פעמון ערמב"ן פמ"ג, שישמעו קולו ויכנוס לפני אדונו ברשות (וט"ס שם אדוניו), כי הבא בהיכל המלך פתאום חייב מיתה כמו באחשורוש ע"ש, וגם לבית חבירו אסור לכנוס פתאום בנדה ט"ז:, וע' ויק"ר פכ"א ר"י הוה מבעבע על שום ונשמע קולו, ומשמע ג"כ דהפעמונים להשמיע קול, וערש"י פסחים קי"ב. ובס' הדוה"ע, וע' ירו' יומא ותוס' מנחות ק"ט: ד"ה אזדמן, וכל אדם ל"י באהל אפי' מלאכים, שכ' ודמות פניהם פני אדם, וממדרש שהביא רמב"ן משמע שהי' שם מלאכים, וי"ל פלוג' עפמ"ש בסנהד' ע"ח. הכוהו עשרה ומת פטורים, ריבב"א בזא"ז אחרון חייב שקירב מיתתו, וממקרא א' דרשו, ואיש כי יכה כל נפש אדם, רבנן ס"ל עד דאיכא כל נפש, וריב"ב כל דהוא משמע, דל' כל סובב ב' פירושים, א' כולו, ב' כמו לא תעשה כל מלאכה, כל פסל וכל תמונה, כל המחלה אשר שמתי במצרים, כל חלב וכל דם ל"ת, ובפסחים מ"ג. כל מחמצת ל"ת רבנן סברו כולו משמע דהיינו בעין ולא ע"י תערובות ובא למעט, ור"א סובר דבא לרבות כ"ש מחמצת, וזה פלוג' בברכות י"ב: כל ימי חייך אי ריבוי דכל לכלול כל הימים, או יום תמים עם הלילה, ולכן המד' סובר וכל אדם ל"י באוהל כל כולו שכולו אדם, אבל מלאכים רק פניהם פני אדם, וירו' סובר כל אפי' מקצת משמע, וע"ע במנחות י"א: בכורות ג'., תוס' פסחים ס"א: ד"ה דלמא, לח"מ פ"ב ה"ו מק"פ, הכתב והקבלה פ' בא ע"פ כל מחמצת, ס' ילקוט דוד, ושער בת רבים, וע"ע באוה"ח ומלא העומר וישב, לכו ונהרגהו, כלנו יחד וליכא כל נפש ונהי' פטורים וכמו ב' שעשאו מלאכה בשבת דפטורים (שבת צ"ג.) וראובן אמר לא נכנו נפש דאפי' מקצת נפש חייב ועמ"ש בפ' שמות (א' ט"ז), וברמב"ן עכל"ח אמאי כהן הדיוט ל"ה צריך לפעמונים: