Pardes Yosef, Exodus 32:1

בשש רש"י אחר שש שעות כו', ע' שבת פ"ט. ומהרש"א בזה, ובהפלאה שבערכין בשש, ולוית חן, וראיתי בס' זכרון מנחם בקונ' קול נהי ד"ד, עם הוספה ממני, מסורה, אלה אזכרה ואשפכה (תהל' מ"ב ה'), אלה אלהיך ישראל (ל"ב ד'), אלה תשכחנה (ישעי' מ"ט ט"ו), אלה הם מועדי (ויקרא כ"ג ב'), עפמ"ש בפייט פסח יום שני בשמ"ע ד"ה אז, יוקש אלה אלהיך אשר תעו בלעדי, יכפר אלה באלה הם מועדי, הפי' מה שחטאו בעגל יכופר במועדים, די"ל למה ימי חג ט"ו יום דוקא, ז' פסח ז' סוכות א' שבועות (ושמ"ע לא נקרא חג כמ"ש הרמ"א תרס"ח ס"א, וענפ"ח שם בזה הרבה), וי"ל דעשו חג במעשה עגל, ול"ה רק ששה שעות שלמחרת בהשכמה התחילו, ואחר שש בא משה כמ"ש רש"י, והי' חג הטמא ו' שעות רביע יום, נתן ט"ו יום חג בקדושה שהמה ס' נגד חג טמא כדין כל איסורין שבטלין בס', וז"ש אלה אזכרה פי' מה הוא זה אלה שאזכרה, ופי אלה אלהיך ישראל שאמרתי, ומשיב ה' גם אלה תשכחני ופי' ומ"ט ובאיזה זכות יהי' נשכח אמר אלה הם מועדי אם תשמרו היו"ט עש"ה, ובלק"ש, ונפל"ח, וידי משה על מד"ר פמ"א דבר נכון:
וראיתי עוד בס' כה"צ עם נופך הוספה דאיך נפתה אהרן לעשות עגל, ע"פ ר"מ פ"ג ה"ט מע"ז העושה ע"ז לעצמו אע"פ שלא עבדה לוקה וכן עושה לאחרים, ובפ"ה ה"א מיסה"ת כל ישראל מצווין על קד"ה, דאם יאנסוהו לעבור מצות ה' או יהרגנו יעבור, ואם מת ולא עבר מתחייב בנפשו, ואם מתכוון להעבירו על דתו אפי' על מצוה קלה יהרג וא"י, ובעגל לא באו לאהרן שיעבוד ע"ז דאז הי' מוסר נפשו, אך אמרו קום "עשה לנו" אלהים, דרק בלאו, כי זה משה "האיש" בשר ודם לא ידענו מה הי' לו, ורמזו בזה גם אהרן הוא "איש" בו"ד ואינם בטוחים בו, ומשה נקרא אלהים וכמ"ש (ז' א') ראה נתתיך אלהים לפרעה שהוא דיין ומנהיג, ואמרו היד ה' תקצר להשפיע גם על חומר דומם עשוי מזהב ולא לעבדו רק הוא יעבוד אותנו, וכמו המהר"ל מפראג שברא גולם, וכן העגל יורה לנו הדרך נלך, אך זה הי' שפת חלקות של ע"ר, ולעשות פסל הוא לאו גרידא, ול"ה אהרן מחויב למסור נפשו, אף דהנמ"י סו"פ בן סו"מ כ' דאדם חשיב חייב לקדש השם לעולם, אך אהרן חשב אם יהרגוהו ל"י להם תקון, ומ"ר לא ידע מזה וחרה אפו:
ורש"י פי' בפכ"א מה עשה לך העם הזה כמה יסורים סבלת, משמע דע"י יסורין הי' מותר וזה פלא, דאע"פ שאי' בכתו' ל"ג: אלמלא נגדוה לחמ"ו פלחו לצלמא, הלא כ' שם בתוס' דצלם ל"ה ע"ז ממש, אבל בע"ז ממש מחויב למסור עצמו אף ביסורים, וכמו ר"ע שסרקו בשרו בברכות ס"א: אך למ"ש דל"ה רק לאו א"ש. ורמב"ן הק' על רש"י כי חטא זה יהרג וא"י, ועאוה"ח ולמ"ש א"ש, של"ה רק עשיה בעלמא ורק בלאו, ומשה התפלא שעכ"פ הי"ל לסבול יסורין בטרם שעבר בלאו, וע' בתוספות יוה"כ יומא פ"ו. בזה, ובמשנת חכמים סי' י"ד כ', דיפלגו במ"ש הר"ן פ' כ"ש ונמ"י ופסקו רמ"א יו"ד קנ"ז סס"א, דבעבירות לאו בג"ע ע"ז ש"ד יהרג וא"י, וכאן אף דאהרן לא עבד לעגל מ"מ עשי' הוי לאו ורש"י לא ס"ל כר"ן ועיו"ד קנ"ה ס"ב וש"ך סקי"א, ומנ"ח רצ"ו, מיני תרגומא, בית האוצר ח"א כלל נ"ב קל"א וקע"ה, ולקח טוב כלל א', ומאוה"ח נראה שאיסור הי' מעשה ע"ז לאחרים והוא במלקות, דאלו חטא לפ"ע אינו במלקות וכמ"ש בכ"מ סו"ה כלאים, והארכתי בזה בפרד"י וירא דקט"ו:, וערש"י בפ' בא דף צ"ב. ובס' מגלת ספר על שה"ש (א' י"ב) שלא קשה על אהרן שסייע לעוברי עבירה, ורק דיסוד מה שהביאם לזה שהי' להם הרבה זהב וכסף, וכמ"ש רש"י ר"פ דברים ודי זהב, ודעתו הי' שיקח מהם זהבם וכספם ולשרוף, אבל הצליח מעשה שטן:
והגה"ק מאסטראווצי ז"ל נתן טעם וחשבון מ' יום ששהה משה בשמים ובא בשעה הששית דבמד' תלפיות ענף אותיות ד"מ כ' דסכום אותיות תורה ש"כ אלפים ותרע"ד, ומשה בשמים הי' צריך ללמוד כל האותיות, וגם הפסקות שיש בתורה כדי ליתן ריוח בין פרשה לפרשה, כי גם זאת תורה הוא וסכומם כ' הר"מ בפ"ח מס"ת בסוף דברים, הפתיחות ר"צ וסתומות שע"ט ס"ה תרס"ט, ובצירוף עם האותיות שכ"א אלפים ושמ"ג, ובברכות ז'. כמה רגע רגעכמימרא, ובתוס' מבואר דברגע יש כדי לומר ג' אותיות, ובעירובין נ"ד: סדר הלימוד ד' פעמים נכנס אהרן כו', א"כ הי' צריך משה ללמוד כל אות ד' פעמים, נמצא דבד' רגעים למד ג' אותיות, ובכל דקה (מינוט) יש ס' רגעים, והי' יכול ללמוד מ"ה אותיות בכל דקה, ובשעה ס' דקין, הי' ס' פעמים מ"ה שהם ב' אלפים ת"ש, ולסכום כה"ת שכ"א אלפים שמ"ג, הי' צריך קי"ט שעות לפי חשבון ב"א ת"ש לשעה, והי' קי"ט פעמים ככה שכ"א אלפים ש', ועוד למ"ג אותיות הנשארים צריך דק שהוא ס' רגעים ובע"ז ג': ג' שעות ראשונות ה' יושב ודן שניות עוסק בתורה, א"כ הוצרך להיות במרום מ' יום על זמן לימוד תורה ק"כ שעות, אך ללימוד אותיות כה"ת די קי"ט שעות עם דקה אחת, וזה שאחז"ל שא"ל משה כי בתחלת שש יבוא, של"ה צריך רק דקה אחת משעה הששית: