העדות בשבת כ"ב: זה נר מערבי שממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים, בס' תואפת ראם כ' דמרמז שנר ישראל יתחיל להתמעט ורבים אומרים שח"ו שוקע, ועכ"ז ראה פלא כי אע"פ שבה הי' מסיים ממנה הי' מדליק, ודולק מחדש, אכן על מי מוטל האחריות להעלות הנרות תמיד דור אחר דור, אם לא על הכהונה ישראלית ראשי עם וצריכים תמיד להשגיח כי מערב עד ערב, מערבו של עם עד בקרו של עם, יערוך אותו אהרן ובניו ויעוררו בהם שלא לייאש ח"ו. - וע' בהדרש והעיון בשם תוס' שבת כ"ב: דאהרן ל"ה צריך לאורו דהי' מסתכל בחביות ויודע מה שבתוכה, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א ל"ט מ"ש בזה במכות ז'. שאלו טרפה הרג כו', והק' תוס' במחלל שבת מה שאלו, משמע דל"ה אפשר לדון למחלל שבת וק' דדנו למקושש במיתה, ולתוס' א"ש שאהרן הי' לו כח לראות באדם אם הוא טרפה ושפיר דנו למקושש ע"ש, ודברי' תמוהין שבברייתא ותוס' אי' דלא לבד אהרן ראה רק כל ישראל ראו, ועתוס' מנחות פ"ו: ד"ה מחוץ, וילקוט סו"פ פקודי כל מ' שנה שהי' ישראל במדבר לא נצרך א' מהם לאורו ונסתרו כל דברי':
וגם צ"ב איך משום זה לחייב למקושש דלא בשמים הוא כב"מ נ"ט:, יבמות ק"ב:, חולין קכ"ד:, ושבת ק"ח. ועשו"ת הר"י בן לב ח"ג ק"י, כפ"ת דף ל"ב, ושה"ג מער' גדולים אות י', וי"ל דרק אם נביא בא לחדש א"י כשבת ק"ד. אבל אם רק מברר דבר נאמן דלא גרע מבירור טבע, וכן מן הי' מברר ספיקות כיומא ע"ה., ועברכ"י או"ח ל"ב בספק מציאות אי יש לסמוך על נביא, וע"ל בפט"ו בתיב"ע ועשית חו"מ דביה מהודע דינון דישראל דאיכסי מן דיניי' וג"כ ק' דלא בשמים, וע' תמורה ט"ז. ועירובין מ"ה: בדבר הנוגע לדין ל"ה שואלין באו"ת, ולהנ"ל י"ל דרק הי' מכבר ספיקות במציאות, וכן י"ל תיב"ע פנחס (כ"ז כ"א) למידן דינא, וע' אמ"כ משפטים דקכ"ה בזה, ומה שכתבתי בזה לקמן (כ"ח ט"ו), בשלח (ט"ז ל"א), ופקודי (מ' י"ח):
רש"י חצי לוג, וכ"ה במנחות פ"ט., פסחים נ"ט., וזבחים י"א: ועחא"ג מהרש"א חולין נ"ה. בענין חנוכה, ובכור שור, ובשבת כ"א. פו"ש שא"ח אין מדליקין בחנוכה א"מ במקדש דכ' להעלות, ורביד הזהב תמה דתלי תניא בלא תניא, אבל בפסיקתא אי' לפי שא"מ במקדש וא"ש. ובתנחומא כ' ומעשה נסים הי' במנורה שהי' מדליקין מר"ה לא הי' מתכבה עד שנה אחרת, ותמוה מאד דהרי הי' צריך הטבה והדלקה בכל יום, ומצאתי שנשאר בצע"ג בשו"ת אמרי יושר ח"ב קצ"ה, וע' קול תורה שנה א' סי' י"ט, ואמבוהי בספרי ר"פ בהעלותך דק"ה: - וערש"י שם דבכל ערב הי' מכבה אף שהי' דולק ומדליק עוה"פ, וע"ש בחי' הר"ן דאל"כ לא יקיים מצות הדלקה בכל ערב, ובס' מועדי ה' על הסמ"ג ה' חנוכה הק' לתירוץ ב"י דהי' מוצאן בכל בוקר מנורה מלאה שמן, ואיך יוצאין בה הא נר שכבתה נדשן השמן כמנחות פ"ח: ותי' דכל הח' ימים דלק כסדר בלי הדלקה מחדש ועמ"ש שם בשפת אמת, ותמוה ג"כ דצריך הדלקה מחדש וצע"ג:
ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב שליט"א הקשה לי דרש"י סותר עצמו דבשבת כ"ב: כ' דנר שהוא שני לנר החיצון שבמזרח נקרא נר מערבי, מדהוא נר מערבי ראשון לנר היותר מזרחי, ובמנחות צ"ח: כ' דלמ"ד מזרח ומערב הי' מונחים אותו הנר החיצון של צד מערב נקרא נר מערבי, וכתבתי לו שבכ"מ פ"ג הי"ב מבית הבחירה כ' שיש ב' פירושים, ורש"י במנחות פי' א' ובשבת פי' א', וגוף הקו' הקשה בתפא"י פ"ג מ"ט מתמיד ע"ש באות ע"ה. - וברש"י בהעלותך (ח' ב'), ג' מזרחיים פונים מול אמצעי וכן ג' מערביים, ואחי הנ"ל הק' ג"כ דהוא לא כרבי ולא כראב"ש במנחות, דלרבי מו"מ היו מונחים, ולראב"ש צו"ד, ולרבי ל"צ כלל שיהי' פונים לאמצע, דבל"ז הוי רק נר א' לפני ה' דמו"מ היו מונחים, והא דצריך דמצדדי אצדודי רק לראב"ש, וכאן מצו"ד מונחים הו"ל לרש"י לומר ג' צפונים למול אמצעי, וכן ג' דרומים, ומה מזרחים ומערבים יש כאן וע' בירחון בינה לעתים סי' כ"א בזה, אולם י"ל דכ"ז לס"ד דגמ' דלא הי' ידעינן ממצדדי אצדודי רק כל הנרות בשוה, הסברא דנר מערבי הוא ראשון שהוא לפני ה', וראשון מצד מערב לצד ק"ק, ושפיר פרש"י במנחות לפי ס"ד, אבל למסקנא מצדד אצדודי, א"כ י"ל גם למ"ד מו"מ ג"כ ס"ל דהנרות היו מצדדין כלפי אמצעי, נמצא שהג' נרות ממזרח פונים למערב, וג' ממערב פונים למזרח, א"כ כל הג' שנוטים למזרח אף שהם בצד מערב, מ"מ אינם נקראים לפני ה' כיון שנוטים למזרח, רק הג' שבמזרח שפונים למערב המה נקראים לפני ה', ושפיר כ' רש"י בשבת כיון שצריך א' חוצה לו, וכן נקרא השני שבמזרח נר מערבי ולא השלישי, אף שהוא יותר לפני ה' כמ"ש המהרש"ל שם לפי שאין מעבירין על מצות, וא"ש גם קו' התפא"י, וראי' מרש"י בחומש דלמסקנת הש"ס גם מ"ד מו"מ ג"כ ס"ל אצדודי, ומדויק הלשון ג' מזרחים פונים למערב וג' מערבים למזרח, וממילא נר המערב הוא נר השני ממזרח ודו"ק, ועמ"ש בזה באמ"כ במילואים דף רמ"ח:
ובבעה"ת ד"ה מערב, ע' גליון הש"ס יומא כ"ג. שהק' מגמ' שם, וגם מ"ש וכן משמע במנחות כו' במנחות לא הובא כלל הך בן ביבאי ממונה על הפקיע, והוא משנה בשקלים והובא בגמ' יומא לבד: