החלב רש"י חלב הדקים או הקבה, ע' ויקרא (ג' ד'), ומ"ש רש"י ובאימרי הפר וכו', אימרים הם הדברים הנשרפים ממנו היותרת ושתי הכליות והחלב, וערש"י חולין י"א. ד"ה מאליה:
איל מלואים רש"י שלמים, ע' לוית חן צו (ז' ט"ז) נדר או נדבה פרש"י שלמים, וברא"ם הביא ת"כ יכול כולו יאכל ביום א' ת"ל ממחרת, יכול מצוה לב' ימים ת"ל והנותר כו', וצריך טעם הא דשלמים אף דנאכלין לב' ימים מ"מ מצוה יותר לאכול בראשון, וכן באיל מלואים דהוא שלמים, ולענין אכילה רק יום ולילה כחטאת כמ"ש שם, ונר' דכ"ז כדי שיאכל בשר קדש לתיאבון וכ"מ לרז"ל ששקדו על אכילת מצה לתיאבון, ובע"ש וע"פ לא יאכל סמוך לחשכה, ולכן בשלמים אף דזמנו ב"י, מצוה לאכלו ביום א', עפמ"ש בסנהד' ע'. ועד כמה אינו נקרא מליח כ"ז שהוא כשלמים שלא עבר ב"י ולילה, אבל בבן סורר משום אמשוכי ובכ"ש לא ממשיך לבו, ופרש"י משעבר לילה א' פג טעמו, לכן מצוה יותר לאכול שלמים ביום א' דלא פג, ואם הותיר יאכל ביום ב' שעדיין הוא בשר של שמחה, אבל אח"כ שנקרא בשר מליח באש ישרפו זה בשלמים שנאכל לכל אדם, אבל חטאת דרק לכהנים, וכ' תוס' יבמות פ"א. ד"ה דברי, דחתיכה שאינה ראוי' רק לכהן ל"ה ראוי' להתכבד, הרי דיותר חשוב על אוכלי' בשר שראוי לכל אדם, לכך שלמים שנאכלין לכל חשוב ונאכלין לב', אף דהופג, מ"מ עדיין בשר של שמחה ונאכלת לתיאבון, אבל חטאת דא"נ רק לכהנים זל לאוכליו, לכן קיצר זמן אכילתו עד שלא פג, ומה"ט איל מלואים אף דהוא כשלמים מ"מ הואיל דבעלים של אכילת איל ל"ה רק אהרן ובניו, ונמצא שקל אצל אוכליו, לכן זמן אכילתו כחטאת יום ולילה דנאכל לתיאבון עד שלא פג טעמו: