ונשמע קולו עירו' יומא פ"ז ה"ג וכ' רשב"ם לפי שכ' וכל אדם ל"י באה"מ צוה ונשמע קולו בבואו ויתרחקו השומעים משם, וק' דזה כ' ביה"כ וכה"ג משמש בבגדי לבן ואין ביניהם המעיל ע' בכוה"ק, אך פשוט שנתכוון לעבודת כ"ג ביה"כ באוה"מ דכל עבודת היום בכ"ג ועובד בח' בגדים, וכ"כ רמב"ן בסו"פ מ"ג וע' ברש"ש. ובא"ע אחרי (ט"ז ד') כתנת ולא הוזכר אפוד וחשן ומעיל כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקדש, והגרי"ש מלבוב ז"ל הקשה דמפורש בר"ה כ"ו. דבשעת עבודת יה"כ הכהן שימש רק בד' בגדים ולא תי', ולחומר הנושא י"ל קצת דקאי על עבודה באוה"מ, גם לפמ"ש במד"ר כאן פל"ח, ואחרי פכ"א דאהרן הי' יכול לכנוס בכל השנה לק"ק, ועמ"ש בזה בפ' תרומה (כ"ו ל"ג), אפשר דהי' יכול לכנוס בח' בגדים, ואף דבאמת הדין אף בכל השנה נכנס רק בבגדי לבן, אכן הא"ע אפשר דלא ס"ל כן שלא יהי' כ"כ לפלא, וע' בזה בקול תורה שנה א' סי' ל"ט מ"ש בזה הג' כל"ח ז"ל. - ובמד' הזה, י"ל לקמן (ל' מ') וכפר אהרן מדם חטאת הכפורים אחת בשנה לדורותיכם דביו"כ רק מדם חטאת הכפורים, אבל בכל השנה ג"כ יכול לכפר, אבל לדורותיכם הוי באמת רק א'. בשנה - וראיתי להקשות הא השמעת קול אסור ביו"כ כמו בשבת משום שבות, ורק דאין שבות במקדש, וע' סוכה נ': תד"ה ורבנן, ותמיד פ"ה מ"ו דהי' זורק המגרפה להשמיע קול, ועמג"א של"ח סק"א דלצורך מצוה מותר השמעות קול ומכל שכן הכא:
ובבעה"ט מסורה נעשה ונשמע, ונשמע פתגם המלך (אסתר א' כ'), ובנת"ק כ' לפמ"ש בשבת פ"ח. מודעא והדר קבלוה בימי אחשורוש והק' תוס' דכבר אמרו נו"נ, ובתנחומא בראשית כ' דכפי' הי' על תורה שבע"פ וכ"כ הרשב"א ופנ"י שם, והרשב"א כ' עוד דמודעא הי' עד שלא באו לארץ, ואח"כ נתבטל המודעא, דכ' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו (תהלים ק"ה מ"ד), וזה המסורה נו"נ ול"ק איך אח"כ לא רצו, ונשמע פתגם המלך דרק על תורה בכתב אמרו נו"נ ומודעא על בע"פ, מיהו כ"ז קודם שבאו לא"י, אך אח"כ ונשמע קולו בבואו אל הקודש - עוד ראיתי דביבמות צ"ו: ר"י הקפיד שלא אמר שמעתא מפיו דשפתותיו דובבות בקבר והולך אז מעולם לעולם, וז"ש ונשמע קולו בבואו אל הקודש, אחר פטירתו והוא ע"י נו"נ, וע"י ונשמע פתגם המלך מלכו של עולם היינו תורה שחידש, גם בעולם העליון נשמע קולו:
עי"ל עפמ"ש בפ"ה מי"ד מאבות ג' מדות הולך וא"ע שכר הליכה בידו, עושה וא"ה שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, כת א' אומרת ונשמע קולו בבואו אה"ק שהולך לשמוע הדרוש ואינו עושה רושם בלבו, כת ב' אומרת ונשמע פתגם המלך שעושה מצות המלך אבל אינו הולך לשמוע מוסר, כת ג' אומרת נו"נ הולך ועושה, - וע' דברי יוסף והדו"ע דאף דענוה משובח ועי"כ כבודו יגדיל (משלי כ"ט כ"ג) גאות אדם תשפלנו ושפל רוח יתמך כבוד, ודרך עני להיות נחבא אל הכלים כמגילה י"ב: הדיוט קופץ בראש, ובב"מ פ"ה. אסתרא בלגינא קיש קיש קריא אבל לאיש המורם מעם ורועה ישראל הנכון להתנשא למעלה ראש ולנהוג נשיאותו ברמים ככתו' ק"ג: (ועמ"ש בשמות א' ו'), ובגיטין נ"ז. ענותנותו של ר"ז החריבה ביתנו, וז"ש ונשמע קולו בבואו אה"ק, כנגיד ומצוה, קול ענות גבורה, ואז דברי' יהי' נשמעים, וכן ראיתי בשם הח"ס עפמ"ש בערכין ט"ז: דציץ מכפר על עזות פנים, וכ"ה בזבחים פ"ח: אבל לפעמים נחוץ מדת עזות כפ"ה מ"ז מאבות הוי עז כנמר, ובא הציץ לכפר על מדת העזות אכן שיהי' קודש לה' ולא לדבר רשות, וכמו פלפלן שנצרכים לתבשיל ויוסיפו טעם לשבח, כן מדת עזות וכעס - ושמעתי ע"פ צחות באבות שם, עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג"ע יה"ר שיבנה בהמ"ק וק' השייכות זל"ז, ורק בגלות א"א לקיים התורה בלי קצת עזות, וגם בענין חינוך בנים, כי שועלים מחבלים כרם הדת, ומנהוגי בורים, וקלים מקלים שונים, ינהיגו מנהגי זרים בבהכ"נ ואם ימצא איש עז פנים לאמור לשפלי נפש אלה לכו מכאן בוזי קדש בודאי מוכן לג"ע, והאיש אשר ישתמש נגדם כבושת פנים בודאי ינחול גיהנם, וכמ"ש בסנהד' ק"ו. איוב ששתק כו', אך יה"ר שיבנה בהמ"ק וכאשר כל הרשעה כעשן תכלה אז יהי' הכלל, כי עז פנים לגיהנם כו', ולא עתה בדורות עקבא דמשיחא:
ומהגר"י ליפשיץ ז"ל מקאליש שמעתי הא דציץ מכפר על עזות, וכתנת על שפ"ד, מכנסים על עריות, ובזבחים פ"ח. כ' תוס' כי לא על עושי עבירה מכפרים כי עונו ישא, רק על מי שהי' בידו למחות ולא מיחה, ובכפרת ציץ אין אנו יודעים כנגד מי, אם לעזי פנים מכפר, ק' וכי בשביל שאהרן נשא ציץ הותר לזה עזות, ואם על הדור מכפר ג"כ ק', הלא כל החטא שלא מיחה ולא הוכיח, וכי עזי פנים מקבלי תוכחה הם, ורק כונתם דכל החומר בעזות, דבשאר עבירות חוטא מתבייש בפרסם, ועכ"פ אינו מתגאה בו, וע"פ לא די שאינו מתבייש אלא שעוד מעיז להרים ראש, זאת הוא בחינת מצח אשה זונה, ובכל עבירה צ"ל התיקון בעצם החטא, וכאן כשבא לתקן החטא ע"פ שבדור, צריך שיגביה לבו וירום ראשו בגאון, ולא יתבייש בפני המלעיגים שבא לעשות רצון קונו, וזה בחינת מצחו של אהרן, בנשאו בגאון נזר הקדש על ראשו, ובגליוני הש"ס שבת ל': הביא בשם המהר"ל הא דמעזי פנים ועזות פנים שם, דעזי פנים יחד אף שאין בכל אחד מהם עזות כ"כ, מ"מ בהיותם רבים קשה, כמ"ש בגיטין ס"ד. כיון דאיכא עד מסייע מעיז, ואמר עוד ומעזות פנים, מי שגבר עלי' מדת עזות שמעיז אף יחידי, - וע' מהרש"א שבת ס"ג: ד"ה ומוקף, וא"ע כאן ומ"ש בבשלח (דף ק"ז.), - וברא"ם ע' אריכות בכנה"ג בלשונות הרמב"ם באו"ח, פ"י מכל"מ - ובתהל' (ל"ו י"ב) אל תבואני רגל גאוה ויד כו' ר"ת אתרוג על הקונים אתרוג לגיאות וג"כ הפי' ויד רשעים אל תנידני, שהלולב רוצה להיות ביד צדיק עי' עשר אורות די"ז: ובברכות כ"ח: ששמת חלקי מיושבי בהמ"ד ולא מיושבי קרנות, קאי על הלומדים שיש להם קרנות לנגח ולחבל בעת הפלפול עם ת"ח, - ובתהל' (ל"ז ל') פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט, כמו בחולה רופא יביט על הלשון, כן בחולי נפש סימן הלשון, וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל טמא הוא (חקת י"ט ט"ו):
ובשבת י"ב. ויומא ז': ומה ציץ שאין בו רק אזכרה א' אמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו כ"ש תפילין, משמע דתפילין אלים קדושתי' מציץ, וכ"ש משאר בגדי קדש דאין בהם אזכרה, וק' מיומא ס"ט. תפילין מן הצד שרי מדמותר להניח בג"כ אצלו כשישן, משמע דתפילין לא אלימו קדושתי' מבג"כ, דאל"כ דלמא תפילין דחמירי חיישינן לשמא יפיח, והעיר בזה בבית האוצר ח"ב אות ת', ובתמיד כ"ז. פרש"י באופן אחר מדשרינן בג"כ איסור דאו' דאסור להנות מהם שלא בשעת עבודה, ול"ח שמא יתגלגלו ויבואו כנגד ראשו, ש"מ תפילין הוי איסור דרבנן משום בזיון ע"ש, וא"ש אף דתפילין אלים קדושתי', אבל כאן לענין אה"נ מה"ת רק בג"כ, וערש"י ברכות כ"ד. ד"ה כל כ' ג"כ דאיסור הנחת תפילין תחת מראשותיו משום בזיון, - עוד הביא ס' יראים שנ"ט שהביא משנה סוטה ל"ח. כהנים נושאין ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש ע"ג ראשיהן, חוץ מכ"ג שאין מגביה ידי' למעלה מציץ, והק' למה רק כ"ג הא גם שאר כהנים נמי איכא תפילין, וחמירי מציץ כנ"ל לענין היסח הדעת, וי"ל דלענין שאר כיבוד אין חומר בתפילין מציץ, דריבוי אזכרות ל"מ בהא דמחופין בעיר, ומותר לכנוס לביה"כ בהם אי לאו משום שם שדי שבקמטין ורצועות כמ"ש בשבת ס"ב., וכן לענין היסח הדעת דיש לחוש שיפלו וירמסו ברגליו, ואז גם אזכרות שבפנים נדרסות לכן חמירי תפילין מציץ, משא"כ בשאר כבוד תפילין לא חמירי: