ואכלו אשר כפר בהם, מ"ע דאכילת קרבנות על הכהנים ולא על נשים, אף דמותרים לאכול והתורה התיר להם ולקטנים אבל לא מצוה, וישראלים בקדשים קלים אי מצוה נסתפק בצל"ח ביצה די"ט, ועמש"ל בפסוק כ"ח, ובמח"כ נעלם ממנו רש"י פסחים נ"ט. ד"ה בשאר דהוי מצוה אף בישראל, וע' רא"ש ור"ן נדרים ד': ד"ה קשריא וכ"כ ברמב"ן על סה"מ מצוה א' דהוי מצוה בבעלים, ועמנ"ח מ' ק"ב, ובשלא כדרך אכילה תלי' בספיקו של מל"מ פ"ה מיסוה"ת אי במ"ע יוצא שלכד"א, וגם מ"ע דאכילת קדשים צריך כזית, כמו כל מצות מצה ומרור וכ"כ במנ"ח שם, אולם בתו"י יומא ל"ט: אי' דלא בעי כזית, ועי' בדורש לציון דרוש א', וחת"ס או"ח מ"ט וק"מ שנסתפקו בזה אי בעי כזית וע"ע במנ"ח מ' קל"ד, וגם באכילת כהן בע"מ מתכפרים הבעלים כן משמע מפסחים נ"ט:, כיון דחולק בקדשים כמנחות ע"ג., ואכילתו נקרא עבודה בב"ק ק"י. ובשטמ"ק שם בשם הרשב"א ועתש"ו הרד"ד או"ח ח"א באמ"כ סי' ב' או"ג, וראיתי עוד במשנה ראשונה על תרומות פ"ח מ"א, דאשת כהן ועבד כהן יש להן מצוה באכילת תרומה כמו הכהן עצמו ומברך עלי' כמ"ש הר"מ סוף ה' תרומות ע"ש, וע' תוס' גיטין י"ב. ד"ה השבתני דהוי מצוה, ועפה"מ שם בזה פלוג' דר"מ וחכמים, וע' בצל"ח ריש ברכות דלהכי נקט כהנים אוכלים דאף דנשים ג"כ אוכלים אבל לא חשיב עבודה בהם ע"ש וצ"ע מפסחים ע"ב:, ומזה"ק בהר ק"ט. משמע קצת דאכילת קדשים קלים לבעלים אינה מצוה עש"ה, וע' בבית האוצר ח"א כלל קס"ב קס"ג וקס"ז אריכות בזה:
ובאוה"ח אכילת שלמים לבעלים תפעול הכפרה ואפי' למשה אסורים הגם שאוכל החזה שאסור לאהרן ונ' מדברי' דבכל שלמים הדין כן דחזה ושוק לכהנים והשלמים יהי' אסור להם וצע"ג, ודעת המאירי בסוכה דשלמים אסורים לזרים רק לבעלים מותרים, אבל שיהי' אסורים לכהנים ליכא מ"ד, וכן מה שאסר אותם למשה שיהי' חמור מהמורם שבהם צ"ע, ועכל"ח ראה אות ה', ושו"ת משיב שלום סי' י' אות ה', וטל תורה על ירו' יבמות פ"א ה"א, ובהשמטות דף מ"ז ע"ד:
לא יאכל כי קדש הם ערש"י וסה"מ ל"ת קל"א, וברש"י מנחות ע"ד. ותד"ה לאו. ילקוט אמור רמז תרל"ו, ובמעילה י"ז: מכות י"ח., ר"מ פי"ח ה"י מפסה"מ, ועתוס' זבחים ע"ח. סד"ה הפגול, ר"ש ערלה פ"ב מ"י, חינוך ר"פ והגהות מל"מ על חינוך מ' תפ"ז: