חטאה גדולה, והק' בכל"י כשבא לבקש רחמים הזכיר חטאם, ורק חטא הוא בשוגג, וחייב חטאת, והמליץ שהי' שגגם רב, שערב הרב הטעה אותם, עי"ל שהמליץ שישראל יודעים שחטאם גדול ומתחרטים מאד, ותשובה מאהבה זכותם ג"כ גדול מאד:
רש"י משל שהי"ל בן כו', וק' דבברכות ל"ב. יש עוד ב' משלים, פרה שהאכילה כרשינין ומבעטת, וגם אין ארי נוהם אלא מקופה של בשר, ורש"י כאן וביומא נקט רק משל בן, ע' תוס' יה"כ יומא פ"ו: בזה, וביומא פ"ו: רע"א ל"צ לפרט חטאי' שכ' אשרי נשוא פשע כסוי חטאה, וברמ"א או"ת תר"ז ס"ב מ"ש על חטא מאחר שכולם אומרים הוי כנוסח התפלה ע"ש, ובתו"ת הק' מסוטה ל"ב: דא"צ לפרסם החטא רק ע"ז, וראי' מבכורים ארמי אובד אבי ע"ש, ולרמ"א מה ראי' הא הוא תפלה הקבוע לרבים, וי"ל דר"ע אומר אינו צריך לפרט החטא משמע דאין חיוב אבל רשאי, וכיון דלר"ע רשות ולריב"ב חובה לכן אומרים, וע' בזה בס' חסידים סוס"י כ' ומקור חסד שם, וברמ"א שם ס"ג צריך להתוודות מעומד ע"ש ונו"כ לא הביאו מקורו ונר' ראי' מפורש מנחמיה (ט' ב') ויעמדו ויתודו על חטאותיהם: