שלחן בארון הי' רחבו שוה לקומתו, אבל בשלחן הי' רוחב פחות מקומתו, לרמז דבשלחן אדם מחויב לקמץ עצמו שלא יהי' רחב כ"כ לפחות מקומתו מאשר שביכולתו, ורבים חללים הפילה, ופוק חזי, ועמ"ש בשמות דף ב': - ובזה"ק דקנ"ד: מאן דנטל מיא בידיה ימינא וכו' ולא משמאלי' לימיני', ובפ' מקץ דקצ"ח: מאן דנטיל ידוי יטיל ימינא בשמאלא וצ"ע, ועמ"ש בזה בב"י או"ח סי' ד', ובש"ע סעיף יו"ד, ובפרד"י וישב רע"ד:
אמתים ארכו, רש"י קומתו גובה רגליו עם עובי שלחן, בפסחים ק"ט. ורחץ בשרו במים שכל גופו עולה וכו' וע' היטב בתוס' שם, ובס' ברית שלום כ' דאף לתי' התוס' ק' מנ"ל דשל פרקים היה, דבלא"ה יכולין להטבילו דרגלים ל"ה מחוברין, והי' טובלין אורך ב' אמות ורוחב אמה ועובי דבר מיעוט, דהיינו שיניח אורך השלחן לעומק המקוה שרום ג"א ורוחב שלחן לאלכסון המקוה אמה וב' חומשין, ועו"ק דמקושייתם משמע דשיעור מקוה מ' סאה בעי דוקא אמה על אמה ברום ג' דאלת"ה יוכשר אע"פ שאין בעומקו ג"א, אם ברחבו יותר ממאה על אמה ל"ק קו' תוס', שהי' יכולין לעשות המקוה כשלחן, ויהי' כמקוה של אע"א ברום ג' ואי אמינא אמתא באמתא יתיב אין הוכחה דשל פרקים, אע"כ דס"ל לתוס' דצריך אע"א ברום ג', ובאמת א"צ להיות כן, עיו"ד ר"א ס"א, ובס' בית שמואל כ' בזה דבר עמוק, עש"ה ובס' ארץ חמדה, ובתורת העולה ח"א מסי' כ"א ואילך, ובח"ס הביא מריב"ש ותשו' מעיל צדקה שהק' וכ' דלמא באלכסון טבלו השלחן, וריב"ש תי' דתרי חומשי באלכסוני היינו בעובי חוט השערה מזוית לזוית אבל להלאה מתקצר, ועובי השלחן טפח ומסגרת טפח ועליו זר זהב וממילא נתקצר האלכסון, ובמעיל צדקה הוסיף דהמסגרת ל"ה ע"ג השלחן דא"כ מעטתה אורך השלחן אמתיים, אלא הי' מודבק על עובי שפת השלחן ועולה על גבי' טפח, ומסתמא הי' עובי המסגרת טפח ונתארך השלחן טפח מכאן וכאן, ואע"ג דב' חומשים של אע"א יותר מב' טפחים ואצבע וג' חומשי אצבע, מ"מ אם נצרף לזה גם דברי ריב"ש בודאי כבר נתמעט האלכסון יותר הרבה מהנ"ל עש"ה, ומנ"ח מצ"ז בירור כל הדברים, וע"ע בפני"פ ושפ"צ אות נ"ה: