ששה ע' סוטה ל"ו. ומהרש"א ושכנה"ג בלשונות הר"מ פ"ט מכל"מ, וברה"ז הק' על רשב"א בתה"א בחולין נ"ה. בטחול שניקב אי אשתייר כדינר זהב כשר, וכ' דהוא פחות מחציו, וכאן קרי ששה נותרים והיו שווים אפי' באותיות, וכ' דיש שיור אף שהוא רוב כמו ברות (א' ג') וימת אלימלך ותשאר האשה ובניה, ובמדרש כשירי מנחות, ור"ל אל יקשה על לשון ותשאר דהוי לעולם פחות וכאן נשארו יותר דאלימלך רק אחד מת, ורק כמו בשירי מנחות (בויקרא ב' י'), והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו כו', שנוטלין קומץ שהוא העיקר, והנשאר אף שהוא רוב נקרא שיריים כמו כן אלימלך עיקר, וכ"כ בפ' שמיני (י' י"ב) באלעזר ואיתמר בניו הנותרים לפי שנדו"א גדולים בשנים ע"ש, וכן ה"נ חשוב כתולדותם ושייך על הצעירים הנותרים, ועט"ז יו"ד מ"ג סק"ט שכ' ג"כ דשיור רק פחות מחציו, וכל הנ"ל כ' בס' דרוש שמואל בשם ר"ר העשיל ז"ל, וכ"ה בחנוכת התורה סי' קע"א, ובס' גשמי ברכה רות כ' כל זאת מפי עצמו ול"ה שכבר קדמו בזה, ובמגלת ספר שם כ' עפ"ז בויקרא (ב' ב') והקטיר את אזכרתה שכוונה על הקומץ עיקר הכפרה, ומצינו לשון אזכרתה עיקר, בבכורות נ"ה. זכרותה דירדנא עיקרו של ירדן, זכרות דדמא, ותוס' חולין ס"ד: והוא זכרותה של חלמון, וירושלמי שבת פי"ב ה"ב זכרותה של חטה, וגיטין פ"ג ה"ג זכרותו של קרן, וע' ירחון בהמ"ד החדש תרפ"ט חוב' ט'., וע"ע ברש"י ויצא (ל' ל"ו), ויעקב ראה את צאן לבן הנותרת ופרש"י הרעועות, וע"ש בגו"א שפי' דא"כ הוי למכתב הנשארות, והנותרות משמע שהם מותר לבד, וע' אמרי שפר שמינו הביא דבכור נוטל פי שנים וצ"ל דבכור חשוב כשנים פשוטים, ונדב הי' בכור וחשובים כשלשה ונשאר שנים, והוי פחות ממחצה ע"ש, וגם כאן בפ' תצוה י"ל דשמו של ראובן הי' נכתב באבן הראשון והי' בכור, אף דניתנה בכורה ליוסף, מ"מ אי' בר"ת פ"ט ה"ט מכל"מ דהי' כותבים שם של יוסף באבן הראשון, וע' אוה"ח בפסוק י', וא"ש דנחשב כאלו הי' נכתב באבן הראשון ז' שמות, ונקראו ששה על אבן השני נותרים, וע"ס חוט של חסד וישב (ל"ז ב'), ובס' גן רוה וד"ח פ' ויקרא, ופרד"י ויגש דף שי"ט: