מר דרור, בהגדת ריח דודאים בפתיחה אות א' פי' בחולין קל"ט: מרדכי מה"ת מנין דכ' מר דרור ותרגומו מירא דכיא וצ"ב, אך להר"מ פ"א ה"ב מכלי מקדש מור הוא מושק מזיעת חיה, וראב"ד תמה איך יכניסו במקדש מחיה טמאה, וכ"מ תי' הואיל ונעשה כעפר והוא טהור, ודכי תרגם טהור, וזה הפי' מר שהוא דכיא טהור אף שבא מטומאה, ובאמת ק' הא בעינן מן המותר בפיך, ויהי' ראי' דמוסק שרי כר' יונה ברא"ש פ' כיצד מברכין ומג"א רט"ז סק"ד, ואסור לשון מקושר, ודרור חופש, לכן כינה מר דרור שאף שהוא מחיה טמאה ואסור לישראל מ"מ דרור הוא והותר ומזה ראי' לר"מ, ואי' במד' חקת מי יתן טהור מטמא וחשוב מרדכי משמעי, א"כ הי' שמו כינוי למורא דכיא הבא מן הטמא ועכ"ז טהור, וז"ש מרדכי מה"ת מנין שיהי' מציאות כי משמעי יצא צדיק, וה"ר ממירא דכיא, והענין י"ל כי אם צדיק מוליד צדיק מבינים, אך אם מטמא נולד טהור ע"כ שטמא נברא לתכלית הטוב, וכתבתי הרבה מזה בפרד"י ויצא דרט"ו: ורכ"א: ורפ"ח. וע"ע ברמב"ן בענין מוסק, ובר"מ פ"ב ה"ד מכל"מ שהוא מוץ המתקבץ בכיס שבין ירכי חיה, ובפ"א ה"ב כ' שהוא דם הצרור של חיה, ובתפא"י בקונ' חומר בקדש אות ס"ה הק' ג"כ דהוי החיה טמאה, ולא הותר למלאכת שמים רק טהורה, ומזה הוכיח בשבת כ"ח. שתחש מין טהור, ואילה"ק משחלת, י"ל דנרתק של שרץ לא נאסר מעולם להדיוט והוי כעפרא, וכמו יאלי דחמורתא בבכורות ז'. אבל הך מיץ שמתקבץ במעי' לא עדיף ממי רגלים של טמאה דאסור ביו"ד פ"א, ולכן הסכים כראב"ד שהוא מין עשב, או כרמב"ן שפי' מור הוא שרץ לבן הנוטף ממין אילן, וע' בדברי שאול מ"ת דנ"ח., ובית נאמן בפני הבית דף י"ב.:
ומרמב"ן דליחות הנאסף מרוב דם ויזוב ממנה בחיים אין בו טומאה ומיאוס, הביא ראי' ביד שאול יו"ד פ"ג דבבעל חי ל"ש בליעה, ועחת"ס יו"ד צ"ד מעשה בעוף שפרח לקדרה ומת והורה ההפלאה ז"ל דאסור למכור לגוי דבלע אמה"ח הרי דשייך פליטה בבע"ח, ופמ"ג בשפ"ד צ"ח סק"א התיר בהנאה, ומ"ע חת"ס ע"ז ס"ח: ד"ה האי, וע"ע בפסחים פ"ח: בנמצאת הלטאה בבית מטבחים ורחשה וטהר ר"ג, וק' דהא עכ"פ הי' לשאול אם יש ס' נגד הפליטה, וראי' דבחי' אין פליטה, ועיו"ד פ"ג ס"ו בכלכיא. ובשו"ת פרי יצחק כ"א כ' דאין ראי' מכלכית דרק כבוש כמבושל לא אמרי' בבע"ח אבל ברותח פולט, וכמ"ש ה' נוב"י יו"ד כ"ו דיש דברים ברותח ולא בכבוש, עוד הביא ראי' מחולין ח': בסכין טרפה היתירא נמי בלע אמה"ח, הרי דבולע אמה"ח, וכ' שם אי בהמה לאו לאברים עומדת ליכא איסור אמה"ח מחיים, ורק עשה אינו זבוח, ונסתפק הפמ"ג בפתיחה לשחיטה שורש א' אי שייך בעוף, אך מתוס' חולין ל"ג. משמע דשייך בעוף, וכ"כ בשערי שמחה שער ז' סי' ה':
וראיתי עוד בשו"מ תליתאה ח"א מ"ג תשובה להג' פרי יצחק שהאריך בזה, ודחה הראי' מחולין דאטו אנו דנין שלא תוכל להפליט ולהבליע זה דבר שהחוש מכחיש, רק אנו אמרי' שפליטת דבר חי אינה אסורה, וא"כ אמה"ח שתורה אסרה מה שנפרש פשיטא שאסור הסכין, וע"ע בבית הלל סי' ע"ט, ובס' יד יהודה הק' דאטו אם דג טמא ילך במים מעל"ע יאסר, וע"ס דרשו משפט דדבר שחי במים ל"ש שיאסר, וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד קס"ו, והביא או"ה כלל ל' דבבע"ח ל"ש כבוש, וע"ע בזה בשו"ת שערי דעה ח"ב קפ"ח, שו"ת טוטו"ד קמא קנ"ה, בשם חוו"ד דל"ש בליעה בבע"ח, שו"ת שם אריה אה"ע סוס"י נ"ז, פת"ת ק"ד סק"ג בשם חקרי לב, פמ"ג תמ"ז א"א סקמ"ו, ומצאתי עוד בשו"ת יד אלעזר קכ"ה שהק' על המעשה של הפלאה הנ"ל, והיתה השאלה הראשונה שבא לפני' בבואו להיות רב בפפד"מ, ותמהו עלי' וכי בליעת אמה"ח אסור לב"נ, וטכ"ע ממשרת נפקא וזה לישראל ולא לב"נ ואמאי אסרו בהנאה למכור לב"נ, וכ' שם דבב"נ ל"נ שיעורין ואסור אף משהו בשר גידין ועצמות, וער"מ פ"ט ה"י ממלכים, ובליעת איסור לא גרע ממשהו, וע' בזה במלה"ר ערך ב"נ אי נאסר טכ"ע בב"נ, וע"ע שו"ת בית יצחק יו"ד מ"ד, ושערי שמחה שער ב' סי' י"ג:
ובחידושי כתבתי בזה בבכורות ו'. דילפי' חלב מותר מבב"ח מכלל לחודא שרי, ופריך לעולם אסור ובב"ח רק הנאה אסרה התורה, והק' בישיעות יעקב יו"ד פ"ז סק"ד להרמב"ם דנבלה בחלב ל"ש בב"ח דל"ה מוסיף בהנאה דתלי' באכילה, ואי על אכילה לא חל בב"ח ל"ש שיחול על הנאה, וכמו שביאר בכו"פ פ"ז סקי"ג וא"כ מה פריך דאיצטריך קרא להנאה, הא אי לא חל על אכילה, דבלא"ה אסור מבמה"ח ממילא לא חל על הנאה ע"ש, ונ"ל דסברות הר"מ לפ"מ דאסרה התורה בב"ח על אכילה והנאה שפיר היכי דלא חל על אכילה גם על הנאה ל"ח, אבל אי חלב אסור ותורה רק בהנאה אסרה בב"ח, ולא תלי' הנאה באכילה, ושפיר אף דאסור משום אמה"ח באכילה חל בב"ח לאסור בהנאה:
עונלענ"ד דמפו' הק' על הר"מ דנבלה בחלב אינו בב"ח, הא הוי כולל מגו דחל על חלב שם בב"ח דמותר מקודם חל נמי אנבלה, ותי' בישיע"ק דאף על החלב הוי איסור נבלה משום טכ"ע ולא חל בב"ח, ואף דהוי בב"א מ"מ תחלה כשהרתיח הוי איסור משום נבלה, ובדרך בישול משום בב"ח, והנה לס"ד דחלב אסור דהוי אמה"ח, ובתוס' חולין קי"ב: ד"ה ורוטבן הק' דלמ"ל קרא הטמאים לאסור צירן ורוטבן ת"ל משום טכ"ע, ות' אא"ז בחו"ד ק"ה סק"ב דכל מה דאסור טכ"ע מה"ת רק אי ידעי' דיוצא מן טמאים איסור בעין, א"כ גם כשנתערב אסור משום טכ"ע, וצריך קרא הטמאים, דאל"כ רק יוצא מטמא מותר בבעין, מכ"ש לא יאסר כשנתערב ע"ש, ואמה"ח י"ל דל"ש הטמאים, יוצא מותר להר"מ פ"ה ה"ה ממ"א דבהמה בחיה לאו לאברים עומדת, ול"ש דהוי איסור יוצא מטמא דאמה"ח כיון דל"ה כלל בחי' שם איסור, וכמש"ל בשם שערי שמחה ופר"י דאי לאו לא"ע ל"ש פליטה בבע"ח, ושפיר פריך לעולם חלב אסור ובב"ח רק בהנאה, ואי"ל דאי לא חל בב"ח על אכילה ל"ח הנאה כר"מ הנ"ל, ז"א דכאן שוב חל הבב"ח על החלב אף דאסור משום אמה"ח משום כולל דחל אבשר, ואי"ל דאסור בלא"ה בשר מטכ"ע דחלב, ז"א דחלב אסור מאמה"ח, ול"ש יוצא מטמא אי לאו לא"ע ול"ש טכ"ע כחו"ד:
וקנמן בשם, באוה"ח והק' בגמ' דלמא קנמן בשם ר"נ כקנה בשם וכו', ופלא דבגמ' לא הק' כלל כן דפשיט דא"כ לא הול"ל ומחציתו, רק הקו' בהיפך אימא קנה בשם כקנמן בשם, ע' כריתות ה'. ומחציתו קאי אתרוויי', וכ"ה בס' נר למאור, וקו"ד ח"ט סי' ל"א וצע"ג, - ובירו' שקלים פ"ו ה"א אי' דקנמן בשם וקנה בשם שניהם הי' כל אחד חמשים ומאתים לא כבבלי: