שאמר תנו, וע"ס אמרות ה' - וברש"י כולם באים בנדבה חוץ מכסף, הטעם י"ל כמ"ש במד"ר ויקהל סופמ"ט, זהב זה אברהם, כסף יצחק, ונחשת יעקב, וידוע אברהם גמ"ח, יצחק עבודה ויעקב תורה, ותורה וגמ"ח אין להם שיעור, אבל עבודה קרבנות אין באין בנדבה, וצריך רק קרבנות חובה, ועמ"ש בפ' לך דע"ד: - ובע"ז י"ט. אשרי איש ירא את ה' בעת שהוא איש כלו' בעת שהוא בגבורה, כמ"ש הלא איש אתה (ש"א כ"ו ט"ו)' וחזקת והיית לאיש (מ"א ב' כ'), ועי' מקו"ב ח"ב דתקס"ט, ולקמן בפ"ח, ובתו"מ הביא רמז קריאת ס"ת זה"ב ז' ה' ב', כס"ף כפור סוכות פורים פסח, נחש"ת נרות (חנוכה) חודש (ר"ח ור"ה) שבועות שמיני עצרת שמחת תורה, תענית, - ובד"ש בשם רב"ח הק' מדוע כאן הקדים זהב לכסף, ובחגי (ב' ח') הקדים כסף, לי הכסף ולי הזהב, ובהדוה"ע כ' דדרך לעלות מקל לחמור ולא להיפך, ובחגי אמר שלא בלבד זהב בקחו רק גם כסף שאינו חשוב כ"כ לקחי, וע"ע במ"א (י' כ"ב) נושאות זהב וכסף, דהי"א (י"ח י') כלי זהב וכסף, דה"ב (ט, י"ד) מביאים זו"כ לשלמה, יחזקאל (י"ז י"ג) ותעדי זו"כ, תהלים (קי"ט ע"ב) מאלפי זו"כ, וכמו שדרך הכתובים לדבר בלא זו אף זו, ולא בלשון זו ורצ"ל זו, כן הוא בסגנון חז"ל, כתוס' מעילה ט"ו. ד"ה השתא, וע' תוס' יומא כ"ג. ד"ה שתים, אמנם תוס' קידושין מ"א. ד"ה האיש כ' דלא זו אף זו רק בב' בבות ולא בב' תיבות, וע' באר שבע ריש הוריות ד"ה על פיהם, וע"ע תוס' סנהד' ב': ד"ה מה שצריך להקדים הפשוט כחולין ל"ה: מה לי קטלא כולה או פלגא, וכן מה לי הן ומה לי דמיהן ב"מ ס"ג, וג"כ מטעם הנ"ל שדרך לדבר בל' זו אף זו לכן הפשוט תחלה, ועתוס פסחים פ"ה. ד"ה אחד ובציונים שם, שד"ח מער' ל' כלל ב', דברי חנוך פ' אמור, ובכללי המשנה ד"ב: ובר"ן נדרים ס"ז. כלל חדש: