כיור ע' תורת העולה ח"א פי"ד אריכות, ובס' אדני פז דבר נכון, וברש"י בסופו שנוי' בזבחים, הוא בדנ"ט. ופרש"י שצריך ליתנו כל מה שיכול לקרבו באויר שבין מזבח לאה"מ ובלבד של"י מפסיק בין מזבח לפתח, ועי' מדות פ"ג מ"ו:
וכנו רש"י ובסוסיה, ובמ"א (ז' כ"ז) קורא אותו מכונה, וכל מושב העשוי להניח עלי' דבר נקרא מכון, בבשלח (ט"ו י"ז) מכון לשבתך, ועתוס' זבחים כ"ב. ד"ה ק"ו דהכן הי' לו תוך והכיור יושב עלי' מלמעלה ע"ש, - ולא איתפרש צורת הכיור א' הי' עגול או מרובע - וברמב"ן כ' דכיור אינו מעכב וביו"כ כ"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, ובר"מ פ"ה הלכה י' מביאת מקדש כ' דלכתחלה מצוה לקדש מכיור - וברש"י על לרחצה כ' שמוסב על הכיור וכ' בשפ"ח אות נ' דק"ל היאך יכולין לרחוץ מן הכן ע"ש, ובמח"כ לא דק להנ"ל דהכן הי' חלול ונתקדש בקדושת כלי שרת א"כ כשר לקדש ממנו, והוצרך רש"י לומר דמוסב רק על הכיור לבד ועמ"ש בזה בס' עטרת זקנים על ס' ויעש אברהם דף קי"ד, וע' זבחים כ"ב. יכול שיהי' כנו מקדש ככיור וכו' לנחשת הקדשתיו ולא לדבר אחר וערש"י הרי מפורש לא משום דאי אפשר כשפ"ח רק דהתורה אסרה, ובפ' תצוה (כ"ח ט"ו) ועשית חשן משפט כמעשה אפוד תעשנו, ובת"כ ויקרא (ב' ד') יכול כשם שזה כפול זה כפול ת"ל זהב וכו' לאלה הקשתי ולא ולא לכפלות הקשתי, - ושיעור הכיור שיכנסו בו כ"כ מים שירחצו ד' כהנים בזבחים כ"א. ועמ"ש בזה בפ' פקודי (מ' כ"ט):