ועשו לי מקדש רש"י לי לשמי ע"ס זרע יצחק פ"ז מ"ב דתמיד, במקדש הי' קורין השם ככתבה, והטעם דכל העולם מלא קליפות, ואין כדאי להוציא שם הוי' ככתבה, משא"כ בהמ"ק שהוא נגד שער השמים, ושום קליפה א"י לשלוט, הי' מזכיר השם, וזה נ"ל פי' לי לשמי ר"ל שיהי' רשאי להזכיר השם, - ובס' גחלי אש סי' ג' הק' הא כבר כ' ויקחו לי לשמי, ועוד כ' בר"פ קדושים את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה', ורש"י בכל מקום מבאר למה מסיים אני ה', ונ"ל ע"פ ר"מ פ"א ה"א מבהב"ח, דמ"ע לעשות בהמ"ק למדנו מפ' ועשו לי מקדש דהמשכן הי' לשעה וזה הוא לדורות, ועוד שם בפ"ו הי"ד קדשה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, אבל שאר א"י לענין קדושת הארץ ל"ק לעת"ל, ומפרש עוד ומה אני אומר במקדש וירושלים ק"ר קדשה לעת"ל ושאר א"י ל"ק לע"ל, לפי שקדושת מקדש וירושלים הוא מפני השכינה ושכינה אינה בטילה, וה"א והשימותי את מקדשכם אע"פ ששוממין בקדושתן עומדין, ואי' עוד בפ"ז ה"ז את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, שאע"פ שתרד בקדושתו עומד עכ"ל, ומעתה ה"פ ועשו לי מקדש כלו' כשם שאני קיים לעולם כן בהמ"ק שתעשו יהי' קדושת עולם, וכן א"ש תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' כשם שאני קיים לעולם כך קדושת המקדש לעולם. - וע' מה שכתבתי בפ' שמות דף כ"א: בכלים המשמיעים קול מרחוק אי מותר לדבר בשבת וע' גליוני הש"ס ברכות כ"ה: בזה - ועשו"ת אמרי דוד מהג' מסטאניסלוב ז"ל סי' י' אי' מותר לעמוד עמודים על גג בהכ"נ עבור ראדיא, ובמגילה כ"ח: בהכ"נ שחרב אין שוטחין על גבו פירות וכו', שנ' והשימותי את מקדשיכם קדושה אע"פ שהם שוממין, ובאו"ח קנ"א סי"א ואפי' בחורבנה לתשמיש מגונה ל"מ תנאי - ושם בסי' פ"ה כ' דראדיא יש איסור מושב לצים בשמיעת דברי עגבים, גם יש בו משום קול באשה ערוה, וע' או"ח שט"ז ומג"א סק"ה, ותוס' מגילה ו', ד"ה טראטריות, ומג"א קנ"ד סקי"ד ודגמ"ר. - ואי' מד' תמוה בשעה שאמר ועשו לי מקדש אמרו מלה"ש, א"י נתת להם, תורה נתת להם, א"ל ה' הרי נתתי להם דינים, וכ' בס' שתי ידות דאי' במד' דישראל לקחו ארץ כנען מדינא דבר מצרא שגושן קרובה לא"י, ועוד אי' במד' דמלה"ש רצו לקבל התורה מכח מצרנות, וא"כ באו המלאכים מכח ממ"נ, וטענו א"י נתת להם וע"כ מדינא דבר מצרא, וע"כ למה תורה נתת להם, אך אי' בחו"מ קע"ה סי"ב דשותף עדיף ממצרן ומסלקו, ואי' בשבת ד"י. כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב, וזה שהשיב ה' נתתי להם דינים, ובזה הם שותפים עמי ועדיף ממצרנות שלכם:
ובמשכן כולל ביהמ"ק בירושלים, וקודם ירושלים כגון שילה ונוב וגדעון, ויש הרבה שינוים בין משכן לביהמ"ק בשילה, ובין מקדש שבירושלים, וגם בין בית ראשון שבנה שלמה ובין בית שני שבנו עולי גולה, ערמב"ן בפסוק ט' ואוה"ח ומנ"ח ס' צ"ה - ובחינוך כ' דמצות בנין מקדש רק בזמן שרוב ישראל יושבין על אדמתם, וע"ס ישועות מלכו דלכאו' בימי שבי הגולה דכל הקהל הי' רק ד' רבוא האיך בנו בהמ"ק, וי"ל כמ"ש בחגיגה ה'. זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, וה"נ כאן שהי' בידי כולם לעלות ולא רצו נטלו העולם כח וזכות הנשארים, ולהם הי' כח כל ישראל ומקרי רוב ישראל על אדמתם (וע' תענית כ"ד. במשמורות דאותם שעלו זכו בחלק שלא רצו לעלות), וכ"ה הר"מ בפ"ד הי"א מסנהד', דהסכמת רוב חכמי ישראל בא"י מועלת לענין סמיכה ולא משגיחין בחכמי חו"ל, ומה שהניח הדבר בספק שכ' והדבר צריך הכרע, מטעם דאולי בזה"ז שאין ביד חכמי חו"ל לעלות אין כל הכח בידי חכמי א"י:
בענין בהמ"ק כתבתי קונטרס מיוחד בשם "בונה ירושלים" ובפ' וישלח דרמ"ז, הבאתי הרבה חדשות ואעלה עוד איזה קטעים: בתענית ה', אמר ה' לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירו' של מטה, ועמהרש"א, ובתדב"א ח"ב פכ"א אמר ה' מיום שהחרבתי ביתי לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה, אלא הייתי יושב ובטל, ואם אין אתם מאמינים לי תנו ידכם על ראשי כו', ובזה"ק ברא' ל"ה, כד אתתקן הא דלתתא ואיתהדרי אופן באופן כדין אשתכח לעילא, מנא לן מן המשכן דכ' הוקם המשכן בגין דמשכן אחרא אתקם עמי, ועד דלא אתקן לתתא לא אתקנא לעילא וכו' - בב"ר פס"ד בימי ריב"ח גזרו לבנות בהמ"ק הושבו פפוס ולוליאנוס שולחנות מעכו, ואמרו השונאים שיבנו במקום אחר, או לחסור המדה או להוסיף ויחזרו מבנין בהמ"ק ע"ש, אף דבנין בהמ"ק לא כ' בתורה המדה אפ"ה לא רצו לבנות אם לא יהי' ע"פ המסורה, ואף בנין העתיד לא יהי' במדת יחזקאל ורק בקבלה, וערש"י דה"א (כ"ח י"ט) ותי"ט פ"ה מ"ב ממע"ש, ובמדבר קדמות הביא ע"מ, שאליהו מקריב תמידין בביהמ"ק אע"פ שחרב, ואבות עומדים עלי' למעמד, אביאסף והימן ואזרחי משוררים, ומעורות הקרבנות עשה מגילות וכותב זכותן של ישראל, ובס' הדורות ח"א בהשמטות והובא בשערי ירושלים שער א' מביא מסמ"ע מה ששכיחים גזרות בק' וורמיזא יותר משאר קהלות, כי בחורבן בית ראשון נתיישבו שם, ואחר כלות גלות בבל בע' שנים חזרו לירושלים ולא"י, ומן וורמיזא לא רצו לחזור כי היו חשובים בעיני השרים ו י עשירים גדולים, ובעון זה נתחדש עליהם גזירות - ובשפ"א להר"מ חגיז כתב ששמע שמקצת שוטים אומרים שהדרים כעת בא"י עוברים ציווי ה' שגזר שיהי' ארץ שוממה כמ"ש ושממו עלי' וגו', והשיב אין ספק שהאומר כן או שנזרקה בו מינות או שהוא שוטה, וראוי לדקדק בתורה ונביאים העניים במקום זה ועשירים במק"א, והביא ירושלמי ברכות ותנחומא דבהמ"ק בין בנוי בין חרוב לא זזה שכינה ממקומה שנ' והי' עיני ולבי שם כל הימים, ובמגילה כ"ח. והשימותי את מקדשכם אע"פ ששוממן הן בקדושתן, ושם כ"ט. עתידין בהכ"נ ובהמ"ד שבבבל שיקבעו בא"י ועחס"ל מעין ג', וכל"י עקב (י"א כ"א) בברכות ח'. איכא סבא בבבל והכ' למען ירבו ימיכם על האדמה א"ל מקדימין לבהכ"נ וצ"ב מה התי', ורק שעתידין בהכ"נ שיקבעו בא"י, א"כ אדמת בהכ"נ שבחו"ל אדמה של א"י וכ"כ במהרש"א שם וקול אלי', וע' מה שכתבתי בפ' יתרו (כ' י"ב), ובברכת שמואל בלק, כ' ע"פ זהר דה' נטל מעפר בהמ"ק וזרע בחו"ל, וכל בהכ"נ ובהמ"ד יש בהם ד' אמות מעפר בהמ"ק, וא"ש דבהכ"נ הם ממש על האדמה שיש בהם עפר א"י, וע"פ בתהלים (קכ"ב א') שמחתי באומרים לי בית ה' נלך כי אז הוא כאלו רגלינו עומדת בשערך ירושלים: ובפתח עינים כ' לפמ"ש חכמי הטבע, דארץ חמה אין יושביה מאריכין ימים, וקרה מאריך ימים, ובבל חם, וזה שתמה איכא סבי בבבל דבא"י אף שחם מאריך ימים מהברכה למען ירבו, - א"נ דבנדרים כ"ב. ונתן לך שם לב רגז בבבל, וארז"ל רגזן ימי' מתקצרים ותקנת' ליפוש ברחמים שנ' ברוגז רחום תזכור, וז"ש איכא סבי בבבל דשכיח רוגז וא"ל מקדמי ומחשכי. ועשו"ת מקום שמואל בשער התירוצים, ובס' יסוד האמונה כ' דחיות מצד הקדושה שנקרא עץ החיים, כי ס"א נקרא סטרא דמותא, ובא"י האויר קדש ומאריך ימים, ובפרט העוסק בדברי קדושה ובהכ"נ מקדש מעט ואויר קדוש וז"פ מקדמי ומחשכי, ומכאן המדבר דברים בטלים בבהכ"נ פוגם ומזיק עצמו ואחרים השואבים אוירו לגופו, וכל א' וכול להוכיחו דלאו כל כמינך להזיק לאחרים, ועמ"ש בזה בפר"ד וירא ק"כ: - ובחת"ס או"ח סר"ג ע"ד שד"ר שנסע לקבץ מעות לבנין בהכ"נ בירושלים, ועי"ז רפו ידי המנדבים לצורך חיי עניי אה"ק אם יש בזה משום מונע רבים מלעשות מצוה כריב"ש של"א, דאפי' יש בהכ"נ בעירו ומעכב מלבנות עוד בהכ"נ מנדין ביו"ד של"ד, והשיב שהיושבים באה"ק הם במצוק וחיי צער ועוסקים בתורה, ועלינו מוטל להחזיק אותם, לא לסייעם למצות ישיבת א"י אלא לעצמינו כי לולא ישיבת ישראל תפיק תורה ח"ו, ומוחין בהשד"ר, וחיי עמך קודם לבנין בהכ"נ, וע' בס' שמע יעקב תרומה דרוש ארוך מאד בענין בהכ"נ ובהמ"ד ולקמן (כ"ו ל'):
ושכנתי בתוכם בזה"ק ואוה"ח בתוכו הול"ל ועמ"ש בפ' וירא דק"כ, ובכל עניני בהכ"נ דברים נכונים, והה"ק מריזין ז"ל אמר בעמוס (ד' י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, שלא יאמר אדם מה אעשה בדיבורי שא"ב ממש, לז"א יוצר הרים כו' ה' ברא הרים וברא רוח, ובכחו לפרק הרים גדולים, וזה מגיד לאדם מה שיחו, מזה יוכל להבין מה שיוכל להיות משיחו לבטלה - ובס' ארץ צבי עיר המקלט בית ה' כ' עפמ"ש חז"ל על פ' בקרבך קדוש לא אבוא בעיר (הושע י"א ט') שנשבע ה' שלא יבא בירושלים שלמעלה עד שיבא בירו' שלמטה, וז"ש ועשו לי מקדש למטה אז ושכנתי בתוכם דייקי בב' מקדשות של מעלה ושל מטה, אבל כל זמן שלא יעשו של מטה אף בשל מעלה לא ישכון, ובאדר"נ פי"א גדולה מלאכה שלא השרה שכינתו עד שעשו מלאכה, שנ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. - עונ"ל דעיקר מטרת בהכ"נ מקום להתאסף ולהודות לה' כרמב"ן סו"פ בא (י"ג ט"ז), אבל הבונים היכלות מפוארים ולא יבואו להתפלל רק לעתים רחוקות לא יעלה בידם רק חרס, וע' ברכות ו': דאם לא בא לבהכ"נ נקרא שכן רע, ובפסחים פ"ח. לכו ונלכה אל בית אלקי יעקב, לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שדה אלא כיעקב שקראו בית, וע' בעקדה ויצא, וחילוק בין הר שדה ובית, דלהר גבוה עולים להתענג בזכות האויר רק לעתים רחוקות, אבל שדה אדם בא שמה בכל עת לחרוש ולזרוע, אבל בית תשמיש קבוע לדור בתדירות, ובזמן אברהם עדיין הי' חזון יקר ענין בהכ"נ, ואחד הי' אברהם שעלה על ההר להקריב בנו, ובימי יצחק שהי' מעט גרים והי' כשדה, אבל ביעקב שהעמיד י"ב שבטים והי' בבהמ"ד תדיר קראו בית, וז"ש ושכנתי בתוכם, שגם הבונים יהי' משכימים ומעריבים בתוכו, ואז גם אני ושכנתי. - וגם י"ל פשט אם ינדבו ברוח נדיבה, זה לי לאות וסימן כי אני ה' שוכן בקרבם פנימה, וע"ד שאמר דהע"ה בש"ב (ז' ב') אני יושב בתוך הארזים, וארון אלקים בתוך הירועה, וראיה לדבר באם יעשו לי מקדש ושכנתי (בל' עבר) שכבר אני שוכן בתוכם:
ובחו"י כ' מ"ש בתהלים (י"ב ב') הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבנ"א, עפמ"ש אין צדיק בארץ כו' וכמ"ש זבחים ז'. אין לך אדם שאין חייב עשה, ובמנחות מ"א. דעל עשה עונשין רק בעידן רותחא, ובברכות ו': כשהקב"ה בא לבהכ"נ ולא מצא עשרה מיד כועס שנ' מדוע באתי ואין איש, ופי' מהרש"א אי"ש ר"ת אמן יהא שמי' רבא, דאין י' לומר קדושה, וז"ש הושיעה ה' כי גמר חסיד, וכ"ת כיון דאין מיתה בלא חטא מ"ט מת חסיד, וכ"ת שנחסר לו א' ממ"ע, הרי אין מענישין רק בעידן רותחא, לז"א כי פסו אמונים שלא יענו אמן וכועס והוי עידן רותחא ונענש על עשה. עי"ל דחיוב על החרד שלא בלבד שבעצמו ימלא תפקידו, ורק צריך שישתדל ג"כ לקרב לב חבירי' לשמים וכמ"ש בבל"ע דרוש נ"ח, ברצות ה' דרכי איש גם אויבי' ישלים אתו (משלי ט"ז ז') שצריך שישלים גם אויבי' של ה', הם רשעים שיחזרו בתשובה, ותואר איש על חשוב כמו איש כהן גדול, וז"פ כשבא ולא מצא י' כועס שנ' מדוע באתי ואין "איש", כלו' שאין האיש החשוב בו, שאם הי' בא היו למדו ממנו והי' שם מנין, וז"פ ויקחו לי תרומה מאת כל "איש" אם החשוב יתן יעשו כולם כמוהו. ובברכות כ"ח. כ"ע שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד, אם אין מבטל המתפללים בשיחות, ולומדים בבהמ"ד, כמו אם הי' "בבר" בחוץ, דלא הי' מבטל אותם, כמו כן צריך להיות בתוך בהמ"ד, ובאיכה (ה' י"ח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, בהכ"נ ובהמ"ד נקראו שערי ציון בברכות ח'. אוהב ה' שערי ציון כו'. ובמשלי שועלים כ', לויתן אמר ששמע ששועל פקח שבחיות, וצוה לדג גדול שיצוד שועל ויאכל לבו ויהי' ג"כ פקח, ויבא הדג וצד שועל, ובדרך א"ל אשריך שזכית שהמלך יאכל לבך, וא"ל השועל אני שמח מאד ע"ז, אבל שכחתי לבי בביתי, אם תרצה לעשות שליחותך באמונה, תחזיר אותי לשפת הים, ואריץ לביתי ואקח לבי, והדג חשב כי אם יבא למלך עם שועל בלא לב יהרגנו המלך, ונתן להשועל חופש, ומובן שהשועל לא חזר עוד, וז"ש על הר ציון ששמם היינו בהכ"נ ובהמ"ד, שועלים הולכים בו, שהמה כשועלים ששכחו לבם בביתם ומתפללים בלא לב, ועשו"ת חכ"צ סי' ע"ז שא"א לחיות בלי לב: