ושמרו ברית עולם וגו' אות הוא לעלם בתחלה כ' עולם מלא ואח"כ חסר ואמר הגר"א עפמ"ש בשבת ס"ט: הי' מהלך בדרך וא"י מתי שבת מונה ש"י ושומר יום א', וכן פסקי' בסי' שד"מ, ורמז מכאן לעלם חסר לשון העלמה (וכמ"ש בפסחים נ'. זה שמי לעלם חסר ו' ר"ל העלימהו, דאסור להזכיר ש"ש לבטלה) היינו אם נעלם יום השבת במדבר בכל זה ש"י כו' בתחלה, ואח"כ וביום השביעי שבת וינפש וכדעת ר"ה כברייתו של עולם:
ומהגר"י ליבשיץ ז"ל אבד"ק קאליש שמעתי, כבמחזה אשר נחזה בתורת הדת אשר לבד משפטים יש גם חוקות, כן בהנהגת התבל, אם ראית צדיק אובד בצדקו איש חכם והוא מסכן, וכסיל טובל בשמן רגלו, חקי החיים הם דברים שהשטן משיב עליהם, כלו' שהמסתפק שואל מה זאת, וכן בחיי הכללים יש עם חכם ונבון והוא גוע מנוער נודד אלפי שנים באין מעמד, ויש עם נבל והוא מתנשא לכל ראש, גם זאת חקה, הלכתא בלא טעמא, והתשובה ע"ז הוא כעין התשובה על חקי המצות, והוא כי לא ידע האדם מה טוב באמת ואנחנו קצרנו הדעת ומוכרחין לכוף דעתינו מפני דעת עליון. (ועמ"ש בסו"פ שמות דף מ"ג.) כן אנו חייבין להביט ביראת הכבוד גם על חוקות החיים לאמור: ישרים דרכי ה', נצייר נא, אם הי' נברא אדה"ר לא ביום ו' רק ביום א' מה הי' השקפתו אז על יום השבת, בלי ספק הי' לו כיום צרה, הנה ששת ימים עשה ה' לא נחה הבריאה רגע, פתאום בא שבת, מעין הבריאה נסתם, היש רעה מוחלט יותר מזה, כן הי' אפשר לעלות במחשבה, אולם אין צור כאלקינו (אין צייר במגילה י"ד.) כמו שידקדק הצייר על כחוט השערה שלא לחסר ושלא להעדיף, כי כמו החסרון כן היתרון משחיתים הם שלימות הציור, ככה הי' הבריאה כולה ביד ה' ציור שלם, ולא באמצע המלאכה שבת, אך בהגיעו אל הנקודה שעליה אין להוסיף אז וינפש, וז"ש ויכלו כו' כששבת כבר הי' הציור שלם, ויברך ויקדש אותו, לא כיום צרה ומגרעת ח"ו אך כיום שמחה, זאת יזכור כל לב כואב על "החקים" שבנהגת העולם, וידע שגם אשר "קינה מבעי' לי"' בהשקפה ראשונה, עליהם יזמר משכיל "כי חק לישראל הוא" אך לישראל הוא חק ולאלקי ישראל "משפט" הוא, אלקים הבין דרכה, מפי עליון לא תצא רעות, לפעמים ביטולה של האושר המדומה זה הוא קיומו, ראינו שיש קשר הגיוני בין שבת בין כנסת ישראל, לכן באה אזהרה לשמור שבת לדורותם ברית עולם, יען "כי בינו ובין ביניכם אות הוא לעולם" ששבת אות כי גורל עם הנודד כגורל שבת אשר אין הרואה רק השלילה ובכל זאת נדע כי טובה עשה הצייר, כן העם הזה, וכן תקותו לעתיד מהרע יציץ הטוב, ואם יתמהמה חכה לו כי בא יבא:
ושמעתי אומרים בשם הראב"ע ששאלו לו בזה הלשון, "אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא," וזה נקרא ישר והפך, וקאי על השי"ת למה לא יבא משיח, והשיב להם הא"ע תשובת השי"ת "דעו מאביכם כי לא בוש אבוש שוב אשוב אליכם כי בא מועד" ונקרא ג"כ ישר והפך וזה נפלא:
אוה"ח תוספות שבת וכו' ע' המאסף מירושלים תרע"א סי' נ"א על הקו' למה לא יליף דאזלי' בת"ר, מהא דסמכה שמירת שבת למורה אב דלא ישמע לו לחלל שבת, ואי ל"א בת"ר מהכ"ת דישמע לו דלמא לאו אביו ולק"מ דהו"א דסמיכות על אם, אם תאמר לך לחלל שבת אל תשמע לה, דגם מורא אם כתיבא, ורק משום דילפי' ממכה אבי' דאזלי' ב"ר נקט אם יאמר לך אב. עי"ל דהו"א דישמע לו עכ"פ אם יאמר עשה מלאכה בביה"ש (אם תוס' שבת לאו דאו') דאך ספק שבת היא וידחה ספק כיבוד אב לספק חילול שבת, לכך סמכה תורה דאף ספק שבת אינו דוחה, וע' אוה"ח דכוונת ושמרו כו' על תוס' שבת דאף דאינו מעצם יום הז', וע' כתו' מ"ז. דמסר לה בשבת ויו"ט, וכ' תוס' קודם כניסת יו"ט בתוס' יו"ט, וקרי לה יו"ט, וה"ה די"ל בלשון התורה, וגם כיון דהשוה כבודם למקום דוחה הספק עשה דכיבוד לעשה דתוס' שאינה מפורשת, וע' יבמות ו'. ותוס' שם, ואף לרמב"ם דספק מה"ת לקולא, וידוע דבספק עשה מודה דמדאו' לחומרא, וא"כ אמאי לא דחי ספק כיבוד דמדאו' לחומרא לספק שבת בלאו דמחמר דמדאו' לקולא, ומכ"ש ספק עשה דכיבוד דהשוה למקום, וי"ל דגם בשבת איכא עשה, ואף לקצת ראשונים דבמחמר גם העשה ליכא י"ל דאיצטריך לביה"ש של יום שבת שלא תדחה דאיקבע איסורא ואף להר"מ מדאו' לחומרא, ועמג"א שד"ם סק"ג, והסמיכות איצטריך, דאי לא"ה הו"א דכיון דגם בספק עשה דכיבוד מדאו' לחומרא וכבודם הוקש למקום תדחה לספק שבת בלאו דמחמר, והא דבעשה ספד"א לחומרא אף להר"מ, כ"כ בחו"ד ר"ס ק"י, ובס' מוצל מאש סי' י"ג כ' דאף אלף ספיקות אין מועילין לפטרו, ועכו"פ סי' ט"ז, מהרי"ט אלגזי פ"ג אות ל"ט, מי באר על פתיחה לפמ"ג ח"א אות י"ט, ובפ' יתרו דף קס"ב: ציינתי עוד מקומות רבות מזה ע"ש:
אוה"ח הגם שיהי' גר תושב כו' לא יחלל שבת בשבילו, ופלא שלא הביא שכ"כ הר"מ פ"ב הי"ב משבת, אבל מילדין את בת ג"ת מפני שאנו מצווין להחיותו ואין מחללין עלי' את השבת, ובחמד"י מ"ע אות נ"ב הוכיח מרמב"ן בסה"מ שגם בג"ת הוי מצוה כמו בגר צדק וישראל, ופק"נ שלו דוחה שבת, והעיר דבג"ת ל"ש חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ע"ש, ואשתמיטתי' לי' דברי הר"מ ואוה"ח, וע' בקוי אור, ובס' ישועות מלכו בקונ' מעט צרי להגאבד"ק קוטנא שליט"א, כ' דמלשון הר"מ דהיא בעצמה אינה גיורת תושבת רק אביה ולמה יהי' מותר לילדה אחרי דהיא עוברת ע"ז, ולומר כיון שהוא מצטער בצערה ויש לנהוג עמהם בגמ"ח כמו בישראל, וכמ"ש הר"מ בפ"י הט"ז ממלכים לכן מותר לילדה בשבת הוא חידוש גדול ע"ש, ולפ"ז ליכא הוכחה דג"ת אין מחללין שבת, אבל פשוט דלשון בת ג"ת שכ' הר"מ אין הפי' בתו על ג"ת אלא כמו בת חורין, הבת תשעים שנה תלד ועוד, וה"נ הפי' שהיא ג"ת ומלת גר תושב הוא שם העצם לא שם התואר, דהיינו שהיא קיבלה עליה כל דיני ג"ת לכל מ"ד כדאית לי' כמ"ש בע"ז ס"ד: איזו ג"ת כו' וע"ע בשו"ת אמרי יושר ח"ב סק"ל:
אוה"ח אבל מי שודאי לא יקום ורק לחיי שעה אין מחללין עלי' שבת, וכבר צווחו ע"ז דפשוט דאף על חיי שעה מחללין שבת ביומא פ"ה, ור"מ פ"ב הי"ח משבת ואו"ח שכ"ט ס"ד, וראיתי בשם המאירי טעם לזה שמא יהרהר בתשובה באותה שעה ויתקן כל מה שחטא בחייו, והוי זה כמו הטעם שישמור שבתות הרבה, דע"י תשובה יתקן שבתות שחלל מקודם, כי מה לי תקון שבתות הבאות או החולפות, וע' תו"ת, ועמנ"ח במוסך השבת אות ל"ט, די"ל דוקא בחילול דרבנן לפקח הגל דהוי רק טלטול בעלמא, אבל חילול דאו' אין מחללין לצורך שעה, ואוה"ח מיירי לחילול דאו', וע' בנדה מ"ד: בתד"ה איהו, ומנ"ח מ' רצ"ו, ובשם הגה"ק השפ"א ז"ל שמעתי ליישב דהדין אם צריכין לחלל שבת אין משגיחין על החולה אע"פ שלא רצו שיחללו מחללין עבורו, אבל לחיי שעה משגיחין עלי' ואם אינו רוצה אין מחללין, ושזה האופן מיירי אוה"ח, וכעת נדפס לקוטי שפ"א ובפ' תשא הביא דבגמ' איכא טעמים הרבה הא דפק"נ דוחה שבת, וי"ל דנ"מ דאי בפו' בדברים שא"צ למסור נפש עליהם מ"מ חסיד המוסר נפשו אין עליו חטא, (עיו"ד ר"ס קנ"ז), ויש לחקור אי גם בחולה שצריכין לחלל שבת או יה"כ שייך זה, די"ל דוקא בבא ע"י אונס עכו"ם אבל במקום שניתן לדחות י"ל דאסור לסכן נפשו, א"כ י"ל דלטעם שיקיים שבתות הרבה אסור, וע"ז י"ל כוונת אוה"ח דבחיי שעה נהי דמפקחין, מ"מ אם אינו רוצה לחלל שבת אין מפקחין ולמעשה צ"ע עכ"ל, ובהערות מהגרי"מ שליט"א העיר מרדב"ז ח"ג תמ"ד לענין חולה הצריך לאכול ביה"כ, וגם לאו"ז ה' יולדת סי' א' דבאכילת איסור ראוי יותר למסור נפשו, משמע מדברי' דאכילת יה"כ אינו כאכילת איסור ע"ש, ועתו"ס שבת י"ב: ד"ה ר"נ, ואפשר דבזה נחלקו רש"י ותוס' מגילה י"ג. בפי' הגמ' שהאכילוה קדלי דחזירי ע"ש, דהתם שלא הכירו בה שהיא יהודית ל"ה כאונס הבא ע"י עכו"ם להעביר על דת וכאונס חולה דמי, ועתו"ס ע"ז כ"ז: ד"ה יכול דלא ס"ל כאו"ז לחלק בין אכילת איסור לשאר איסורים (ובתוס' שם בענין העובר על ד"ח חייב מיתה ע' רצוף אהבה, שו"ת מהרשד"ם יו"ד רכ"ט ורל"ז, שו"ת דברי ריבות רי"ג, ושו"ת רד"ך בית כ"ה):
ועשו"ת בכורי שלמה בהשמטות ליו"ד סי' י' אות י"ב מ"ש באוה"ח, ובקונ' קוי אור אות כ"ח הביא מסנהד' ע"ב: במחתרת אפי' בשבת מוכח דפקוח הגל בלשון חכמים הוא במלאכה דאו', וע"ע בערכין ז': האשה שישבה על משבר ומתה מביאין סכין ומוציאים הולד וכו', מה קמ"ל תנינא מפולת כו', ובחי' רש"ש הק' מ"פ אי מהתם הו"א דוקא באד"ר כמו פקוח גל דסתמי' במלאכת דרבנן ע"ש, וא"כ י"ל דבודאי פשיטא לש"ס דמפקחין נמי מיירי במלאכה דאו' ופריך שפיר, וא"כ יש הוכחה לא כאוה"ח:
ועי"ל לר"ן פיה"כ בשם רמב"ן דמשום סכנת עובר נמי מחללין שבת, ואע"ג דתנן באהלות ספ"ז המקשה לילד מחתכין אותו ולד כו', אלמא מעיקרא לית בי' משום הצלת נפשות, וכן ישראל אינו מצווה על עוברין, אפ"ה לענין שמירת מצות מחללין עלי' חילול שבת א' שמא ישמור שבתות הרבה ע"ש, א"כ א"ש דעל חיי שעה מחללין כדילפי' מוחי בהם ולא שימות בהם, אבל בעובר דלא ילפי' חילול שבת דידי' מוחי בהם, שהרי אינו מצווה על הצלת נפשות דילי', רק כדי שישמור שבתות הרבה, א"כ באם ודאי לא יגיע לשמור שבתות אינו דו"ש וא"ש אוה"ח:
וראיתי עוד בס' אוהב ישראל דהא דמחללין על חיי שעה רק אם החולה יחיה עוד ביום שבת עצמו ע"י הרפואה, אבל באם יבשלו הסממנין ובעוד שלא יגמרו יחשך ולא יהי' עוד שבת, בזה האופן אין מחללין שבת כדי שיחיה חיי שעה אחר שבת ע"ש, ונפלאתי מראות על פה קדוש שיאמר דבר זה, דאם יחיה חיי שעה למחר אין מחללין עבורו וצע"ג, ולחומר הנושא נלפענ"ד ליישב קצת דברי' עפמ"ש הט"ז או"ח שכ"ח סק"ה, דכשמחללין שבת לחולה אף דאפשר לעשות ע"י גוי אפ"ה יעשה בעצמו, דאל"כ יש חשש שאתה מכשיל לעת"ל, באם יראו עכשיו שאין עושין רק ע"י עכו"ם יסברו שיש איסור ע"י ישראל, ולפעמים לא יהי' עכו"ם מצוי ועי"ז יסתכן החולה במה שימתינו על עכו"ם ע"ש, ובזה שפיר י"ל דהא דאף שיש עכו"ם יחלל בעצמו ז"ד אם יחיה בשבת עצמו ע"י הרפואה, אבל בעוד שיגמר הרפואה יהי' אחר שבת, בכה"ג אם יש עכו"ם לפנינו אזי אסור בעצמו לחלל שבת רק שיאמר לעכו"ם, זה מה שנ"ל קצת ליישב, שוב ראיתי בקובץ אהל מועד מקראקא ש' תרנ"ח ח"ב סי' קמ"ח, שפ"א ישב הה"ק מאפטא ז"ל במסיבת ת"ח ופקפקו באוה"ח, עמד א' ואמר כי הפשט הנכון הוא על בן ח' שלא כלו חדשיו זה ודאי לא יקום, ואינו בגדר קום ועשה השבת ועלי' אין מחללין השבת, והודה לו ונשקו על ראשו, ואמר אם אזכה להדפיס ספרי או"י שנית אצוה למחוק מ"ש שם כי דוחק הוא, וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר ח"א ט' שנעלם ממנו דברי מנ"ח:
ובחידושי מהרא"ך מאא"ז הגה"צ מפולטוסק ז"ל ח"ב במגלת יוחסין ד"ג תולה ענין זה אי שמירת שבת הותרה או דחויה אצל חולה ע"ש, והגאב"ד דפה שליט"א אמר שיש הוכחה גדולה לאוה"ח מלשונו של הרשב"א ח"ג רי"ד שכ' מפורש דרק דחוי', וע' שע"ת או"ח תס"ה סק"א, ותוס' יוה"כ יומא פ"ד: - ובקובץ חידושים חו"ז סי' י"ד נדפס מדודי הגרפ"א ז"ל הגאבד"ק לוטימורסק, שנסתפק אי הרי מותר לאליהו ואלישע לחלל שבת להחיות מת, דמצד וחי בהם י"ל רק כ"ז שהוא חי מותר לחלל שבת שלא ימות, אבל להחיות המת אפשר דאסור, אמנם מטעם כדי שישמור שבתות הרבה אפשר אף להחיות המת שרי, וע' ערכין ז': סד"א התם הו"ל חזקה לחיותא אבל הכא אימא לא קמ"ל, והתם גם חזקת מיתה לא הו"ל ועכ"ז הי' ההו"א דלא מחללין א"כ במת גמור משמת כ"ש דלא מחללין, וי"ל דבס"ד ס"ל דוחי ל"ש בעובר וקמ"ל שישמור שבתות הרבה מחללין, או דקמ"ל דגם בעובר שייך וחי, אבל במת י"ל דלא מחללין אף לטעם שישמור שבתות הרבה, דשאני חי דרמי עלי' חיוב תורה ומצות, וגם בשעת החילול לא פקע מיני' חיוב תומ"צ שפיר שייך הטעם כדי שישמור שבתות הרבה, אבל במת שנעשה חפשי ודאי אי מחללין שבת להכניסו בדבר שאינו מחויב עתה, ודמי למילת גר שא"ד שבת כיון דכל זמן שלא נתגייר אין עלי' חיוב, ויש לחלק דשם אף דהוי כמילה בזמנו כיון שעתה בא לחסות תחת כנפי שכינה, מ"מ א"ד שבת משום דמילה דוחה שבת, רק ביום ח' שנכרתה י"ג בריתות, ובגר ל"ה יום ח' ויכול למול למחר אד"ש, (וא"ש מ"ש בפדר"א דאברהם מל עצמו ביה"כ וק' הוא מילת גר אד"ש וכה"ק בלוי"ח, והתי' עפמ"ש חז"ל וכרת עמו הברית, ה' אחז בסכין והוי ב' שעשאו ופטורין, ולהנ"ל י"ל כיון דאז נאמר מצות מילה ונכרתו י"ג בריתות הוי כמילה בזמנו ודוחה יה"כ, ועמ"ש בפ' לך דק"ד. מדודי הג' מלאסק ז"ל דהוי כב' שעשאו, אך ז"א דעכ"פ אסור ורק פטורין ממיתה, וא"א קיים כה"ת אפי' ע"ת כיומא כ"ח. עש"ה) אבל להחיות המת אם מחר לא יהי' באפשרות י"ל דמותר להחיותו בשבת, ועכ"פ אם יודע הצדיק המחיה כי לא יחיה רק לשעה כמתים שהחיה יחזקאל שלא חיו רק עד דאמרו שירה (סנהד' צ"ב:), פשיטא דא"צ לחלל שבת דמוחי בהם מותר רק בחי ולא במת, ומצד שישמור שבתות הרבה ליתא, וי"ל כוונת אוה"ח באופן זה דלעשות שייך במי שכבר מחויב, אבל להכניסו לחיוב צ"ל דוקא אם הוא בגדר לעשות שבתות הרבה, ועתוס' ב"מ קי"ד: איך טימא אלי' דהוי כהן ותי' שידע שיחיה, משמע דעל ספק הי' אסור לטמאותו וק' וכי עדיף טומאה משבת ופק"נ אפי' מספק דוחה שבת, ואפי' בגוסס בתוס' נדה מ"ד. דמחללין ואין הולכין בפק"נ אחה"ר, ובשבו"י ח"א י"ג פסק כן, ויהי' ראי' דרק בחי דוחה ולא במת להחיותו, רק בידעי' בבירור שיחיה, וע' המדרש והמעשה בשלח דרוש ב', וע"ע שם בקובץ סי' ח' שהביא משבת קנ"א. תינוק מחללין עלי' שבת שישמור שבתות הרבה, דהמע"ה אין מחללין כיון שמת בטל ממצות, ולמ"ל טעם זה הא אמר תינוק כו' שישמור כו' ובמת ל"ש זה, וע"כ דבא לומר אפי' שישמור כו' להחיותו אין מחללין, ועמ"ש בזה בבשלח דף ק"א, ובס' לקראת צמא, במאמר יתבררו ויתלבנו הדברים אות י"ח, ושו"ת חבלים בנעימים ח"ד י"ג אריכות:
תיב"ע למיעבד תפנוקי שבתא מזה ראי' דעונג שבת מה"ת ע' אה"י, ובשבת קי"ח: ופסחים ס"ח: למדו מן וקראת לשבת עונג (ישעי' נ"ח י"ג) והוי מדברי קבלה, וע' יבמות צ"ג. ברש"י, ותשו' רשב"א קכ"ג שהוא דרשא גמורה, וכביצה ל"ד., למדו דשבת קובע מפסוק זה, ואי יו"ט קובע כ' בצל"ח שם דאין קובע, וכ"כ בפנ"י בסוף המס' ד"מ ע"ש, ומשום דביו"ט רק שמחה ולא עונג, ובשעה"מ פ"ה הכ"ב ממעשר כ' דביו"ט ג"כ קובע, וע' יד שאול יו"ד של"א, ועתו"ס יבמות צ"ג:, גיטין ל"א. ד"ה המניח, מל"מ פ"ג הי"ז מתרומות, או"ח תקכ"ט, וחת"ס ביצה שם הביא דאולי יו"ט אינו אלא בבשר ויין ואם אין לו אינו יוצא בשאר שמחה, לכן פירות אין קובעים ביו"ט, משא"כ בשבת דתלי' בעונג, ובכל מה שמתענג קובע, וע"ע בפת"ש יו"ד של"א סק"ו, חמדת ישראל ח"ב י"ח, ושו"ת הרב"ז קכ"ד אות ו', וע"ע בכור שור סוף תענית דשמחה ועונג ב' מילי נינהו ואין חיוב שמחה בשבת ובתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ח' משמע דיש בשבת שמחה, וע' תשב"ץ ח"ג רצ"ח, ושו"ת מהר"י מברונא קכ"א, ושבו"י ח"ג ל"א, כ' דאין שמחה בשבת, ולבכ"ש הנ"ל אין חיוב עונג ביו"ט, וע' מנחות ס"ה. שיהי' ישראל מתענין ב' ימים משמע דיש עונג ביו"ט וע' גליוני הש"ס שבת דס"ב:, ובספרי בהעלותך וביום שמחתכם אלו השבתות ובמועדיכם רגלים, ובשבת קי"ח: בשבת במה מענגו ? ובפסחים ק"ח. ביו"ט במה משמחו, ועמ"ש בכל זה בשו"ת רע"א בהשמטות לסי' א', ובנפ"ח סי' תי"ח, וטל תורה שבת ס"ב: בגמ' תענוג ושמחה הרי דתרי נינהו, וע' עוד מ"ש ביבמות צ"ג. וע' שאילתות סי' ט"ו שבת אינה מפסקת עונג הוא, יו"ט מפסקתן שמחה הוא, וכ"ה בבה"ג ה' אבל, וצ"ע דבה"ג עצמו בעשין מ"ז ומ"ח חושב מצות שמחת שבת, ובספרי זוטא בהעלותך שמחתכם אלו הרגלים, וע' שטמ"ק כתובות ז'. אסור לישא בשבת דאין מערבין שמחה בשמחה, אבל נר' דבמועד שייך לומר הכי ולא בשבת דלא כ' בי' שמחה, וע"ע ירו' ריש מגילה, יד אפרים או"ח תרפ"ח, פרי צדיק בקונ' שביתת השבת אות ג', ובבעה"ט בהעלותך (י י') שמחתכם בגימ' גם ביום השבת, וע"ע בס' אמבוהא דספרי דף קל"א. ורשמי שאלה אות ח':