וישק את בנ"י וק' הא ע"ז אה"נ אך י"ל דבטל מה"ת, גם ע"פ ריטב"א ע"ז דמ"ז, דמים מחוברים אינם אסורים בע"ז, וע"ס היובל להג' מלובלין ז"ל דקע"ו:
רש"י ג' מיתות, וכ"ה ביומא ס"ו: וברש"י וע"ז מ"ג: ותד"ה אמר דבדקן כסוטות, ונהי דה' הסכים לשבירות לוחות וישראל הם כפנוי' וא"ח מיתה, מ"מ ב"נ מוזהר על ע"ז ואף בפנוי' ומה שארז"ל שאוו לאלהות הרבה, שהיה דעתם לעבוד בשיתוף וב"נ אינו מצווה על שיתוף, וק' דא"כ למה בדקה אותם מים, וצ"ל דקמי שמי' גליא דאותם שבדקם המים הי' עובדים שלא בשיתוף רק לע"ז, ושאר ישראל אפשר שנידונו בתור שיתוף ונענשו לדורות וביום פקדי כו' וע' אהבת יהונתן הפטרת במדבר אריכות. ומ"ש רש"י עדים בלא התראה במיתה ובלא עדים בהדרוקן מגמ' שם יומא ס"ג: וע"ש בגליוני הש"ס שהק' מה החילוק בין הי' עדים או לא הא קמי שמי' גליא עבירתו, וי"ל על שהחציף לעבור לפני עדים עבירתו חמורה טפי, ועתו"ס סנהד' ע"ח: ד"ה לא דמחלל שבת בפרהסי' בסקילה, ובצנעא בחנק וע"ש בגליון הש"ס לרע"א - ודקדוק בעדים דבפני נשים ופסולין, דב"ד לא מהימנינין להו, גם בנ"א לא יאמינו להם ולא יתפרסם ול"ה חציפות בפרהסיא, וכמ"ש חש"ך יו"ד ב' סקי"א:
ויזר ע"פ המים, מכאן הוכיחו תוס' פסחים כ"ח. ד"ה עכו"ם, דשחיקת ע"ז או חמץ לא בעי להטיל לים המלח וסגי בשאר נהרות ע"ש וברה"ז, וברש"י בסייף כמשפט עה"נ ומהרש"א יומא ס"ו: תמה בזה, ובשנות אלי' בלקוטים לזרעים מחדש דעה"נ יצאו מכלל ישראל ונדונים כב"נ, וא"ש קו' מנ"ח ס' תס"ד דאיך טף נהרגין הא הוי עדות שאאילה"ז, כיון דזרעו של העדים אין נהרגין דלו ולא לזרעו כב"ג וב"ח בריש מכות, ולפ"ד הגר"א א"ש כיון דגבי ב"נ ל"צ יכול להזימה, ועמ"ש בפ' משפטים (כ"א א'), וע"ש במנ"ח שהביא גמ', דתרומות עה"נ ירקבו ורק ביד כהן דהוי ממונו אבל ביד ישראל אינה נאסרת דל"ה שלו, והק' דלמ"ד טוה"נ ממון הו"ל כשלו והוי שללה ע"ש, אך להגר"א א"ש דל"מ שאלה באנשי עה"נ דהוי כב"נ, ובב"נ ל"מ שאלה כמ"ש בירו' פ"ט דנזיר ומל"מ פ"י ה"ז ממלכים ד"ה ודע, וע"ס זרע אברהם סי' נ"ד:
תיב"ע באנפא ע' במפרש ואה' ובילקוט ראובני גי' שומא, ותרגום שאת שומא (ויקרא י"ג ב'), והוא צרעת כמ"ש בזה"ק בלק ר"ו. שלקו בצרעת, והי' על מצחם, וע' בעה"ט וישב (ל"ח כ"ד), דעל מצח זונה עשו רושם בחותם ברזל וכ"כ בפענח רזא וערד"ק יחזקאל (כ"ג כ"ה) ותשו' הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג, ובשמים ראש קצ"ג, ובכסא דהרסנא שם הביא דבעיני הרשב"א ל"ה ישר מנהג זה: