והלבשת ביומא ה': ח"א אהרן ואח"כ בני' וח"א בב"א, ומקשה בב"א מי משכחת ומשני ל"צ דאקדים בזא"ז אבל בסדר א' ולא הפסיק בגד אחר, וע"ס אדני פז בזה, ומשמע דאם עושים בזא"ז בלי הפסק חשוב בב"א, ועשו"ת שבות יעקב אה"ע ח"א קכ"ט שמביא ראי' מזה לחליצת איטר שהדין שחולץ בשתי רגליו, ונחלקו הפו' אי יחליץ בשתיהן כאחד או בזא"ז, ומכאן מוכח דאף בזא"ז בלי הפסק חשיב בב"א, ועב"ש קס"ט סקכ"ד, ופ"ת סקכ"ד הרבה מזה, ובהדו"ע הביא ראי' מזבחים ל"א. כביצה אוכל כו' נפלו שניהם כאחת וכ' רש"י דה"ה בזא"ז, הרי דב' דברים תכופים זא"ז חשיבי בב"א, וע"ע בכריתות י"ח. תד"ה אפשר דמ"ש בד"ט: דכל בב"א תרוויי' קדשו, לאו בב"א ממש רק אפי' קודם משהו מחבירו הוי בב"א, ועמ"ש בפ' וארא דף מ"ז. בד' כוסות שתאן בב"א לא יצא בפסחים ק"ח:, וכ' רשב"ם בלי הפסק הוי ג"כ בב"א, וע"ש הרבה חדשות דהיכי דהוזכר קדימה ואיחור אם נעשה בב"א אי יצא, וערש"י תשא (ל' י"ט) ורחצו כו' בב"א הי' מקדש ידיו ורגליו, ובגו"א וז"ל דאל"כ אין לרחוץ הידים תחלה ואח"כ רגלים דמעלין בקדש, והו"ל להקדים רגל ואח"כ יד כמו בתפילין אלא כאחת הי' מקדש, נשמע מזה דעושה בב"א יוצא הכל, והוי ידים תחלה והוי ג"כ רגלים תחלה, והוי מעלין בקודש וג"כ כסדרן, וע' מצורע (י"ד י"ד) בהן ידו הימנית ובהן רגלו הימנית, וקיי"ל דצריך כסדרן ול"מ בב"א, וער"מ פ"ד ה"ב ממחוסרי כפרה וצ"ע. - וביומא ה': בלבישה זא"ז הוי כבב"א, ועתוס' כתו' ל': ד"ה ל"צ, וזבחים ל"א. ברש"י דה"ה בזא"ז הוי ביחד, וכ"כ תוס' בכורות י"ח. ד"ה אפשר, ויבמות צ"ח. ד"ה על, ומג"א א' סק"ג, ועשו"ת אבני חפץ צ"ד:
ובמגילה ב': אי הוי כ' את יום י"ד וט"ו כדקאמרת, השתא דכ' את יום י"ד ואת יום ט"ו אתי את ופסיק, והק' בשו"ת שער אפרים סמ"ח, מזבחים י"ט: ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם, נימא נמי הכי ידיהם לחוד ורגליהם לחוד דאתי את ופסיק, ושם משמע בהיפך דבעי ידיהם ורגליהם בב"א, ופרש"י דמשמע הכי מפי' הקרא, וכ"פ הר"מ בפ"ה ה"א מביאת מקדש, ותירץ דהול"ל את יום י"ד ואת יום ט"ו לחדש אדר, ומדכ' את יום י"ד לחדש אדר, ואח"כ ואת יום ט"ו והפסיק לחדש אדר באמצע, אמרי' שהפסיק הענין ע"ש עוד ב' תירוצים. ובתוה"מ למלב"ם תשא (ל' י"ט) תי' לפמ"ש באחרי שכ"מ שלא כפל שם היחוס מורה שהוא טפל לחבירו ועז"א אם אי' שיום י"ד עיקר, לא לכתוב ואת יום ונדע שהוא טפל ליום י"ד שבו קורים הכל אבל פה אם יכתוב ורגליהם נאמר שרחיצת רגלים טפל, וז"א שהוא עיקר ומעכב - ומצאתי ג"כ בחת"ס או"ח קצ"ד שהק' כן ויען שהס' מצוי לא העתקתי, ורק אבוא מס' טעם מן בס' עמק הלכה מהזרע ברוך, חגיגה י"ב. יליף את הארץ להקדים שמים לארץ, ובתשא פרש"י ובב"א כו' ול"ת קו' ש"א הנ"ל, י"ל עפחז"ל בכ"ד לפעמים אמרי' או לרבות כלאים ולפעמים או למעט כלאים, ומשני הכא מענינא דקרא והתם מענינא דקרא, דהיכי דדעת מכרעת למעט בא הכ' לרבות, וכ"ה דמכרעת לרבות בא למעט, ויל"ד במגילה אריכות הל', אי הוי כ' את יום י"ד כו' הו"ל בקיצור אתי את ופסיק, ונ' דחדא מתורצת בחברתה, דלפ"ז הוי ק' קו' הנ"ל, ואמר אי הוי כ' ויום ט"ו כדקאמרת, נמצא אי ל"ה כ' את הדעת מכרעת שלא לחלק, והשתא דכ' את פסק כנ"ל, אבל בורחצו כו' אי ל"ה כ' את מהיכי תיתי הו"א שיהי' בב"א לכך פרש"י את לומר שיהי' בב"א. עי"ל דידוע את בצירי יש טעם על תיבת את ואינו דבוק לתיבה שלאחרי', ואת בסגל אינו נקוד בטעם ודבוק לתיבה שלאחריו, ויובן בשלמא בפ' בראשית כ' את בצירי ואינו דבוק לאחריו לכך דרשי' להקדים, וכן נמי בקרא את יום י"ד ואת יום ט"ו כ' את בצירי לכך אתי את ופסיק, אבל בורחצו את כו' כ' בסגל דרשי' בב"א, וע"ע באו"ח בכת"א פ' תשא בזה אריכות וכל"ח ומנ"ח מ' ק"ו:
עי"ל דעיקר מצות מגילה רק ביום, וכמ"ש בנובי"ק או"ח סמ"א ובטו"א, ומ"מ בהספד ותענית אסור אף בלילה, וכ' בט"א דכעין יו"ט דאו' איתקן דאין מצות שמחה בליל א' שאין שמחה לפני', כמ"ש בפסחים ד"מ מ"מ אסור בהספד ותענית, וא"כ אי נימא דמוקפין יעשו בי"ד וט"ו, וא"א לומר שהב' ימים יהי' יו"ט א' דהא כ' יום י"ד, ויום ט"ו, ואם הוי יו"ט א' א"כ בליל ט"ו הי' צריך לנהוג משתה ושמחה כמו בלילות האמצעות של כל יו"ט, ועכצ"ל דלאו יו"ט אחד הוא, אלא דמ"מ אי לא כ' את ס"ד דבאמת כל יום ויום הוי יו"ט בפני עצמו, כמו שמ"ע שהוא רגל בפ"ע, ואיצטריך ריבוי דליל יו"ט אחרון לשמחה, וכאן כיון דהוא יו"ט בפ"ע אין מצות שמחה רק ביום ולא בלילה, והשתא דכ' את משמע דזמנו של זה כזמנו ש"ז, כיון דא"א לומר דאתי' שיהי' יו"ט א' מדכ' יום ולא לילה עכצ"ל להיפך ודו"ק:
ומלאת ערש"י ובשופטים (י"ז ה') ורמב"ן כאן, ובפרד"י וישלח דר"מ. כתבתי בזה הרבה, ומענין הסרת כובע סימן להכנעה, וע"ע בפ' שמות דף כ"ה: