כי תשא בעה"ט סמך קרנותיו לכי תשא רמז למ"ש רמה קרנם של ישראל בכי תשא, והוא בב"ב י': אמר משה רבש"ע במה תרום כו' וענינו כמו צדקה תרומם גוי, משלי (י"ד ל"ד), וע' מכילתא משפטים (כ"א ל'), ואף דבטח משה ידע דבמצות צדקה תרומם קרן ישראל, וכמ"ש דוד (תהל' קי"ב ט'), פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד, רק אי' בסוכה מ"ט: אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד, שנ' זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י' י"ב), ואם בצדקה שלו החיה ממות לחיים, זכות גדול ג"כ לו שיאריך ימים, וכמ"ש שם בב"ב י"א: בבנימין שהחיה אשה וז' בנים האריכו לו כ"ב שנים, אבל נתינת מחצה"ש הי' אחר מעשה עגל שהיו חייבים מיתה, כמ"ש (משפטים כ"ב י"ט) זובח לאלהים יחרם, וא"א שיצילו בצדקה, כי במדבר ל"ה עני מחוסר לחם דהי' להם מן, וגם שמלתם לא בלתה (דברים ח' ד', וכ"ט ד'), לכן נצטוו למנות ישראל ועניים מממון שאין להם ליתן מחה"ש, ואז תוכל ח"ו להיות מגפה, לכן בזה שהעשירים יתנו לצורך עניים החצאי שקלים יצילו בזה העניים ממות לחיים, ועי"ז גם הם ינצלו ממות, וז"ש במה תרום קרנם עתה במדבר, א"ל בכי תשא, וע"ל בפסוק ט"ו, וע' שו"ת מור ואהלות ח"א בהקדמה ובית דוד דרוש ח', והקד"ל ז"ל אמר רבש"ע הרם "קרן" ישראל, אל תחכה על ריוח כי ספק אם יהי' ריוח, אלא קח הקרן, והוליכם לא"י, ובעוה"ר גם הקרן פוחת והולך מרוב הצרות, ובפסחים פ"ז: לא הגלה ה' לישראל אלא כדי שיתוספו גרים, והיום לא די שלא יתוספו רק גם הקרן יתמעט, ורבים מתבוללים בין אוה"ע:
עי"ל כי האסון היותר איום לעמנו, אם יחדל לשמוע במנהיגיו נושאי דגל התורה, וכמ"ש (תולדות כ"ז מ'), כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, אל תדמה כי פריקת עול הוא "עליה" רק תריד "ירידה", וז"ש במה תרום קרנם בכי תשא את ראש בנ"י להרים קרן הראשים, וידיהם תחזקנה להקדים דת היהדות על תלה, ועמ"ש בזה בפ' שמות דף ו': ובאלשך כ' כ"ת את ראש בנ"י, מנהיג וראש לבנ"י רק ראוי מי שמוכן ליתן "כופר נפשו" לעבוד להכלל ישראל במסירת הנפש, ומענין כל הפרשה ע' בל"ע דרוש ס"ט, ארצות השלום דרוש ד', וס' פני האריה החי דרוש ה':
רש"י כשתחפץ לקבל סכום מנינו לראות כמה הם אל תמנם לגלגולת אלא יתנו מחה"ש ותמנה השקלים, וכ' רא"ם שאין הפי' כפשוטו שאחר שיקח סכום מנינם יתנו חצאי שקלים, רק קודם שימנו יתנו הכופר חצאי שקלים, וע"י השקלים יקבל סכום מנינם ופי' כי תשא כשתחפץ לקבל לא כשתתקבל עש"ה, ובעץ יוסף על ע"י רפ"ב דיומא כ' הא דלא מייתי ראיה שם דאסור למנות אפי' לדבר מצוה מכאן דהצריכם כופר נפש, דיש לפרש לענין רשות "כשתחפץ" למנותם לא צורך מצוה:
וכדי לברר הענין אבאר בעזה"י: ביומא כ"ב: אסור למנות ישראל אפי' לדבר מצוה דכ' בשאול ויפקדם בבזק (ש"א י"א ח'), ואח"כ יליף מויפקדם בטלאים (ט"ו ד'), ואח"כ אי' כל המונה ישראל עובר בב' לאווין לא ימד ולא יספר, ובברכות ס"ב: עה"פ (ש"א כ"ו י"ט), שאמר דוד לשאול, אם ה' הסיתך בי, א"ל ה' לדוד מסית קרית לי אני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות יודעים כי תשא כו' ונתנו כופר, וכ' בש"ב (כ"ד א'), ודה"א (כ"א א'), ויסת את דוד לך מנה ישראל, ואח"כ נענש דוד ע"ש, וברמב"ן כ' משום דלא נתפרש כאן אם הוא מצוה לדורות, או לשעה למשה במדבר טעה דוד ומנה בלא שקלים והי' הנגף, ובפ' במדבר (א' ג') כ' פי' אחר, כי רחוק שלא יזהר דוד במ"ש בתורה ול"י נגף בפקוד אותם, וגם אם טעה דוד הי' שם יואב וחכמים וידעו היטב שאסור למנות, ורק הקצף הי' שמנאם שלא לצורך ואסור אפי' אם מונה ע"י דבר אחר, וכ"ה במדרש שם ורד"ק, ועוד כ' הרמב"ן כי דוד צוה למנות מבן יג"ש והי' צריך למנות מבן כ', ובאוה"ח כ' דגם שלא לצורך מותר למנות בשקלים, ולא הביא דרמב"ן נסתפק בזה, וכ' ג' חילוקים, א', כאן אחר העגל שהי' לצורך וכדי לכפר על העון הוצרך למחה"ש, ב', כל שיש צורך במספרם בלי חטא א"צ לספור ע"י שקלים אלא אפי' ע"י ד"א כמו בשאול, ג', כל שאין צורך למנותם אין למנות אף ע"י ד"א וזה הוא טעותו של דוד, אבל אם הי' ע"י שקלים הי' מכפר על נפשם ע"ש היטב:
והמהרש"א ביומא הק' למה הביא שם ראי' דאסור למנות משאול ולא הביא מתורה כאן דלא מנה רק ע"י שקלים של"י נגף (וכמש"ל בשם עץ יוסף), ותי' דכאן הי' חטא עגל לקח השקלים לכפר ולהגין, אבל בעלמא בלא חטא מנלן, לכן יליף משאול דל"ה חטא ואעפ"כ הוצרך טלאים, וראיתי ג"כ בס' ישועות מלכו דע"ד: שהק' כנ"ל ובמח"כ לא ראה שקודמו המהרש"א, ותירץ דמתורה לא ידעינן רק דאסור למנות כל ישראל ואין ראי' לפייסות שם ביומא לכן הביא משאול דל"ה כל ישראל, וכ"כ בשפת אמת יומא, וברא"ם כ' כרמב"ן דדוד חשב דלא לדורות, והק' ג"כ כשפקד דוד אח"כ העם ושלח שליש ביד יואב, ושליש ביד אבישי ואתי, למה ל"ה מגפה, ותי' ג"כ דרק כשנמנין כל ישראל, אבל מקצתן אין שולט ע"ה וע' גו"א, ובלבוש האורה כ' דדוד ידע דהוא גם לדורות, אך לא ידע שתיכף אחר המספר יקפוץ הנגף, ופי' הפסוק לא כרש"י כשתחפץ כו' רק כפשוטו כי תשא דמקודם יוכל למנות ואח"כ יתנו כופר, והי' בדעתו שימנו ואח"כ יצוה ליתן כופר עש"ה, ולהצדיק דברי רמב"ן שדוד טעה וסבר שרק לשעה, י"ל עפמ"ש בשקלים פ"א מ"ה דנשים פטורות משקלים וכ' ג"כ את ראש בני ישראל, ואי הוא מצוה לדורות אמאי נשים פטורות וע"כ דרק לשעה משום כפרה, ונשים דל"ה בחטא עגל ל"ה צריכים ליתן מחה"ש, וזה שצוה למנות שסבר דבלא חטא מותר וע' כל"ח:
ובתוס' רי"ד יומא כ' ג"כ דלדבר מצוה צריך לפקוד ע"י ד"א, אבל שלא למצוה אפי' ע"י ד"א אסור דאל"כ למה נענש דוד, ולמה לא מנה ע"י ד"א ושם ל"ה מצוה, והא דפסחים ס"ד: באגריפוס תן עמך בפסחים אף שהי' ג"כ שלא למצוה, מ"מ בפסחים אין קפידא, וע' באר שבע מס' תמיד ובהגרצ"ח, ובפענח רזא הק' ג"כ על רש"י אל תמנה לגלגולת אלא יתנו כו' דהא כ' ויפקדם בבזק ובטלאים, ולהנ"ל א"ש דהי' לצורך מצוה לצורך מלחמה מותר ע"י ד"א ואף בלי שקלים, אבל אם רק לדעת מספרם לא שרי רק בשקלים, וע' באומר השכחה להגרי"פ שם, עוד הק' הג' הפע"ר מה שפרש"י שנמנו פעם שני' ולא איתפרש שנתנו שום דבר ע"ש, צ"ע דאי' ברש"י בפט"ז שגם במנין השני נתנו מחה"ש, וכ"כ רש"י בפ' במדבר, והאברבנאל השיג באמת שבמספר השני לא נתנו שקלים וע' מלב"ם שסתר דברי', והגרי"פ העיר שם שהפוסקים לא הזכירו איסור זה, ורק המג"א קנ"ו סק"ב דאסור למנות אפי' מתכוון רק להטיל גורל אפי' לדבר מצוה אלא מוציאין אצבעותיהם ומונין ע"ש, ולא הביא שכ"כ הר"מ בפ"ד ה"ד מתמידין, ועשו"ת תורת מרדכי בקונטרס חיבת הקדש סי' א' אות ט', והטעם דע"י אצבע מותר אע"ג דהוא ג"כ חלק מגוף מ"מ כיון ד"כ כ"ת את ראש בנ"י, הקפידא רק אם מונה לגלגלותם או ד"א שהנשמה תלוי' בו, אבל אצבע לא, והא דלא מנו בכלל המצות, וכה"ק בשיירי כנה"ג בכללי הלימוד בסוף ברכות אות כ"ן, עשום דאין ראי' מתורה די"ל דהי' לכפרת עגל, וגמ' ג"כ הביא ראי' משאול, וכיון דאינו מפורש בתורה, ומדברי קבלה אין למנות במנין המצות:
וע"ע במהרש"א שם שהק' אמאי לא מייתי לאסור מקרא דתורה ושמתי את זרעך כחול אשר לא יסופר ות' דשם לא לאיסור קאמר רק דלא יסופר מריבוי ופלא שברש"י שם בשמואל (ט"ו ד') כ' שאסור למנות ישראל מפסוק זה והוא כנגד הגמרא, והנה לפמ"ש ברש"י ורא"ם הנ"ל דהי' מונין השקלים ולא ישראל, ובפי"ג העובר על הפקודים כ' דרך המונין מעבירין את הנמנין זא"ז כו' משמע דנמנו בעצמן זא"ז, וכ' בס' פני אריה זוטא דבר חדש דה"פ דבתחלה יתנו כ"א מחה"ש ותמנה השקלים, אמנם מחשש פן לא יתנו כולם, לכן א"ל אח"כ כל העובר על הפקודים כו' לכפר על נפשותם, ר"ל בזאת תדע מי נתן ומי לא נתן, דאח"כ תעבירם ותמנם לגלגולת בעצמם שנית, ומי שנתן מחה"ש יהי' לו לכפר, אע"פ שנמנה עכשיו שנית, אבל מי שלא נתן ישלט בו הנגף כי נמנה לגלגולת ולא כיפר בעד נפשו, וממורא זו בודאי כולם יתנו, וצדקו דברי רש"י דהי' שני מנינים ע"י שקלים וע"י גלגלת, וע"ס ד"ח דא"ש בזה רש"י שכ' לא תנגפו ע"י מנין, דהי' ג"כ מנין גלגלת אח"כ, וא"ש נמי דכ' ול"י בהם נגף בפקוד אותם, דהול"ל ול"י בהם נגף אם תפקוד אותם, ולהנ"ל א"ש דהי' באמת פקידה שני', וא"ש בזה קו' הנ"ל איך טעה דוד למנות, דסבר דמחה"ש שנתנו במדבר הוא לזכרון עולם לכפר תמיד מה שימנו, וכמו שהי' באמת אח"כ שניצלו כמ"ש בברכות שם, ויאמר למלאך הרף ידך וכו', מה ראה כסף הכפורים, ופרש"י שניתן במנין הראשון במשכן וכיפר על מנין זה ע"ש, וא"ש דלא טעה רק במקצת, דכסף הכפורים לזכרון תמיד רק לענין שלא להרבות להשחית, ועפ"ז א"ש בברכות שם הרינו מכשילך שאסור למנות בכי תשא כו', משמע דמפסוק זה מוכח שאסור למנות וביומא יליף משאול וכמ"ש המהרש"א וע"ע בעיון יעקב, ולפמ"ש א"ש דמכי תשא כו' ליכא ראי' כ"כ לדינא די"ל דכסף כפורים הי' לזכרון עולם גם היום שמותר למנות לגלגלת, והביא ראי' מטלאים דגם לדינא אסור למנות, והשקלים שנתנו במשכן אין מועילין לדורות רק לענין זה של"י הקצף גדול כ"כ כמו בדוד שהמגפה נעצרה וכנ"ל:
וראיתי עוד מקשים אם כל מחה"ש שלא ישלוט ע"ה א"כ שבט מנשה ואפרים למה הוצרכו ליתן מחה"ש דהם מזרעו דיוסף קאתי דלא שלטו בי' עין וכב"ב קי"ח. וצ"ע. ובע"נ ת' הא דדוד דשלח למנות ע"י יואב דסבר אשלד"ע, ולתוס' ב"מ י': ד"ה דאמר, דהשליחות בטל, וכ"פ בנובי"ק אה"ע ע"ה, נמצא דאין המנין עושה רושם כלל שיהי' נגף, אך ז"א דפרעה ג"כ נענש אף שכל מעשיו הי' ע"י שליח, לגמ' שם דאשלד"ע רק באיבעי עביד וא"ב לא עביד לאפוקי חצר דבע"כ מותיב בי', ובמלך ל"ש אשלד"ע כיון דידו חזקה ובע"כ מוכרחים לעשות שליחותו ודמי לחצר משו"ה נענש פרעה, וג"כ בדוד ל"ש אשלד"ע דהי' מלך וצוה ליואב, אך כשאמר ליואב הי' רק בלשון בקשה ולא בציווי ושייך אשלד"ע ע"ש באריכות, והנה הא דבמלך ל"ש אשלד"ע כ"כ ברד"ק ש"ב (י"ב ט'), ועמש"ל בפ' שמות דף י"ב:
ובשו"ת כתב סופר יו"ד סק"ו הביא בשם אביו ראי' מיומא דמונה עובר בלאווין, וש"מ אפי' כותב עובר, דאל"כ למ"ל לשאול בזק וטלאים, ויואב נמי אמאי לא מנאם בכתב, ואפי' אי לענין שבועה וברכה כתיבה לאו כדביר מ"מ לספירות העומר יוצא אי נתכוון לצאת בזה ע"ש, ומ"ש בפ' יתרו דף קל"ז:, אבל באמת אי' ברלכ"ג במדבר דנשיאים מנו שמות הנכתבים בכתב ולא שנו האנשים כלל וז"ש שם, שאו כו' במספר שמות כל דבר לגלגלותם שנמנו רק השמות, ומצאתי עוד בתורת העולה לרמ"א ז"ל ח"ג פרק פ"א, שהק' ג"כ על רמב"ן כיון דהטעם משום ע"ה מה לי לשעה ומה לי לדורות, וכ' דטעם הפקודים כי הובטח לאברהם שזרעו יהי' כעפר הארץ שלא ימנה, וכן ליעקב שמתי זרעך כחול הים אשר לא יסופר, ולכן אם ישראל נמנים מראים שאינם מזרע אברהם ויעקב, וע"כ הנגף שולט בהם שיתקיים ברכת אברהם ויעקב עכ"פ, כי ע"י הנגף לא נודע מספר הנותרים, וחשב דוד כי אינה נוהגת לדורות רק אחר שיתקיים ברכתם, אבל בימי דוד בסוף ימי' הי' לישראל כל טוב וחשב שכבר נתקיים ברכת אברהם ויעקב ומשו"ה מנה ע"ש באריכות, וע"ע מ"ש בפ' שמות דף ד': בגמ' יומא הנ"ל, ובתו"י יומא נ"ב ויפקדם בטלאים שם מקום הוא לפי הפשט עכ"ל וצע"ג:
ונתנו עבעה"ט למפרע ג"כ אם נותן צדקה יחזיר אלי' וכ"כ בכל"י, והגר"א אמר דעל תיבת ונתנו יש קדמא ואזלא ובא לרמז למ"ש בשבת קנ"א: אר"ח לדביתהו, כי אתי עניא קדים לי' רופתא כי היכי דליקדמי לבניך, א"ל מילט לייטית לי, א"ל גלגל הוא שחוזר בעולם, ונתנו נקרא פנים ואחור גם הנותן יצטרך לפעמים שיתנו לו ח"ו, וז"ש קדמא ואזלא אקדימו כו' לכן אתה הקדם לו ותן לו וילך לפניך צדקך בטרם יסוב הגלגל על בניך, - ובח"ס כ' ע"פ תוס' תענית ח': אין הברכה מצוי' רק בדבר הסמוי מן עין, ובחולין ק"ה: אי' בהיפך דמזיקין שולטין רק בדבר הסמוי מעין, יבצייר וחתום לי"ל רשות למישקל, ותי' דבאמת כן הוא באותה ברכה שבא בסמוי עין הם יכולין לשלוט והוי כזוכים מהפקר, אבל בדבר של בעלים ממש א"י לשלוט, וע"ס רצוף אהבה שם, וכן י"ל שבנ"א מתרבים אם לא ימנו אותם, ובאותן יוכל לשלוט הנגף, והתקנה שימנו אותם ולעומת זה אין הברכה מצוי בהם, אמנם כ"ז אם מונין אותו דבר בעצמו, אבל אם מונין מחה"ש שבא לכפר אז ברכה מצוי כי הם בעצמם אינם מנוין, כי רק בדבר שאין מנוי כלל י"ל שליטה וכאן מנוין במחה"ש, ועז"א כי תשא דהיינו לנשאם בברכה אז יתברכו בשתים, ברכה לפקודיהם שלא יחסר בהם, וגם יתרבו ויהי' הברכה בכפלים:
ובס' איל המלואים כ' דק' למה כל העמים בפקודיהם אין נגף, ולמה יגרע בנ"י הנמנין לדבר מצוה, הא שלוחי מצוה אין ניזוקין, אלא דענין ע"ה למשל ראובן רואה בשמעון עשירות אומר מפ"מ יש לו אז נתבקר למעלה פנקס שמעון, וימצא כתיב בו חטאיו ויענשו אותו, וכן כאן כל ישראל ערבים זל"ז, ולכאו' הו"ל שאיש בחטאו יומת, ורק דקיום ישראל רק בדרך כלל, כמחז"ל ע"פ (תהל' ס"ח ז') מושיב יחידים ביתה, יחידים הי' ישראל ועשאן ה' בית, ופי' באוה"י כמו בית שיש בו עצים רקובים מ"מ הם עומדים ביחד עם עצים טובים ולא כן כאשר יפרדו, כן בבנ"י רק השגחת ה' בכלל, אבל כשמתחילים למנות מורה על חשיבות בפ"ע לכן מבקרין פנקסו, ולא המנין גורם אלא ע"י המנין מבקרין פנקסו, ואי' בשבת קמ"ו., יבמות ק"ג:, וע"ז כ"ב:, ישראל שעמדו בה"ס פסקה זוהמתן ונתבטל יצה"ר ול"ה חוטאים ול"ה יראת ע"ה, ואחר עגל חזר יצה"ר ויש יראת ע"ה, לכן צוה ה' שאסור למנות כ"א ע"י שקלים או שיתנו צדקה ומגין, וז"ש כל העובר על הפקודים דעברו על פקודי דאורייתא:
שם ברמב"ן דמשמע מדברי' שהי' ישראל מביאין במדבר ק"צ בכל יום, ולכן נצטוו שיתנו כל הנצרך כפרה שהגיע לכלל חיוב מצות מחה"ש לקרבנות, והוא נגד הא דחגיגה ו': דקאמר דשבטו של לוי לבד הקריבו, ועמל"מ ריש ה' תמידין, ובטו"א שם והגהות מצפה איתן: