ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם ע"ר בחיי אחר א"ש תשמרו חזר ושמרתם לרמז שמירה אחר שבת וקודם שבת, היינו תוספות שבת, וגם י"ל את מרבינן הטפל, ובב"ק מ"א: ולא יאכל את בשרו את הטפל לבשרו, וברכות ל"ו: את פריו לרבות הטפל שומר הפרי, וע' פסחים ח': ולא יחמוד איש את ארצך כו' תוס' דדריש מאת ע"ש, לפ"ז אמרתי הא דשבת קי"ח. כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, דאת לרבות הטפל לו מלפניו ואחריו היינו תוספות שבת, וז"פ כל המענג "את" השבת שאינו קובע זמן רק בשבת, אך הוסיף לפני' ולאחריו, ישולם לו ג"כ מדה כנגד מדה ונותנים לו שכר בלי מצרים וזה נכון:
מחלליה מ"י כי כל העושה מלאכה ונכרתה במכילתא יליף מכאן לרבות לילה, ובס' העמק שאלה יתרו סי' נ"ד כ' דלילה ל' נקבה, ומדכ' מחלליה קאי על הלילה, והביא מגר"א על הגדה ש"פ דלילה ל"נ דברבים נקראים לילות, דשמות זכרים נחתמים ביו"ד מ"ם, ולכן כ' מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, וכ"כ בשל"ה (פסחים מצה שמירה ד"ה מעשה בר"א) דלילה ל"נ, ובתו"ת הק' דבהרבה מקומות לילה בל"ז בפ' מקץ (מ"א י"א) בלילה אחד ועוד, והראי' ג"כ אינו דמצינו יוצאים מן הכלל שמות זכרים נחתמים ברבים, בתי"ו, אבות בכורות מטות אריות מקומות, וכנגד זה מצינו נשים נחתמים ברבים במ"ם, נשים פלגשים דבורים נמלים - ובפשט מכילתא י"ל מחלליה מוסב על שבת מעל"ע שלם, ובס' אילני דחיי בשם ר"ר ברוך ממעזבוז ז"ל הק' הלא קיי"ל פק"נ דוחה שבת ומדוע יהרגו על חילול השם, ואמר שאם מחלל שבת אז נכרתה הנפש משורשה, וא"כ גברא קטילא הוא ומותר להרגו, וז"ש מחלליה מות יומת, ואל תקשה פק"נ דוחה שבת, לז"א כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה, ר"ל משורשו והוא כגברא קטילא:
וע' פמ"ג בפתיחה לשבת ד"ה ואגב דמלת "כי" צ"ב דמשמש ד' לשונות, וכאן אין לו א' מהלשונות, ורא"ם כ' על רש"י מות יומת בעדים והתראה, לאו מיומת מפיק ע"י אחרים, דהא כ' והזר הקרב יומת מיתה ביד"ש, אלא מדכ' כרת בתרי' ש"מ רישא מיתת ב"ד, ועשפ"ח, ובשבת ע'. בתד"ה אם, וז"פ מחלליה ב' חילולין מות יומת כרת ומיתת ב"ד בחרש וזרע, א' מזיד בלי עדים, וא' בעדים והתראה אז יענש מיתת ב"ד וגם כרת, ואע"פ שח"כ שלקו נפטרו מכריתתן, וכן אם הומת בב"ד נפטר מכרת, ז"ד בעבירה א' שיש בה כרת וסקילה אבל לא בב' עבירות, ונתן טעם "כי" ונכרתה ויצוייר כמ"ש עש"ה, ובבנין אריאל ודברי שאול מ"ת דנ"ב:
ובס' צמח דוד הספרדי כ' עפמ"ש ביומא פ"ה: מנין לפק"נ שדוחה שבת ר' יונתן א' כי קדש הוא לכם הוא מסורה בידכם, רשב"מ א' ושמרו כו' לעשות את השבת חלל עלי' שבת א' שישמור שבתות הרבה, ונ' דלא פליג על ר"י ורק שנתן טעם למה שבת מסורה בידכם שע"י חילול זה יהי' קיומו, לפ"ז מי שאנו יודעין שמחלל שבת אין לחלל עלי' שבת של"ש שישמור שבתות הרבה, וכמ"ש בע"ז כ"ז. דידן דמנטרא שבתא מחללינן ע"ש, וזה י"ל ושמרתם אה"ש כי קדש הוא לכם כשיש פק"נ דוחה, וז"ד למי ששומר שבת אבל "מחלליה" מי שיודעים בו שמחלל שבת בפרהסי' אין מחללין עלי' שבת להצילו, אלא מות יומת ר"ל אם הוא מסוכן יניחוהו למות, ולפי שיש להקשות שמא יעשה תשובה וישמור שבתות הרבה, אמר כי כל העושה מלאכה ונכרתה, ולמה לא חי דלמא יעשה תשובה ומוכח דאין להצילו בשביל כן:
והנה זה דבר חדש שלא מצינו בשום מקום, וע"ס דברי חנוך דלכאו' שם ביומא אי' דלכולם יש פירכא לבד משמואל דכ' וחי בהם ולא שימות בהם א"כ נסתר כל הנ"ל, וגם אי' באה"ע מ"ד ס"ט דמומר לחלל שבת בפרהסיא קידושי' קידושין, ועב"ש קכ"ג סק"ה דבני כריתות הן, ובאה"ע קנ"ז ס"ה באשת מומר ליבום אי נפלה למומר, והטעם כמ"ש בסנהד' מ"ד. אע"פ שחטא ישראל הוא, וע"ש במהרש"א אף שעבר על כל התורה, וענבי"ת אה"ע פ', ופמ"ג או"ח סי' ד"ש בא"א סק"ח, וביבמות מ"ז. אפי' גר שנתגייר וחזר לסורו הוי כישראל, ועשו"ת תשב"ץ ח"ג מ"ד, דהא דסנהד' מ"ד. אפי' מומר לחלל שבת, והא דחולין ה'. דאין מקבלין קרבנות ממומר לחלל שבת גזה"כ ע"ש, וקצת ראי' דמומר לחלל שבת אין פק"נ. דוחה שבת מנמק"י פא"נ וטור וב"י יו"ד קנ"ט דמותר להלות למומר ברבית משום דאין אתה מצוה להחיותו וכ' וחי אחיך עמך וכ"ש ממונו, ועב"ח אה"ע קנ"ז, - והמפו' הק' על הא חלל שבת א' כו', הא קיי"ל א"א לאדם חטא כדי שיזכה חבירך בשבת ד'. ותי' שאני בפק"נ דכ' וחי אחיך עמך ומצוה להחיות חבירו, א"כ להנ"ל דמומר לשבתות א"א מצווין להחיותו, עכצ"ל דגם פק"נ א"ד שבת במומר דא"א חטא כו', אך כ"ז לרשב"מ, אבל למסקנא דיליף מוחי בהם נסתר כל הנ"ל, וי"ל דאי' שם בגמ' דהפירכא על רשב"מ דאכתי ספק פק"נ דדוחה שבת מנ"ל, ולפ"ז בשלמא אי הוי אמרי' דמפסוק מושמרו א"א למשמע כלל פק"נ דוחה שבת, שפיר יש לסתור הדין הנ"ל דלא תלוי בשמירת שבת, אבל הפירכא רק דא"א יודעין בספק פק"נ, י"ל דמ"מ על ודאי פק"נ כ"ע מודים דיליף מושמרו כרשב"מ ותלוי בשמירת שבתות הרבה, וגם שמואל אמר דידי עדיף מדידהו וחי בהם ולא שימות בהם, הרי דשמואל מודה לרשב"מ רק דראייתו עדיף, וע"ע בע"ז כ"ו: דחשיב מומר בין הני דמורידין, וער"מ פי"א ה"ב מגזלה דלכל אבידת אחיך ל"ש במומר לחלל שבת, אמנם כל הנ"ל רק במומר לחלל שבת בפרהסיא בעדים ובעבודות מאבות מלאכות או תולדות:
ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה, ובת"כ דרשו כל היכי דכ' כן או "מעמיה" מקרב "עמה" ועמו שלום, וצ"ב וראיתי בילקוט הדרוש סי' י"ג דרואים אנשים עוברים איסור כרת וחיים, ורק מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא, ומורד במלכות נהרג וזה רק ביחיד, אבל אם רבבות ימרדו אי אפשר להרוג כולם, כן אם א' או איזהו אנשים יעברו יענשו בכרת, אבל בעוה"ר רבים יחללו, אז ירחם ה', וז"ש "מעמיו" כלו' כשיוצא מהכלל "ועמו שלום" שכל העם שלום עם ה', ולא יעברו תורתו רק אז מות יומת, אבל אם כל העם עושים עול אז אין ה' מעניש, וכעין זה אי' בירו' סוף סוטה על המשנה מ"ז. משרבו הנואפים פסקו מים מאררים שנ' והי' האשה הזאת לאלה "בקרב עמה" בזמן שעמה שלום, ולא כשהעם פרוצים, וע' אוה"ח אחרי (י"ח כ"ד) שיש מצות שסגולתם אריכת ימים, שמשתלם להם אריכות ימים בעוה"ז עש"ה:
אוה"ח אם כרת עוקץ של ג' תאנים ורק צריך לב' ח"כ ולא מיתת ב"ד אפי' בעדות והתראה, ולפ"ד הפו' דריבוי בשיעורין מה"ת כמ"ש הר"ן פ"ב דביצה די"ז: אינו פטור, וע' מנחות ס"ד: ובקוי אור וצ"ע, וגם ק' היאך מצינו מלאכה בשבת שכרת יחייב ולא מיתת ב"ד, ובחמד"י ח"ב סי' י"ז כ' ע"פ הר"מ פ"ג ה"ה מעכו"ם בפוער עצמו לפעור ל"מ התראה לחייבו מיתת ב"ד אם סבר שעושה מצוה, ולכן בקוצר לצורך חולה שיב"ס אע"ג דמרבה בשיעורין מ"מ הב"ד א"י לחייבו כיון דיש לו התנצלות שעשה ברשות, אמנם קמי' שמי' גליא דעשה בשאט נפש וחייב כרת, ועשו"ת חמדת אפרים או"ח ו' מ"ש באוה"ח:
ובשו"ת אבני נזר או"ח קנ"ז אות י' חידש דביש ב' גרוגרות בעוקץ א', וב' בב' עוקצין מותר לכרות בשבת לצורך חולה הב' בב' עוקצין, וציין לעיין בש"ע שכ"ח, ופליאה הלא בש"ע שם ובמנחות מבואר דאפי' ג' בעוקץ א' וב' בב' עוקצין, צריך לכרות הג' ולא הב' דממעט בבצירה עדיף א"כ כ"ש בזה, ונדפס הקו' בירחון דגל התורה שנה א' סי' ט"ז, ובחמד"י שם תמה ג"כ בזה וכ' בכוונתו שאם יש ב' בעוקץ א' וב' בב' עוקצין, והתרו בו שלא יקח הב' בב' עוקצין ולא השגיח א"ח מיתה, כיון דהי' לצורך חולה אע"ג דהי' אפשר בענין אחר אין זה בכלל מחלל שבת, וגדולה מזה כ' בקרית ספר סיפי"ד ממ"א, דהא דמאכילין קל קל רק מדרבנן, ומדאו' א"ל דבר חמור שעומד בפני פק"נ אלא ע"ז ג"ע וש"ד, וא"כ ה"ה כאן, כיון שהי' לצורך חולה שיב"ס אע"ג דהי' עצה למעט בחילול אינו בגדר מחלל שבת ע"ש, ובס' קול סופר בסופו קונטרס גדול בענין מאכילין קל קל וחדשות הרבה, וראיתי בגליוני הש"ס שבת נ"ג: הביא רדב"ז ח"ג אלף ס"ה, הא דאסרו רפואה משום שחיקת סממנין הוא שבות קל טפי מאמירה לעכו"ם, ואפי' מאמירה לעכו"ם בשבות דרבנן: