לאהרן ובניו, ע' יומא ה'. תד"ה סמיכה, הק' נימא הקטרת אימורין א"מ כו' והא לאהרן ובניו כו', וכ' בס' פתחי שערים דלא קאי על פסוק כ"ח דההוא לדורות, אלא ע"פ כ"ו והי' לך למנה והיה רבוי, וצ"ע אי פר ואיל של משה קרוי מאשר לאהרן, דההוא בשביל אהרן או משל אהרן ממש, ומזה יש להוכיח מה שנסתפק בצל"ח ביצה דף כ', דמנלן דבעלים אינם אוכלין קודם הקטרת אימורין, וצ"ל דבקדשי שעה בח' מלואים כל הכתוב מעכב, וקדשי דורות אין להקדים או לאחר לקדשי שעה, ע' יומא ד"מ. בת"י אי דברים הנעשים בחוץ מעכבים לדברים שבפנים כבגדי לבן, ועמל"מ פ"ז ה"א מתמידין, ובח' למלואים כ' בשמיני (י' ט"ו) והי' לך ולבניך אתך לחק עולם, וג"כ י"ל דלדורות קאי והי', אך י"ל כיון דבעניני דמלואים כ' הוכיחו בתוס' שפיר דבמלואים נמי הקטרת אימרים שנטמאו או שנאבדו אין מעכבין וא"כ יש להכריע ספקות הצל"ח, ועסה"מ מ"ע פ"ט והאוכל אותה עושה מצוה, וע' קו"א לשאג"א סל"ג האריך דאכילת ק"ק לבעלים מצוה ודוחה לל"ת, וכ"כ רמב"ן ותוס' ורא"ש נדרים ד': וצ"ע על הצל"ח ביצה י"ט שדחק בזה וע"ל בדף ש"ג.: