בתבניתם בר' בחיי דהול"ל כתבניתם בכ"ף דא"א לעשות ממש בתבנית, וה"פ כאלו נכתב וראה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, ועשה כלו' שיסתכל בהם ויעשה כמותם ממש, וע"ש שכ' בפ' בראשית בצלמנו כדמותנו חילוק בין צלם לדמות, ועמ"ש בפ' משפטים (כ"ב ל') דכ"ף הדמיון ל"ה השואה גמורה, וע"ע בקהלת יעקב במענה לשון ח"ב סי' רפ"ג דבלשון בנ"א כף השואה גמורה ועחכ"צ ע"ז ומה"ט מי שצוה שיעשו ס"ת כאותו שהקדיש פלוני, כונתו כאותו ממש בצביונו וקומתו, וכ"ה מרשב"א וע"ש בח"ג אות קי"ד ובהדוה"ע - ובויק"ר (א' ב') אדם כי יקריב מכם קרבן שהפי' אדם מכם כי יקריב, ובש"ב (י"א ב') וירא אשה רוחצת מעל הגג, במקום וירא מעל הגג אשה רוחצת ובש"א (ג' ג') ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' במקום ונ"א טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב וע"ש בפ' לך מאמר נ"ד ובב"מ ק"ג בית כזה וכו' ותשו' רשב"א הובא בבד"ה בב"י יו"ד סוס"י רנ"ט במי שצוה שיעשו ס"ת כשל ראובן הכוונה כצביונו וקומתו:
רש"י נתקשה משה במעשה מנורה אמר ה' טול ככר והשלך לאש והמנורה תעשה מעלי', תעודת ישראל להיות עם הנבחר, כוכב מזהיר לכל העולם כמ"ש (ישעי' מ"ט ו') ונתתיך לאור גוים והלכו גוים רבים לאורך, ונתקשה משה איך יהי' בכחו לעלות בסולם כזה שישלח מברק חציו על כל העולם, ועז"א טול ככר זהב כו' אם אדם בכחו להשליך הזהב ותאות הממון ורק יקריב חייו על מזבח אהבת תוה"ק שנמשלה לאש, ולא יהי' "נוטל ידיו לפירות" שיראה פרי בעמלו וכמ"ש הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח (חגיגה י"ח: חולין ק"ו, ואו"ח קנ"ח ה'), הכונה למ"ש בעירובין נ"ה. לא בשמים הוא לא בגסי רוח, אשר תוה"ק אצלו רק כלי להשתמש בשביל קנינו הגוף ולדברים גשמיים, וקרדום לחפור בה, אך כשינער תאות הזהב אז יעלה למעלה להדליק מנרו גם לאחרים, ואין התורה נקנית רק למי שממית עצמו עלי' כל חייו בנסיונות הרבה, ואופן זה תעשה המנורה וממנה יהי' מדליק ובו הי' מסיים, ובמד"ר במדבר פי"ב, וירו' שקלים פ"א ה"ט, ה' נקט כמין מטבע של אש וא"ל כזה יתנו, ובזהר כאן קנ"ז: ומכלא לא אתקשי לך למעבד אלא תלת מילין דרשימין באתוון דשמך בר"ת מנורה שקלים החדש, וע"ש בנצוצי אורות דגם תמצא בס"ת, שקלים החדש מנורה, סוף תיאות משה: