רש"י כבר נא' לא ירצה הוא בויקרא (ז' י"ח):
תמיד ערש"י ובכל"ח הק' מנ"ל שכ"ג אסור ללבוש ציץ שלא בשעת עבודה, הא ביומא ז': אי' דא"א לומר דלובש תמיד דהא בעי לעייל לבה"כ, מבואר דמותר לילך לעולם בצי עש"ה, וכן אי' בתוס' יומא ס"ט., קידושין ס"ו. ותו"י יומא ז': דמותר להיות לבוש בציץ כל היום וע' בהגהות אמ"ב על טו"א חגיגה די"ז שהביא ראי' לזה, ובים התלמוד בתשובת הגר"מ בנעט ז"ל, וע"ע בשיח יצחק יומא ז': ד"ה מי, ובאמרי כהן ח"ב במילואים דף ע"ר מ"ש לתרץ זה. ושם ביומא ח'. ועל מצחו ונשא, אתי לומר ראוי למצח מרצה שאינו ראוי למצח אינו מרצה, לאפוקי נשבר הציץ דלא מרצה, ובאמ"כ כאן הקשה למ"ל פסוק על זה דשאינו ראוי למצח אינו מרצה הא סברא הוא סברות ר"ז, ומקורה ממנחות ק"ג: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת, והוא סברא כמ"ש בקידושין כ"ה. לענין ראוי לביאת מים, ויבמות ק"ד: חליצת אלם, ונדרים ע"ג. בחרש, ואולי י"ל דמקור דברי ר"ז כל ראוי כו' הוא מכאן דעל מצחו ונשא ראוי למצח מרצה, אך זה דוחק דחולין מקדשים לא ילפי' בפסחים מ"ה. ויל"ע בזה:
ובפרד"י נח דנ"ה. הבאתי בית האוצר ח"א כלל קל"א שחקר אי מצינו איסור מצד סברא ע"ש בזה, ואציין הרבה מקומות בש"ס שנמצא זה, בשבת ע"ד: השתא לפני מלך בו"ד כו', וכן בפסחים ע"ה:, שבת צ"ו: הכנסה מנ"ל סברא הוא, פסחים כ"א: ל"צ קרא סברא, ודכ"ח: דלא גרע מערל וב"נ, יומא י"א: הני בעי חיי, ומ"ז, השתא לפני מלך כו', ומנחות ס"ב., כתו' כ"ב. למ"ל קרא סרכא, קידושין ל"ד. אטו נשי ל"ב חיי, ומ"א: ברש"י ד"ה לפי שאינו, ונזיר ס"ב., גיטין ו': מילתא דתלי' בסברא, וע"ג:, ב"ק מ"ו. למ"ל קרא סברא הוא, שבועות ל"ו. סברא מדלאו שבועה הן שבועה, מנחות י"ג: מה לי ממילא וילפי' קומץ בכלי כמקבל דם וחייב חטאת, מבואר דסברא דאו' דבדרבנן אין מביאין קרבן, בנזיר כ"ט., ומנחות ס"ב. דרך בזיון כו', חולין קי"ד:, ונדה כ"ה., וע"ע בפ' ויקהל (ל"ו ו') מ"ש בזה, וע"ע נמ"י פ' הזהב על מה שפי' הרי"ף אהך דר"י ד"ת מעות קונה דלאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא הרי דקרינן לסברא ד"ת, ועשו"ת חיים שאל סי' ע"ה, שהביא דעות אי ברכת המוציא דאו', וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות ח"ב קפ"ט, וע' שבו"י ח"ג קל"ה, וגליוני הש"ס ברכות ל"ה: