וישלך מידיו, רשב"ם תשש כחו ול"ה בו כח להשליכם מרחוק, ע' בס' איי הים נדרים ל"ח. שתי' קו' מהרש"א דלמה לא הוכיח בש"ס דמשה גבור הי' מפ' זה וישלך, ולרשב"ם א"ש אדרבה מכאן משמע דנחלש, אך ק"ק מה של"ה ראי' ממה שקם משה וישע לבנות יתרו, הרי דהיה גבור,, וכפי' תיב"ע וקם משה בכח גבורתי' ופרקינן בשמות (ב' י"ז) ע"ש, - ובס' חסדי אבות דל"ד: תי' דעו"ק הלשון בפ' עקב (ט' י"ז) "ואתפוש" תפישה זו למה, וכה"ק באוה"ח, וקו' א' מתורצת בחברתה, דאי נימא דהסרת המניעה הוי מעשה כמ"ש בתבו"ש סי' ג' אינו ראי' ממשה שהי' בעל כח, דילמא השליכה היתה רק ע"י הסרת המניעה ריפה את ידיו ונשלכו, וזה הפשט וישלח מידיו, אבל בפ' עקב כ' ואתפוש ואשברם דלא הי' ע"י הסרת המניעה, רק החזיק בהם והשליכם ממש. א"כ ראי' דהי' בעל כח:
רש"י התורה כולה כאן כו' ביבמות ס"ב. ל"ג תיבת כאן, ובשבת פ"ז. תיבת כאן מוסגר, ובגרש כרמל האריך, וי"ל כשמשה שמע שחת עמך חשב שהלכו לע"ז של עמים כמו בימי בלעם ויחל העם לזנות לבני מואב וישתחוו לאלהים (בלק כ"ה ב'), וידע היטב שאח"כ יפקחו עיניהם, לא כן אם עובדים ע"ז "במחנהו" וראה באותו המחנה שעל המזבח "שילד" גדול, "מזבח לאלהי ישראל", ושמע אותן תפלות שהי' רגיל לשמוע מהם "אלה אלהיך ישראל" אשר הוציאך ממצרים, ואמר "תורה כולה כאן" ועכ"ז ישראל מומרים אז שבר הלוחות, וע"ש במהרש"א יבמות. - ובפני"פ הק' האיך שבר הלוחות אף שראה אותיות פורחות, מ"מ הא הגליונות כבר חלה עליהם קדושה ע"ש, ומחו' הגאבד"ק זגיערש שליט"א בספרו נוה שלום ח"ב ד"י, הביא ג"כ כן דהא הוי כמוחק השם, ולא גרע מעצי הקדש דאי' בפסחים מ"ח. השורף עצי הקדש לוקה ואזהרתי' מלא תעשון כן לה', וי"ל עפמ"ש בשבת קט"ז. אזלה כתב אזלה לי' קדושתי' דכי קדש אדעתא דכתב קדש וא"ש דפרחו האותיות ופקע קדושתי', ועשו"ת חו"י סי' ט"ז, ובשו"ת אמרי דוד סי' פ"ב כ' די"ל כמנחות צ"ט: ביטלה זו קיומה, וכן ביומא ע"ח. וחי בהם עש"ה:
וישרף באש ע' בא"ע דבר שיושם באש עם הזהב ומיד נשרף ויהיה שחור כו' ובפ' וישלח (ל"ו ל"ט) כ' רמז מי זהב לעשות זהב מנחשת ואלה דברי רוח עכ"ל, וע' בס' שער השמים מאבי הרלב"ג מאמר שני, ובס' כרם חמד ח"ב צד מ"ב, אבן יקרה הביאה מלכה שבא (מ"א י' ב') ושלמה גילה סודה ויביאו נחשת וברזל ועופרת וישלח באש, וגרר מעט אבק מאבן ויפזר ויצא מאש זהב טהור מזוקק שבעתים, ובמקור ברוך ח"ג דף תרי"ב ותרנ"ט הביא ס' נפלאות מעשיך מר' אברהם שלום חי, ונדפס בליווארנא שמצא כת"י סגולה לעשות מנחשת זהב, קח ט' ביצי תרנגלת ותשימם בסיד ותכסה היטב באשפה ל' יום, ותפתח הבצים ותמצא בכל אחד תולעת, ותחזיר הכל לקדרה ב' ותכסה הקדרה ויגדלו התולעים ויאכלו שאר הדברים, ואח"כ אוכלים זא"ז עד שישאר א' גדול ותשרוף אותו בקדרה ויהי' ריח רע כסם המות ונשאר אבק שריפה, ותקח מזה העפר למשמרת ותקח נחשת ותתיכהו ושים מעט מזה האבק אחר שניתך ויהי' לזהב: