זה יתנו רש"י הראה לו כמין מטבע של אש, ובמדרש ובמנחות כ"ט. הראה באצבעו, ופי' בס' ברית שלום עפמ"ש ביומא כ"ב: הממונה א"ל הצביעו פי' הוציאו אצבעותיכם למנין דאסור למנות, וז"ש כי תשא כו' אלא זה יתנו באצבעו לרמז שיוציאו אצבעותי' למנין, ועתוס' מנחות כ"ט. ד"ה שלשה, וחולין מ"ב. ד"ה זאת ומהרש"א, וי"ל דדרך העולם כשיתעוררו לפעול דבר טוב ותיקן צבורי, בראשונה מפלפלים באש להבה, אבל לאט לאט נפסק וכשבא למעשה מתעצלים, לכן הראה מטבע של אש וא"ל "כזה יתנו" כי הנתינה מחויבת להיות כמו ההתחייבות "של אש", ואש תמיד תוקד על המזבח לבכם אשר לא תכבה, וע"פ בשופטים (כ' ח') הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ודחז"ל הירא מעבירות שבידו, גם הסח בין תפילין ש"ר לשל יד סוטה מ"ד:, וצ"ב שאחז עבירה זו, ורק הפשט דיש בשעת הדרשה ינענעין ראשן ויאמרו ליתן, וכשבא לנתינה יתרשלון וז"פ הסח בין תפילין של ראש אז סח ויבטיח ליתן - אבל כשבא לשל יד יחזיר - ועמ"ש בזה בפ' תרומה דף ר"פ. - וע' בזה דבר נכון בס' קהלת ישורין:
וגם הק' מה שייך אצל ה' באצבעו, ועוד מה נתקשה הא הי' מטבע היוצאת אז, וי"ל דבב"מ צ"ה. פלוג' אי פשיעה בבעלים פטור, ולמ"ד דדרשי' קרא לפני' ולפני פני' פטור, ורש"י סובר בזבחים כ"ד. דלא דרשי' לפני', ויליף מדכ' ולקח הכהן את דם הפר באצבעו ונתן ע"ג המזבח, ואם הי' דרשי' לפני' הי' צ"נ ולקח הכהן אח הפר ונתן ע"ג המזבח באצבעו, ולכן הפסיקה תורה בין ולקח בין ונתן, להורות שאין דורשין לפני' רק לאחריו וקאי על ונתן ע"ש, ושקלים הי' לכפר על עגל, וז"פ נתקשה משה בשקלים, שהי' ק' לו למה צותה תורה להביא שקלים לכפר על עגל הלא שכינה תמיד בתוך ישראל והוי פשיעה בבעלים ופטור, והראה ה' "באצבעו" דילפי, דאין דורשין לפני', וממילא פשיעה בבעלים חייב:
עי"ל למ"ש בחולין ז': ישראל קדושים הם יש שיש לו ואינו רוצה, ויש רוצה ואין לו, ואי' ברש"י תרומה (כ"ה ב') ושקלים פ"א, ומגילה כ"ט:, דג"פ נתנו מחה"ש, תרומת אדנים ושקלים ומשכן, ובירו' ריש שקלים, הן נקרא ולא נבעת, לטובה רק נדיב לב, ולרעה ויתפרקו כל העם, וזה שנתקשה משה במחה"ש, כי כבד עלי' לבקש ג"פ תרומה, וא"ש קו' תוס' חולין ומנחות דלחשיב הא בהדי ג' דברים שנתקשה משה, כי אינם מענין א', שם נתקשה בעצם ענינם והבנתם, אבל במחה"ש רק נתקשה לבקש זאת מהם, ואי' במד"ר תצוה פל"ו כי "נר מצוה" מה נר אם דולקים ממנו אפי' אלף נרות לא נחסר כן "תורה אור", וכ"א בתענית ט'. עשר בשביל שתתעשר, וזה שהראה לו ה' כמטבע של אש שאינו נחסר כן בצדקה, וזה סבה לעשירות:
ובפתיחה לשו"ת עטרת ישועה הביא מד' הה"ד (תהל' ע"ה ח') זה ישפיל וזה ירום, וי"ל עפ"מ שפי' בנו"א מטבע של אש, דאש שורף ואש מחמם, דאם מתנהג בכספו שלא כהוגן, אז שרפתו, ואם מתנהג כשורה אז מחמם וזוכה לרב טוב, וז"פ המד' זה ישפיל וזה ירים, דהמטבע יש בו כח להשפיל ולרום, ובחו"י כ' הטעם שכ' מחצית השקל ולא חצי השקל, דצדיק מגין על הדור כפנחס (י"ז י"ג) ויעמוד בין החיים והמתים ותעצר המגפה, ומחצית "חי - מת" ובאמצע עומד צ' להורות שצדיק עומד באמצע להבדיל שלא יגוש המת אל החי, ויש עוד צ' המפסיק בין החיים ומות והוא צד"ק לפני' יהלך, וז"ש בישעי' (נ"ז א') הצדיק אבר ואין איש שם על לב, פן יגוש המת אל החי, דההבדל הצדיק אבד מאמצע, וכ"ת משו"ה אין משימים לב באמרם יש לנו צדי"ק אחר המפריד והוא צדקה, לז"א הלא גם אנשי חסד נאספו בלי צדקה, וז"פ כ"ת את ראש בנ"י, אם יקחו הראש וצדיק הדור העצה ליתן כופר נפשו בצדקה, וכ"כ באוה"ח, ובס' ראשי בשמים בספו בליקוטים כ' ו"כ בתהלים (ק"ו ל') ויעמד פנחס ויפלל כו' תחשב לו לצדקה, דאי' במ"ר גדולה צדקה שמקרבת את החיים ומרחקת המיתה, ומחה"ש הוא צדקה, והצ' של מחצית מרומז על צדקה, "חי מת" וחי מקורב ומת מרוחק, ובפנחס כ' השיב את חמת"י אותיות חי מת, ומת מקורב וחי מרוחק והוא השיב שיהי' חי מקורב ומת מרוחק, כמו הכח של צדקה וז"ש (תהלים ק"ו ל"א) ותחשב לו לצדקה, - ובתהל' (קכ"א ה') ה' צלך על יד ימינך, דרך הצל לעשות מה שאדם עושה אם תפתח ידך לצדקה, ה' יפתח ידו לתת לך, ואם תקפץ ידך ה' יסגיר ידו וזה כפל פתוח תפתח ידך, ונתן תתן, במדה שאדם מודד מודדין לו מגילה י"ב: וזה"ק אמור צ"ב:
ושמעתי מהגה"ק מאסטראויצי ז"ל הענין דמחה"ש מכפר על עגל, וגם מה הקישוי שנתקשה משה, דבפ' ויעשהו עגל מסכה (ל"ב ב') פרש"י קכ"ה קנטרן ? ?כי בו גימ' מסכה, וקנטר ק' סלעים כרש"י ב? י'. ?מסכא דעגל הי' קכ"ה פעמים ק' סלעים ? ? ?כסף ות"ק סלעים, וע"ש בתד"ה דמזדבנא, העולה מדבריהם דדינר א' של זהב הוי כ"ד של כסף, וכ"ד פעמים י"ב אלף ות"ק יעלה ש' אלף, נמצא דעגל משקל ש' אלף שקלים, וישראל ס' רבוא, ו' מאות אלף, וכל א' נתן מחה"ש כסף והי' ס"ה ש' אלף כסף, כמשקל העגל שהי' צריכין לתשובת המשקל לכפר על חטא העגל, אולם אי' בב"מ מ"ד. דדינר זהב הי' כ"ה דינרין של כסף, וא"כ עדיין חסר משקלי ישראל לערך משקל עגל פעם א' י"ב אלף ות"ק, אבל בתוס' שם כ' דאותו דינר הכ"ה הי' להכרע ע"ש, ולזאת נתנו ג"כ ישראל לחצי שקליהם קלבונות להכרע כמ"ש בשקלים פ"א מ"ו, וקלבון הוא חצי מעה כחכמים דר"מ שם במ"ז, א"כ הי' כל הקלבונות סך ש' אלף מעין, ושקל כ"ד מעין, נמצא דהש' אלף מעין הם י"ב אלף ות"ק שקלים כחשבון הנ"ל השלימות הקלבונות לדינר הכ"ה, וא"ש מה שנתקשה משה עד שהראו לו כמין מטבע של אש, דהלא מה שבא להכרע אינו דבר קצוב, כי אם מחליפין הרבה אז ההכרע גדול, כי לא שכיח למצוא חלפנים להחליף סכום גדול, ואם מעט מחליפין אז אין ההכרע כ"כ כי מצוי להחליף, ועכ"פ ל"ה יכול ה' להגיד למשה גם את הקלבון, כי א"כ יבקשו ג"כ קלבונות ויהי' הקלבון עצמו צריך הכרע ואין לדבר סוף, ודו"ק, וע"ס אור יקרות, ומ"ש בפ' פקודי (ל"ח כ"ד) בזה הרבה:
ואציין בקיצור דיני מחה"ש והערות חדשות: מ"ע ליתן בכל שנה מחה"ש לקנות קרבנות ושאר דברים, ונשים עבדים וקטנים פטורים עד יג"ש כמ"ש רמב"ם ורמב"ן, ונ"מ בזה"ז לדינא, למ"ש בבשמים ראש סי' פ"ט דנשים פטורות מתפלת מוסף, דבאה לזכר לקרבן מוסף, ונעשה ממעות שקלים ונשים לא נתחייבו בשקלים, ע' בחי' רע"א או"ח ק"ו, לפ"ז עד כ' פטורין מתפלת מוסף וא"כ אינו מוצא אחרים מיי"ח, וע' תו"ת אות כ"ב, והא דנותנים היום מחהש"ק כמגילה י"ג: הקדים שקליהם לשקלו, ובמג"א תרצ"ד סק"ג הק' דנשים וילדים יהי' פטורים ע"ש, וי"ל דבשל תורה עיקר הכוונה לידע ע"י מספר השקלים מספר הנפשות ונשים וילדים לא התפקדו נפטרו, אבל מה שנותנין בפורים זכר לנס, וגם הם היו בנס - וחינוך ק"ה כ' עד כ' שנים, וכ"כ רע"ב פ"א מ"ג וע"ש בתי"ט ת"ד, ובירו' פ"א ה"ד כ' מבן י"ג, ובפסיקתא דר"נ וילקוט תשא רמז שפ"ו מבן כ' - אבל אם ?שאנו מקבלין מהם, אבל עכו"ם אפי' אם נתן אין מקבלין. ומותר לע"ז או לשבת אי מקבלין עמנ"ח ?שס"ה ?ופרש"ב מ"ה הא דמקבלין מהם בתנאי ?שימסרם לצבור יפה שלא יהי' קרבן צבור משל יחיד, ?ועי' ?רוקח סי' רל"ב ובשעה"מ הק' להשיטות דקטנים עד י"ג. איך מהני הקנאת קטן, הא קטן יכול לקנות רק מדרבנן בהגיע לפעוטות עתו"מ רל"ה, ולסוברים אין קנין דרבנן מועיל לדאורייתא ע' אה"ע ר"ס כ"ח, א"כ מה מהני מסירתו לצבור, וכה"ק בקצה"ח רל"ה סק"ד, ובשעה"מ תי' דמה"ת בטלי השקלים ברוב של צבור דחד בתרי בטיל, ומה שמטבע חשוב ול"ב רק מדרבנן ומדרבנן מהני מסירתו ע"ש, אך ק' הא מה"ת ל"ב דקיי"ל ממון בעלים ל"ב בביצה ל"ח: הרי נתערב כו', ובאבני מלואים סי' כ"ח הק' ג"כ זה ובמח"נ"א עש"ה, ולפי הנ"ל קטן פחות מפעוטות וכן שוטה שא"י למכור אפי' מדרבנן' אפי' נתנו אין מקבלין מהם דא"א למסור לצבור - וממשכנין על השקלים, ובמנ"ח נסתפק אם זה ככל חוב ויש שיעבוד נכסים ונחתינן לנכסי' אף שלא בפני' או רק בפני' משום כפיה, ובקצה"ח ר"צ סק"ג פלפל בצדקה או יש ש"נ, ועמח"א ה' צדקה סי' א', וער"מ פ"ג הי"ג דהפריש שקלו ומת יפול לנדבה, הרי דאפי' אם הפריש אינו נותן בתוך השקלים ומכ"ש בלא הפריש ומת, ואפ"ל הטעם דאין כפרה למתים ע' סוף ב"ק, אך בחיים רק שאינו כאן, אפשר דיש שע"נ ויורדין לנכסי', ובשפ"צ ד' פרשיות אות ג' כ' שרמב"ם קאי שהפריש לפני ניסן ומת, כי מיד שמכריזין הזריזין מפרישין לכך לא שייכי שע"נ משא"כ אחר ניסן שהי' חיוב אז ודאי יש שע"נ וגובין מהם.
ואם ב' נותנים שקל צריכים ליתן קלבון, וברש"י חולין כ"ה: כ' דעיקר דין קלבון הי' רק בנותן חצי שקל רק משום לא פליג תיקנו דאפילו ב' שנתנו שקל שלם צריך ב' קלבונות, וע' רש"י בכורות נ"ו:, ומ"ש בזה בשפת אמת מנחות ק"ח. עש"ה - וע' בחינוך דכן כל מי שאינו נותן חצי ממש ממה שהי' מטבע באותו זמן ונותן עבורו כסף במשקלו צריך קלבון, וער"מ ומנ"ח אות ב', וגם קלבון אינו מה"ת וראי' דפטרו כהנים מקלבון ואי מה"ת ל"ה מקילין, ובס' הקובץ על ר"מ פ"ז ה"ז הביא ירו' ספ"ק דר"מ ס"ל קלבון מה"ת וע"ש פ"ד ה"ה בשם רשב"א ורמב"ן דאין מברכין על מצוה זו משום דמשלחן גבוה קא זכה, ובפ"א מ"ג אין ממשכנים כהנים משום דרכי שלום לפי שעבודת קרבנות עליהם כו' שיהי' להם חלף עבודתם ע"ש, וא"כ בבעלי מומין שאין עובדין ממשכנין, ועמנ"ח סוף אות ב', וגם כהן שאינו רוצה ליתן כופין אותו עד שת"נ כיון שחייב במצוה זו ככל מצות רק אין ממשכנין מפני ד"ש, ואם מי שאין לו לפרוע אם רשאים לחבשו בבית אסורים ערש"י פסחים פ"ח. דמשמע דלשלם ממון מאסרים, ועשו"ת מהרשד"ם חו"מ ש"צ, דרק ביש לו מעות ואינו רוצה לשלם אבל באין לו אין מאסרין, ורק בגנב כ' ונמכר בגנבתו, אבל בבא ליד בהיתר לא, ובהיזק יש לעיין - ובר"מ פ"א ה"א מ"ע ליתן מחה"ש ואפי' עני שואל או מוכר כסותו, וע' חינוך תקפ"ח במ"ע ביומו תתן שכרו שכ' דרק ביש לו מעות עובר, ולכאו' למה לא נימא גם במחה"ש דאם אין לו אינו עובר, אך כאן יש גם ל"ת והדל לא ימעיט, ובלאווין צריך לבזבז כל ממונו באו"ח תרנ"ו, אך הא גם שם יש ל"ת דבל תלין, וי"ל דפליגו הר"מ וחינוך בחקירת הפוסקים בהא דמחויב לבזבז כל ממונו בלאו, אם דוקא בלעבור בקו"ע או אפי' בלאו שוא"ת וע' רה"ז פ' ויקרא, וקול תורה ח"ו סי' ע"ג אריכות, - ובר"מ פ"א ה"א דרק בפעם א' חייב ליתן, וע' קרית ספר, ולא הביאו מקורו, ורק בב"ק ק"י. גזל הגר שהחזירו לחצאין לא יצא, בשטמ"ק, הרי דכפרה אינו בא לחצאין, וי"ל ה"ה במחה"ש, - ובילקוט תרומה רמז שס"ג שיכול לשלש שקלים ג' פעמים בשנה, וע' רי"ט אלגזי פ"ח אות פ"א, ואמבוהא דספרי שלח דק"ז: וקו"ת שם:
רמב"ן מענין לה"ק, וע' נח (י"א א') ברש"י שפה א' לה"ק, ושל"ה ח"א בבהמ"ק, וספורני יתרו (י"ט ו') גוי קדוש, ומ"ש בפרד"י בראשית דף כ"ז. עי' ושכ"ד ויתרו דף קמ"ח: ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' פ"ד. - ושמעת שמשכיל חובב שפת עבר שאל להג' נצי"ב ז"ל על ירו' פ"א ה"ד משבת המדבר בלה"ק מובטח לו שהוא בן עה"ב, וע"ע בפה"מ להר"מ פ"ב מ"א מאבות, והוי זהיר במצוה קלה דיבור בלה"ק, ולמה החרדים לא יזהירו בו, והשיב למה לא ראית חצי השני מירו', והקורא ק"ש שחרית וערבית כו' - והגר"ש סאלנטר ז"ל השיב ג"כ, כתיב וחכך כיין הטוב (שה"ש ז' י'), יין חשוב בנסכים, קידוש, הבדלה, במילה ונשואין ונפסל בנגיעת עכו"ם, וכן לה"ק רק בטרם שנגע הרחוק מיהדות, וע' תורת משה ויגש על כי פי המדבר אליכם פרש"י בלה"ק כי סגולת לה"ק לא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה, שפלא גדול הוא בגלות בבל בזמן ע' שנה נשתכח לה"ק והיו העם חציים מדבר כשדית ואשדודית יען כי לא שמרו עצמם בקדושה ע"ש. - ובס' אלה המצות להגרצ"ח הביא פה"מ הנ"ל, ותמה דהינן מצא שחובה מוטלת ללמוד לה"ק, וראיתי בשו"ת יד אליעזר סי' ל"ב שתי' דהוא מסוטה ל"ב. ואלו נאמרין בלה"ק קחשיב הקהל דהמלך מצוה לקרות התורה בלה"ק דוקא והעם מצוים לשמוע ולהבין, כחגיגה ג'. האנשים באים ללמוד ונשים לשמוע, וממילא מצוה ללמוד לה"ק כדי שיבינו. - ובספרי עקב עה"פ לדבר בם, כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבד עמו לה"ק ומלמדו תורה, ובירו' סוכה פ"ג הי"ב מלמדו לשון תורה:
ובפ' נח דנ"ב: הבאתי קו' גו"א ולבוש איך למד נח תורה הא ב"נ שלמד ח"מ, וי"ל דשם בסנהד' נ"ח: אי' משום א"ת מורשה אלא מאורסה, או מורשה לנו ולא להם, וזה לאתר שניתנה תורה לישראל אבל קודם מ"ת, תורה פנויה ומונחת בקרן זוית וכל הרוצה יטול וילמוד, והרי גם באבות לא הכל מודים שיצאו מכלל ב"נ עפר"ד דרוש א', ולמדו וקיימו כל התורה, ועל שמירת שבת הוא שפלפלו איך שמרו עמ"ש לעיל דף ס' ועי' ס' נפ"ח סי' של"ד מענין לימוד אשה וגוי - ושם הבאתי קו' מהרש"א שבת ל"א. בגר שבא להלל שילמוד עמו כל התורה, איך למדו הא ב"נ שלמד ח"מ, ולא הבינותי דשם משמע דאיסור הוא לבד על הנכרי, וקו' מהרש"א על הלל האיך למדו ולא דיבר כלל מענין לפ"ע, יותר הו"ל להקשות מחגיגה י"ג. אין מוסרין תורה לנכרי וצ"ע, ועזה"ק אחרי ע"ג. הלל ושמאי לא אודעו לאונקלוס מלה דאורייתא עד דאתגזר וזה לא כמהרש"א, וע"ע בתו' יבמות מ"ח:, ודברי שאול ד"ז ע"ד, ובמקו"ב ח"ד תתקס"ז חילק לימוד תורה לנשים מגוים, דלגוים מותר להשיב על שאלותיהם כמ"ש חז"ל, וכ"כ בטו"א חגיגה י"ג. (ל"מ שם) ובנשים לא כן, כיומא ס"ו. ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים, וע' ימין ושמאל דף ר' די"ל דאיסור מוסב רק על תורה שבע"פ וסודות התורה, אבל תורה שבכתב מותר לנכרי ללמוד ולנו ללמדו, וכמפורש בסוטה פ"ז מ"ה וכתבו עליהם את כל דברי התורה בע' לשון בגמ' ל"ה: ועתשו' הרמב"ם סי' נ', שד"ח דברי חכמים קל"ה, ויחי יעקב יו"ד נ"ג וגליון שם, תשו' רצ"ח ל"ב, דברי ישכר צ"ו צ"ז, וחבלים בנעימים ח"ב ס"ג וס"ד. - ובמג"א של"ח סקי"ז נביאים וכתובים מותר ללמוד עמהם כדי שיראו בנחמות ישראל ע"ש, ודייקו מסנהד' נ"ט. עכו"ם שעוסק בתורה חייב, וערש"י קידושין ל'. מקרא זה תורה, ובחולין קל"ז. של נביאים לא קרוי אלא קבלה, וע' שבועות כ"ט. קיימו תורה וכו', ורש"י ב"מ ל"ג. ד"ה מקרא תנ"כ, וע' ר"מ הל' ת"ת פ"א הי"ג באשה, הנ"מ תשבע"פ אבל בכתב כו', ובס' חסידים לא ילמד לכותי אותיות מוכח שתרגום מותר, ובזה"ק הנ"ל אחרי ע"ג, אסור לאודעה להו מילי דאו' דשמא דקב"ה, וכל אות דאו' מתקשרא בשמא קדישא משמע כס"ח, וע"ע עמודי אור או"ת ל"ד סי"ב, ובס' המקנה ח"א כלל ח' פרט ט' בירור הענין:
ובס' טל תורה מגילה ט"ו: מבית אביה למדה, וברש"י שמעה התינוקות אומרים כן מוכח דהיא בעצמה לא למדה וראי' כנ"ל דלא תלמד תורה ונו"כ בכלל וכמש"ל בהערות לדף מ"ה., וכ"כ בס' מנחם משיב נפש על מס' מגילה שם, ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' מ"א כ' מרמב"ם מבואר דתורה אינה כמלמדה תפלות אבל לכתחלה אסור ללמדה, ובחגיגה ג', אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע, וראי' דלכתחלה אסור ללמדם, וכ"כ בט"ז יו"ד רמ"ו סק"ד, ועתי"ט נדרים פ"ד מ"ג ומלמד בני' מקרא, וי"ג בנותי' וע' מג"א רפ"ב סק"ו, ומהרי"ט אלגזי פ"ד אות מ"ד הקשה בהא דאין נותנין מתנות לכהן ע"ה למען יחזקו תורת ה', א"כ איך נותנין לאשה, אך דהי' צריכות ללמוד דיני מת"כ לדעת איך ליזהר בהם בנדתם וטומאה א"כ מקרי למען יחזקו בתורת ה'. - ובב"ק ל"ח. אפי' כותי העוסק בתורה ה"ה ככ"ג וע"ש בתוס', וי"ל דביתרו (י"ט א') ביום הזה וכו', ופרש"י שיהי' ד"ת חדשים כאלו היום נתנו, ובדברים (י"א י"ג) מצוה אתכם היום, וברש"י מספרי שיהי' חדשים כאלו שמעתם בו ביום, וכהן הדיוט מקריב עשירות איפה ביום שהוא מתחנך אבל כ"ג מקריב בכל יום תמיד מחציתו בבוקר ומחציתו בערב בויקרא (ו' ה') ובחינוך מ' קל"ו פי' הטעם כיון דהוא שליח כל ישראל צריך להקריב מנחת תמיד כמו ק"צ עולות תמיד ע"ש, חזינן אף דכה"ד סגי להקריב ביום חנוכו, מ"מ כ"ג הו' אצלו כל יום כחנוך חדש וכאלו היום נתחנך, משו"ה עוסק בתורה אפי' כותי ה"ה בבחי' כ"ג דהוי בכל יום כאלו היום נתחנך כן עוסק בתורה טועם בכל יום התחדשות כאלו היום נתנו התורה, וע' בזה בפתיחת ס' עבודת הלוים על מס' שבועות: