אך א"ש תשמרו, רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל לחלל שבת וצ"ב דמשמע דמשום זה דהפקדתיך יש קולא לחלל שבת, וראיתי בירחון דגל התורה חוברת א' סי' ה', בשם הכל"ח ז"ל לרש"י יבמות ל"ג: דזר ששימש בשבת אי בשחיטה, שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות, והוכיחו מזה האחרונים דמשום שבת איכא חיוב לזר דלא הותרה שבת אלא לכהנים, א"כ הכא דה' צוה לומר לבנ"י שלא ידחו שבת במשכן, וק' מהכ"ת שידחה, וע"כ דהם מכשירי עבודה הוא שידחו שבת, והא לרש"י גם עבודה אינה מותרת רק לכהנים, מכשירי עבודה אין סברא שידחו שבת בזרים, אמנם י"ל אף לרש"י ז"ד שלא בשליחות כהנים אבל בשליחותם דוחה אף בזרים וכמו מצות מילה דשבת נדחה ע"י אחרים מכח מצות אב, דבח' ליכא מצוה רק על אב, וא"ש רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על משכן והם עושים בשליחותך ומשה כהן הי' והותרה שבת לו בעבודה, וא"כ ה"ה דידחה מלאכת משכן משום מכשירי עבודה וצריך אזהרה דא"ד, דמכשירי עבודה דוחה שבת רק אם כבר יש משכן עש"ה - והנה מ"ש ברש"י הוא בבית מאיר על יבמות אף דלכאו' צ"ע אחר ששחיטה כשרה בזר ה"ה ככהן, ורק משום דלא אפשר לו לגמור העבודה דהיינו הזריקה תו לא אשתרי אף שחיטה, וכן מוכח בסנהד' נ"א. כיון דלא אשתרי שבת גבה בעבודה, והרי שחיטה אף בנשים כשרה וע"כ כנ"ל, ע"ש דמה"ט רצו לומר דלא ימולו ב' בשבת אלא דרמ"א מתיר מבשרי לכהן א' לשחוט ושני גומר, וע' יו"ד רס"ו סי"ד, וז"ד דעכ"פ התחיל ובידו לגמור, ויהי' מזה הדין אם יש מוהל בקי בחיתוך ולא בפריעה אסור לו להתחיל בחיתוך, וע"ע בשעה"מ פ"ו מביאת מקדש, ושו"ת בית יצחק או"ח י"ד - אך באמת לא ידעתי כל הרעש שמרש"י לא מוכח כלל כנ"ל רק הפירוש פשוט בכוונתו כיון דאין חייב משום זרות הוי שחיטה כשרה וממילא גם משום שבת ליכא ובזה"ק נשא קכ"ד. יש דבר פלא הא דשחיטה בזר כשרה, רק זר כשר ולא כהן, ובס' תולדות אדם פ"ח תמה דבש"ס משמע דאף בזר כשרה ולא דכהן פסול, ובברכות ל"א: למ"ל לאהדורי בתר כהן, ובפ"ג מ"י מתמיד א"ל הממונה מי שוחט וצע"ג, וגם לכאו' סתירה מזה"ק עקב רע"א: אהרן כהנא קום משנתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ואפין כו' ובמד"ר אחרי פכ"ב ה' הזהירן הכ' שיהי' מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט כו' וצ"ע - ומהר"ש כהן מנחות י"ט כ' הכונה בזהר דאחר ששחיטה כשרה בזה ול"ה עבודה אין כהן רשאי לשחוט בבגדי כהונה משום כלאים, ובזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ופח"ח, אבל כהן רשאי לשחוט רק בלא בגדי כהונה, וע"ע שו"ת לחם שלמה או"ח י"ב ויגדיל תורה תרצ"א חו"א סי' י"א:
רש"י אך למעט של"י שבת, ורמב"ן הק' דמיעוט בכ"מ ימעט בדבר המצווה בו ואם תדרשו המיעוט נמצא שמלאכת משכן מותר בשבת, ויצא לנו כלל גדול דלרש"י יכול להיות המיעוט אף בדבר שאינו המצווה בכתוב, ולרמב"ן רק בדבר המצווה, וערא"ם ושמע שלמה שדחה דברי', וע' רבה"ז וס' מאורי אור תענית כ"ט, ובפ' ויקהל (ל"ה ל') וברמב"ן כ' דלמעט ספק נפשות דוחה שבת כיומא ר' אבהו א"ר יוחנן אך א"ש תשמרו מיעוט ולפנינו ביומא פ"ה: אמר כן ר' יוסי בר יהודה, וע' שיח יצחק שדברי' לקוחין מירו' שם ונ"ל דלכאו"ק אמאי איצטריך קרא על פק"נ דדוחה שבת בלא"ה ידעי' דושמרתם את נפשותיכם עשה ועדל"ת, אך שבת הוי עשה ול"ת ואין עדלתו"ע, וא"ש הכל דממ"נ מה סברת, אי עדלתו"ע ממילא שפיר הו"א דמשכן דוחה שבת ואיצטריך "אך" על מלאכת משכן, א"כ ל"ק דאיצטריך אך על פק"נ ז"א דזה שמעי' מסברא דעדלתו"ע דהשתא קיימינן דעדלתו"ע, ואין סברת דאין עדלתו"ע ואיצטריך על פק"נ, א"כ ליכא הו"א כלל דמלאכת משכן דוחה שבת ומיותר הקרא על פק"נ וממ"נ איצטריך הקרא ודו"ק:
ועל קו' החזקוני בפ' קדושים יכול א"ל אבי' לחלל שבת כו' דהא הוא רשע ואינו עושה מעשה עמך ופטור לשמוע לו ולמ"ל קרא את שבתותי תשמרו, וי"ל באבי' חולה ורופא אמר דצריך לחלל שבת עבורו, ובנו ג"כ רופא ואמר שאביו אינו מסוכן וא"צ לחלל שבת עבורו, ואם האב יצוה לבנו שיחלל שבת עבורו, אבי' אינו רשע דהא הרופא אמר שצריך לחלל ואשמעי' הקרא לא ישמע לאבי' עי"ל אם הבן קיבל תוספות שבת ואב עדיין לא קיבל, ומצוהון לעשות מלאכה א"כ אב אינו רשע ועמ"ש בקונ' שער התירוצים בשו"ת מקום שמואל יבמות ז'. וע' אוה"ח קדושים (י"ט ג') מעשה בימי ראב"ע כו' שהג' ראב"ע, שבט יהודה גזרה י"ח' ס' נועם מגדים, כבוד התורה, ובהגהות קסת הסופר לשו"ת מן השמים צד ל':
ובס' אהבת חסד בהקדמה כ' ליישב קו' רמב"ן עפמ"ש בב"ק מ"ה: קשרו במסירה ונעל ויצא והזיק חייב כו' הוי ריבוי אחר ריבוי ולמעט, נשמע דהיכי דיש סברא פשוטה על דבר ולא הוצרך בשביל זה לרבות להדי', ומ"מ ריבתה התורה להדי' ג"כ הו"ל ריבוי אחר ריבוי, כמו כאן סתם שוורים בחזקת שימור דעכ"פ שומר שמירה פחותה ומדחייבה התורה תם הדבר מובן שחייבתו תורה בשמירה מעולה ול"צ לכתוב, והו"ל כמפורש בקרא ריבוי דחייב בשמירה מעולה, וכיון דכ' התורה להדי' במועד ולא ישמרנו הו"ל כשני ריבוים, ולפ"ז ה"ה בכללא דאין מיעוט א"מ אלא לרבות ג"כ כן, וא"ש רש"י דסברא פשוטה דבנין משכן דוחה שבת כמ"ש במכילתא ר"פ ויקהל, מה עבודה שאינו באה אלא מכח משכן דוחה שבת משכן עצמו לא כ"ש, והו"ל כאלו הי' כ' מיעוט להדי' למעט שבת שמלאכת משכן דוחה אותו, וכיון שכ' "אך" שבא למעט שבת ממילא שמעי' א"מ א"מ אלא לרבות, ומרבינן שבת של"י משכן דוחה אותו, ועכל"ח בזה דרך פלפול:
ובילקוט ומכילתא ד"ה אמר למשה ואתה תדבר לא ע"י שליח וגם להביא שבות אי' בשם ר"ר העשיל ז"ל דה' ברא העולם במאמרו, וע"כ דהשביתה ג"כ מן אמירה וז"ש שבתותי כן אמירה שלכם אסור, ומשה דשכינה מדברת מתוך גרונו יכול לומר שבתותי ולא אחר, וע"ע בגאולת ישראל דל"ג:, וברע"ב עה"ת הק' ג"כ למה צריך קרא דמשכן א"ד שבת הא אעדלתו"ע, ותי' אפי' מחמר דרק בלאו, וכ"ה ביבמות ו'. דס"ד דעדל"ת שבכרת ממשכן ומשני במחמר וע"ש בתוס', וסדורו של שבת ח"ב בהקדמה, קו"ד חו"ג סי' ט"ו, המדרש והמעשה אריכות, ובמלא העומר כ' לפ"מ שנודע החקירה במקומות שהוא לילה באותו זמן שבארצינו יום, נמצא אלו שובתים ואלו עושים מלאכה, וכ"א נזהר לפי מקומו, ואמר את שבתותי תשמרו שכולל שביתות שונות ואמר הטעם כי אות הוא כו' א"כ כפי ההיכר שהוא אצליכם ככה אתם מחויבים לשמור ע"ש, ועמ"ש בפ' משפטים דף קצ"ג: וע"ע בזה ברדב"ז ח"א ע"ו, ותפא"י סופ"א דברכות שנסתפקו בזה לענין ק"ש ושבת, ועמ"ש בזה בפרד"י וישלח דרנ"א: וע"ע בפר"ד דרוש כ"ג, כוזרי מאמר ב' אות י"ח, ס' הברית ח"א מאמר ד', נחל אשכול ה' ט"ב צד ט"ז, שו"ת אבן יקרה מ"ק או"ח י"א, ארצות החיים ארץ יהודה סק"ג ובסופו תשובה, דברי חכמים ווארשא תרל"ו, קובץ כנסת חכמי ישראל סי' ב', הבאר שנה ז' סי' ח', אהל מועד ח"ב סי' ק"ד נפ"ח או"ח שד"מ, שו"ת דודאי השדה צ"ה, וילקוט יוסף ח"ז סי' קי"ז, פני מבין בראשית ד"ח:, ייטב לב אמור, וע"ע בתורה שלמה בראשית אות ת"ל והשמטות דחייב לשבות מעל"ע שלם וראי' מירו' כתובות פי"ב ה"ג, אבל מפדר"א פנ"ב שמש בגבעון דום הי' בע"ש משמע דתלוי בשקה"ח ולא מעל"ע, ועמ"ש אליו בשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ג', והרוצה לעמוד הדברים יעיין שם כי הם אריכות גדול, ובשו"ת תורת חיים ח"ג ז' במדינות בריזיליען דזמנם משונה מכאן, ושמה חורף ואצלינו קיץ אם ישנו ברכות משיב הרוח וטל ומטר, ושו"ת בכורי יעקב אם הובא ד' מינים מאמעריקא אם יוצא דצריך כדרך גדולתן, ושמה גדילין תחת רגלינו - ועמ"ש בפ' תרומה (דף רע"ט):
ובחילול שבת יש ג' אופנים יש ששומרים שבת אך מחמת שגוים שומרים יום א', גם אצלם חג, ופוגמים באות שבת, דהם כשחוגגים גם יום א' א"כ בטל האות, ויש כת שמחליפים שבת ליום א', ואף שהאות קיים שעושים רק ו' ימים ושובתים יום א', אך פוגמים בקדושת שבת כי רק שבת קודש ויש חיוב מיתה מה שחיללו שבת, ויש כת ג' שעושים רק בו' ימים ולא בשבת, וגם בשבת הולכים לבהכ"נ, רק אח"כ הולכים לחנותם ומחללי שבת וגם המה מחויבים מיתה, וז"פ אך א"ש תשמרו, פי' שבת לבד ולא יום א' כי אות הוא כו', ואולי תאמרו להחליף שבת על יום א' ויהי' האות קיימת, אמר ושמרתם את השבת דייקא בשבת כי קדש הוא לכם, מחלליה, היינו המחליפים מחויבים, כי כל עושה מלאכה ונכרתה, ואם מחליף עושה מלאכה בשבת, ועתה מדבר על כת ג', ש"י ת"מ פי' גם אם יעשה מלאכה כל ו' ימים ויום השבת שבת שבתון קדש לה', שיתפלל מקדש השבת ואח"כ ילך לחנות מות יומת:
כי אות הוא, בעירובין צ"ו. ומנחות ל"ג: יליף ר"ע דשבת ויו"ט פטורין מתפילין שהן גופן אות, וברה"ז הק' תינח של יד, של ראש מ"ט לא ע"ש, ועשאג"א ל"ז דל"ש בזה א"ר לבילה ע"ש, אך העיקר שגם ש"ר הוא משום אות, וגם יש לפרש ביני וביניכם ולא בין ב"נ, דב"נ ששבת ח"מ, וכן בתפלת שבת מאחר שמזכירים ביני כו' אומרים ולא נתת ה"א לגויי הארצות, וכ"כ בשמו"ר בשלח פכ"ה, וע' בפתיחה להגדה ריח דודאים דברים נפלאים בזה: