פרקו בשו"ת הרד"ד או"ח סי' קמ"א נ"ב, הביא ב"י או"ח תי"ז שהק' היאך קאמר בפדר"א פמ"ה לפי שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לעגל לכך שכרן בר"ח דכיון דכבר ניתן ר"ח לישראל, אע"פ כשחטאו האנשים ניטל מהם, הנשים שלא חטאו דין שלא ינטל מהם ולא מקרי נתינה שכר מה שלא ניטל מהם ע"ש, ותימה הרי גם שבט לוי לא חטאו בעגל ומדוע אבדו מצות ר"ח, אע"כ דכיון דמצוה הוי לכלל ישראל אף ששבט לוי הוא כעם בפ"ע, כדאי' בהוריות ו': מ"מ אין חילוק וכולם אבדו, א"כ גם נשים הי' ראוי שיאבדו רק לפי שלא נתנו נזמיהן ניתן להם לשכר, וע' בב"ח וס' תו"א, ובתיב"ע וסריבי נשיא ע' בקובץ הבאר כרך ג' סי' צ"ג, ובפסוק ג' ויתפרקו כל העם, ובפסיקתא זוטרתא כאן כ' אין למדין מן הכללות שהרי שבט לוי לא עבד ע"ז אלא רוב העם ע"ש, וגם נשים דלא עבדו לא נכללו בכלל עם, וע' ספרי זוטא פ' שלח (ט"ו כ"ו) כי לכל העם בשגגה ריבה נשים ועבדים, משמע דהוי בכלל עם, ובתו"י יבמות מ"ו: כ' דנשים לא איקרי עם, ובקידושין ל"ה: נשים מוזהרות בלאו דקרחה דכ' כי עם קדוש משמע דנקראו עם, ובחולין קל"א: לוים ל"ה בכלל עם, ויל"ע בזה, וע"ס אמבוהא דספרי שלח דקע"ג:
ובראב"'ע באזניהם באזני הבנים והבנות ונשים, וק' דנשים ל"ה בחטא העגל, וע' בס' אהבת יהונתן, ומשנת אליעזר מ"ת דף קכ"ח ע"ד: