חרות על הלוחות, במד' א"ת חרות אלא חירות ממלאך המות ותמוה, ור"ר העשיל ז"ל אמר עפמ"ש בס"ק מפ"מ כ' וידבר אלקים ולא ה' אלא משום דכ' בי' דברות ס"ח אלפין כמנין חיים, כמ"ש בטור וב"י או"ח תקפ"ב וזה דהי' ק' הא דכ' מכתב אלקים חרות על הלוחות, מדוע לא כ' וידבר ה', ומתרץ אל"ף משלים למנין חיים, ובאלקים יש א' דאל תקרא חרות אלא חירות ממלה"מ, ואף דכ' אלקים, החסד גנוז בתוכו וז"ש אנכי ה"א כו', שרחמים הוא אלקיך רק החסד גנוז בתוכו:
ובס' ישועות מלכו כ' דבגיטין כ'. בתד"ה למימרא הק' על הס"ד דחקיקה ל"ה כתיבה והרי הלוחות הי' חקוקין ונקראים כתיבה, וי"ל הא דהו"א דחקיקה ל"ה כתיבה אף דחק יריכות, מטעם דכתיבה הוא דבר הנכתב ע"י תוספות שמטיל דיו על הכתב או על הנייר, משא"כ חוקק מחסר מדבר הנכתב עליו והר"ן בדרשותי' כ' ביוצר ובורא חושך, דגבי ה' בורא יש מאין שייך לכנות על החשך שהוא העדר לשון בריאה, א"כ בלוחות דהי' ע"י ה' מה שהי' נעשה ע"י חקיקה חסרון והעדר מדבר הנכתב עלי' אינו מבטל חשיבות הכתיבה, וז"ש והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות אף שהיו חרות מקרי מכתב אחרי דהי' מכתב אלקים, וא"ש קו' תוס' וערה"ז ובגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק כ"ד ומ"ש בפ' בא (דף ס"ב). וע' גליוני הש"ס ברכות בירו' אות מ"ז בשם אדרת אליהו פ' בראשית ג"כ דחשך העדר האור, וזה טעם ירו' שם פ"ד ה"ו כנגד ג"פ שהיום משתנה וכו' היינו דהתהוות האור וסילוק בקר וערב חשוב ב', וחשך העדר אור וא"כ כל הלילה רק דבר אחד, וצריך להתפלל פ"א לצאת מאפילה לאור. - ובשמו"ר פמ"א חירות מן המלכות, י"ל דקיי"ל ת"ח פטור ממסים וארנונית המלך ובני עירו חייבין ליתן חלקו ביו"ד רמ"ו. ובמנחות צ"ט: דימה תורה לצפור דרור, ואינו מקבל מרות ע' ביצה כ"ה: ותו"ת: